החלטה בתיק פשר 525/96

מונחת בפני בקשתו של מפרק חברת ח.אלקטרוניקה (1988) בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה); במסגרת הבקשה, עותר המפרק לחיובו האישי של עו"ד דניאל אזוגי, בא-כוחה של החברה לשעבר (להלן: "המשיב"), וזאת לפי סעיף 374 לפקודת החברות. במסגרת בקשתו, פורש המפרק יריעה רחבה של התנהלות החברה לאורך השנים, וטוען למעורבת מסועפת של עו"ד אזוגי בכשלון הסדר הנושים, וכן למעשים שלא כדין שחלקם (כך לשיטת המפרק) גובלים בפלילים - כולל שליחת יד בנכסים השייכים לחברה. המפרק מבסס חלק ניכר מבקשתו, בין היתר, על דו"ח שערך כונס הנכסים הרשמי עוד בשנת 1999, ואשר העלה ממצאים חמורים כנגד אישים שונים הקשורים בחברה, וביניהם עו"ד אזוגי.

המשיב מתנגד לבקשה, הן לגופה והן במסגרת טענות סף רבות שהעלה.

במסגרת טענות הסף, טוען המשיב לאי התאמה של הבקשה למסגרת בקשה למתן הוראות, באשר המפרק מעלה פרשיות רבות, שכל אחת מהן דורשת בירור עובדתי מפורט. כמו כן, מעלה המשיב טענות התיישנות ושיהוי, וכן טענה משפטית עקרונית, כי סעיף 374 לפקודת החברות אינו חל כלל ועיקר על בא-כוחה של חברה - ולכל היותר יש לברר טיעונים כנגדו במסגרת הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. לגופו של עניין, טוען המשיב כי בקשת המפרק דהיום הינה במידה רבה בגדר "חוכמה שלאחר מעשה", ומאשימה אותו שלא כדין בכשלונות עסקיים ובהתמוטטות עסקית  של הסדר אשר היה מראשיתו בלתי וודאי במוצהר, דבר עליו הועמדו הנושים מלכתחילה. כמו כן, טוען המשיב כי עשה כל שלאל ידו בכדי לקיים את ההסדר, וכי המפרק מערב מין בשאינו מינו, ומשרבב לבקשה פרשיות ומעשים שארעו עוד בטרם נכנס המשיב לתפקידו כבא-כוח  החברה.

1.         חברת ח.אלקטרוניקה, אשר עיסוקה המוצהר היה סחר במכשירי חשמל ומוצרים דומים, קרסה בשנת 1996, זמן לא רב לאחר שהפכה לחברה ציבורית, וחודשים ספורים לאחר שנערכו בה חילופי שליטה. במסגרת הקפאת ההליכים, הושג הסדר נושים שהתבסס במידה רבה על חלוקת נכסי החברה לשתי קבוצות, ועל התמורה הצפויה ממכירת הנכסים. על ביצוע ההסדר הופקד נאמן מטעם בית המשפט, רו"ח שחם, אשר ניתנו לו במפורש הסמכות לנהל את ענייני ההסדר והחברה - וזאת במסגרת החלטה שיפוטית ברורה, אשר אינה משתמעת לשתי פנים.

בפועל, ולאחר שדירקטוריון החברה חדל למעשה מלפעול עם קריסתה, נוהלו ענייני ההסדר במידה רבה בידי מנהל החברה, מר עזיזי, וכן בידי בא-כוח החברה, אשר עבד ישירות אל מול הנאמן וביצע (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך החלטתי זו) פעילות עסקית נרחבת הקשורה בביצוע הההסדר. מן העובדות שהובאו בפני עולה תמונה ברורה ועקבית, כי במשך תקופה ארוכה ביצעו הללו הלכה למעשה מכירות ועסקאות (בין היתר, אל מול רוכש הנכסים, צדדי ג' ונושים שונים), תוך שהם מעבירים (או למצער, אמורים להעביר) את התמורות לידי הנאמן.

אלא, שזמן קצר לאחר מכן, החל הסדר הנושים לקרוס, כאשר תשלומים עוכבו, לא הועברו הלכה למעשה לפי ההסדר, והתגלעו סכסוכים משפטיים בין החברה לרוכש ולגורמים אחרים. לצד זאת, עלו חשדות הולכים וגוברים לחוסרים תמוהים ולהעדפות נושים, אשר הגיעו לשיאן כאשר דיווח הנאמן על חוסר של 610,000 ש"ח בקופתו - וזאת במסגרת תמורות אשר אמורות היו להכנס לקופתו.

במסגרת זו, בוצעה חקירה מקיפה של כונס הנכסים הרשמי, אשר הביאה בסופו של יום לשורת מסקנות קשות כנגד כל הגורמים המעורבים: החל ברוכש שהפר את ההסדר, המשך בעו"ד אזוגי ומר עזיזי, וכלה בתפקודו של הנאמן עצמו. במסגרת הדו"ח עלו חשדות חמורים לסדרת מעשים שלא כדין, כל זאת כאשר הנאמן אינו ממלא את תפקיד הפיקוח שהוטל עליו, ומותיר את ענייני החברה בפועל בידי מר עזיזי ועו"ד אזוגי. זאת, לצד גביית הוצאות הסדר מנופחות ומוגזמות, קל וחומר נוכח מצב ההסדר ובעל התפקיד גם יחד. לעניין זה, השיב הנאמן כי סבר שתפקידו אינו אלא "לחלק כספים" - טענה אשר נראית כמופרכת על פניה נוכח ההחלטות השיפוטיות המפורשות בעניין סמכויותיו.

בכל הנוגע למשיב בבקשה הנוכחית, נאמרו בדו"ח דברים קשים ביותר, שעיקרם:

א.         שליחת יד בכספים השייכים להסדר, ובעיקר בדמי בטוחה ששילם הרוכש, וזאת בין היתר במסגרת טענה (ממנה חזר עו"ד אזוגי לאחר מכן) על "הסדר שכר טרחה" בינו לבין הרוכש.

ב.         חיפוי, כך לפי הדו"ח, על הפרות הסכם מצד הרוכש, באורח שגרם נזק לקופת ההסדר. בעיקר אמורים דברים בכך כי הרוכש, בניגוד מוחלט לחובתו לפי ההסדר, שילם סכומים בשיקים מעותדים במקום במזומנים. משסרב הנאמן לקבל את השיקים, נכנס עו"ד אזוגי לתמונה, ניפק קבלות לרוכש, והעביר את השיקים לגביה בשוק האפור (כך!). בשל עובדה זו, נמצאה קופת ההסדר חסרה בסכומים נכבדים שהועברו כעמלות לאנשי השוק האפור.

2.         במסגרת זו, וערב הדיון שאמור היה להערך בדו"ח, הגיעו הנאמן ועו"ד אזוגי להסכמה ביניהם, אשר התגלגלה לכדי "בקשה בהסכמה" בעניינים שונים, אשר כלל למעשה גם הסדר להשבת הכספים. כל זאת, בלא לקבל את עמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר נקל היה לדעת כי התנגד לבקשה. במסגרת הסכמה זו, הושב חלקו של החוסר בעין, ואילו בכל הנוגע לחלק האחר, נערך "קיזוז" לפיו נחשבו סכומים ששילם מר עזיזי מכספי החברה לנושים שונים כהחזר לקופת ההסדר. זאת, למרות חשד כבד כי עצם המהלך לא היווה אלא מהלך של העדפת נושים ברורה .

כב' סגן הנשיא לויט, אשר התיק הועבר באורח זמני לטיפולו באותה עת, ואשר קיבל בפניו בקשה " בהסכמה ", נתן החלטה שיפוטית " כמבוקש " בעניין זה, ואישר כביכול את ההסדר בין הנאמן לעו"ד אזוגי. אי לכך, מעלה המשיב בעניין זה טענות כי עניין לנו במעשה בית דין והשתק פלוגתא. המפרק, מצידו, כופר בכך וטוען כי עניין לנו בסדרה מתוכננת ובוטה של העדפות אסורות, שאין להכיר בהן - עניין שאף בו יהיה מקום לדון בהרחבה במסגרת החלטה זו.

בין אם כך ובין אם כך, המשיך ההסדר להדרדר מדחי אל דחי; נסיונות "להחיותו" באמצעות מכר השלד הבורסאי של החברה לא נשאו פרי מסיבות שונות, אשר הצדדים חלוקים לגבי טיבן המדוייק. בין היתר, דומה כי לכשלון זה תרמו הן סכסוכים חריפים בין בעלי המניות לבין עצמם, הן העדר מימון, והן מחדלים לכאוריים מצד הגורמים המעורבים, אשר חלקם מעלה חשדות (כך לפחות לשיטת המפרק) להתנהלות שלא בתום-לב ושלא כדין.

ביני לביני, נפל סכסוך משפטי בין קופת ההסדר לבין מר קריספי, אשר נבע מהדחיית תביעת החוב שהגיש. עניין זה הגיעה להכרעה שיפוטית הן בפני ובסופו של דבר אף בפני בית המשפט העליון. בסופו של דבר, נותרה ההדחיה על כנה, ועימה קביעות עובדתיות קשות בכל הנוגע להתנהלות ומימון החברה.

בית המשפט הכריז, בסופו של עניין, על כשלון הסדר הנושים, ועו"ד רוט, אשר החליף בינתיים את רו"ח שחם כנאמן, הפך למפרקה של החברה. במסגרת זו, ולאחר שבדק וחקר לטענתו את הגורמים לקריסת החברה ולכשלון ההסדר, הגיש בקשה עבת-כרס אשר גוללה את "סיפור המעשה" כולו, החל מהפיכתה של החברה לציבורית וכלה בביטול ההסדר. בבקשה זו, עתר לסעדים לפי סעיפים 373 או 374 לפקודת החברות כנגד ארבעה אנשים: עו"ד אזוגי, מר עזיזי, רו"ח שחם, וכן מר ויטלי קריספי, אשר היה בעל השליטה בחברה טרם עברה השליטה מידיו לידי עזיזי, זמן-מה לפני הקריסה.

3.         לאחר שעיינתי באותה בקשה, סברתי כי אין היא יכולה לעמוד בנוסחה דאז. זאת, אף בלא להכנס לעבי הקורה של החשדות כנגד הנתבעים השונים.

הנימוק העיקרי למחיקתה של אותה בקשה, היה יסודי ופשוט: אין עסקינן במצב, בו מואשמת חבורת אנשים כי פעלה לכל אורך הדרך בצוותא-חדא, תוך הכרה באינטרסים משותפים. זאת, כפי שאין עסקינן בפרשה עובדתית אחת; בנסיבות המקרה, עניין לנו בסדרה שלמה של פרשיות עובדתיות, אשר התמשכה על פני מספר שנים. לא זאת, אלא אף זאת; עניין לנו בארבעה נתבעים שונים, הן בתפקידם, הן באינטרסים האישיים שעמדו לנגד עיניהם, והן בסמכויותיהם, מידת מעורבותם והחשדות העולים כנגד כל אחד ואחד מהם. לא זאת אלא אף זאת; בחלק ניכר מהפרשיות שהועלו בבקשה, ברור היה כי חלק מהנתבעים לא היה מעורב כלל ועיקר. זאת, שלא לדבר על העובדה, כי תביעתו של כל אחד ואחד מהם לפי סעיף 373 או 374 לפקודת החברות מצריכה התייחסות עובדתית, ממוקדת ושונה לעילות, למעשים ולמחדלים המיוחדים לו.