החלטה בתיק פשר 5237/04

1.      בפני מונחת בקשת המבקש  למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.  בבקשתו למתן צו כינוס הצהיר המבקש על חובות בסך 397,719ש"ח ומספר נושיו 12 וכן גולל  את הרקע להיווצרות החובות כדלהלן: המבקש  הפעיל יחד עם גרושתו תחנת מוניות באשדוד בשם מוניות רון בע"מ וזאת במסגרת חברה בע"מ ח.פ 2-029122-51, (להלן: "החברה" או "תחנת המוניות"). מניות החברה התחלקו ביניהם כך   ש-99% ממניות החברה היו בבעלות המבקש ו-1% בבעלות גרושתו. שעה שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים פרץ משבר בין המבקש וגרושתו, או אז נערך בניהם הסכם הממון, ביום 13/10/91,  לפיו הוסכם כי החברה כולה תועבר לבעלות המבקש, ואילו בית המגורים של בני הזוג בעיר אשדוד, בו החזיקו המבקש וגרושתו בחלקים שווים, יועבר לבעלותה המלאה של גרושתו של המבקש.

בשנת 1997, מכר המבקש את תחנת המוניות בתמורה לסך של 250,000$. סכום זה יועד לשם סילוק המשכנתא שרבצה על הבית אותו קבלה גרושת המבקש, על פי  הסכם הממון, והגרושה סילקה את יתרת המשכנתא לבנק בסך 100,000ש"ח.

זכויות  המבקש בבית הועברו על שם גרושתו של המבקש ביום 17.2.1998.

המבקש ואשתו  התגרשו זה מזו ביום 11.3.99.

לדברי המבקש חובותיו נוצרו שעה שהעסק נקלע לקשיים כספיים, או אז נטל האחרון   הלוואות בשוק הפרטי לשם שיקום החברה, וכך הלכו והתעצמו חובותיו עם השנים, עד אשר נותר בלא כלום ובלא יכולת לפרוע את ההלוואות שנטל. לאור מצבו הכלכלי הקשה של המבקש ורדיפתו על ידי נושיו, מבקש הוא לכסות בצילם של הליכי פשיטת הרגל.

2.      הכונס הרשמי טען  כי אין להיעתר לבקשת המבקש ליתן צו כינוס לנכסיו וטען כי המבקש הבריח את זכויותיו בבית לגרושתו ובחר להעשיר את גרושתו תחת פירעון חובות לנושים, בכך ביקש ב"כ הכונס הרשמי לייחס למבקש חוסר תום לב ביצירת חובותיו.

ב"כ הכונס הרשמי מבקש ללמוד על חוסר תום לבו של המבקש מן העובדה כי מחד גיסא אין בהסכם יחסי ממון כל הוראה בדבר חובת המבקש לסלק את המשכנתא הרובצת על הבית ומאידך גיסא למדים אנו כי בפועל מכר המבקש את החברה ובתמורה שקיבל, סכום של 250,000$, סילק את המשכנתא שרבצה על הבית כדי לשמר את הבית, תחת העברת הכספים לסילוק חובות  לנושים.

יתר על כן, המבקש פעל להברחת הרכוש עוד בטרם   התגרש מאשתו. כך נמצא כי חלקו של המבקש בבית הועבר לידי גרושתו ביום 17/02/98, בעוד שאלו התגרשו שנה לאחר מכן, ביום 11/03/99.

כמו כן מציין הכונס הרשמי את העובדה כי כיום מתגורר המבקש ביחידת דיור אותה הוא שוכר בבית גרושתו.

לאור האמור סבור הכונס הרשמי כי אין מגיעה למבקש ההגנה הנובעת מניהול הליכי פשיטת רגל.

3.       בתצהיר משלים שהגיש המבקש מיום 10/10/04 הציג המבקש גרסה שונה וטען כי  הסכסוך המשפחתי בביתו החל עוד בשנת 90, ללא קשר לקשיים הכלכליים בו ניצב העסק, לפיכך ערכו בני הזוג הסכם ממון לפיו קבלה האישה את מלוא הזכויות בבית ומחצית משווי מניות העסק שבבעלות המבקש.

מפרט המבקש ומסביר כי בתחנת המוניות היה הוא אחד מתוך שבעה בעלי מניות  ועקב חילוקי דעות רכש הוא מיתר הבעלים את מניותיהם, כשהוא מממן את הרכישה באמצעות הלוואה שנטל. לדברי המבקש, לקיחת ההלוואה חייבה משכון הבית וגרושתו התנתה הסכמתה בכך שיינתן תוקף של פסק דין להסכם הממון שנערך בניהם.  או אז עם רכישת המניות, נרשמו בני הזוג כבעלים בעלי זכויות שוות בתחנת המוניות.

בנוסף ציין המבקש כי לאחר הגירושין בשנת 1999, נאלץ הוא לגור במספר דירות שכורות וקשייו הכלכליים הביאו אותו למצב בו מצא עצמו ישן במונית. לדבריו, בסיוע ילדיו נאותה  גרושתו להשכיר לו את יחידת הדיור בביתה בעלות מופחתת יחסית, הגם שלעיתים גם כיום אין הוא מצליח לעמוד בחיובי דמי השכירות.

4.      אל מול טענות ב"כ הכונס הרשמי טען  המבקש כי אין ממש בטענת הכונס הרשמי כי הבריח את הבית לגרושתו ויצר את חובותיו שלא בתום לב. המבקש מציין  כי הסכם הממון בינו לבין אשתו נערך כ- 13 שנה לפני בקשת המבקש לצו כינוס, וכן תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש נפתח כ- 5 שנים בטרם הוגשה הבקשה לצו כינוס. לטענתו יש בכל אלו כדי ללמד כי למבקש לא היה מניע תכנוני וזדוני להבריח נכסים אלא פעל בתום לב כדי לרצות את גרושתו ולהציל את  חברת המוניות. עוד מסביר  המבקש כי הדרך היחידה אשר עמדה בפניו לרכישת העסק מיתר השותפים, היא אך ורק באמצעות נטילת משכנתא, ולצורך כך דרושה הייתה הסכמת האישה מאחר וכבר נחתם הסכם ממון. לדבריו, לאישתו גם  היה אינטרס להציל את העסק של תחנת המוניות, היות ולפי הסכם הממון במקרה גירושין שמורים לה מחצית משווי המניות, ולכן כנגד קבלת ההלוואה לרכישת המניות מיתר השותפים, מושכן הבית והעסק.

עוד מציין המבקש כי עם התחלת הליכי הגירושין בין בני הזוג, סירבה האישה לגט עד לאחר שתסולק המשכנתא הרובצת על הבית, ולפיכך מכר המבקש את העסק וכך סילק את המשכנתא שרבצה על הבית ולאחר מכן התגרשו בני הזוג.

5.      הכונס הרשמי בסיכומי טענותיו יצא כנגד הסבריו החדשים של המבקש בתצהירו המשלים אותם לא מסר בתצהירו הראשון. הן באשר להצהרתו באשר להיקף הזכויות שלו ושל גרושתו בחברה והן באשר להסבריו הכושלים הנוגעים להעברת הכספים לאשתו אז, גרושתו היום.

דיון

6.      ככלל, חייב המצהיר כי אין ביכולתו לשלם את חובותיו, רשאי להגיש בקשה לצו כינוס מיוזמתו, על יסוד האמור בסעיפים 6 ו 17 לפקודה.

סעיף 18ה(א)(2) לפקודה, הסעיף המרכזי בבקשת המבקש להכרזתו כפושט רגל, אין בו לגרוע מכוחו של בית המשפט להחיל את המבחנים על פיו, בבואו לאשר או לדחות בקשה לצו כינוס (ראה לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, תשס"א 2000). לאמור ניצול לרעה של ההליכים וחוסר תום לב הם הבסיס לבחינת בקשת המבקש.

על בית המשפט, בבואו לבחון את שאלת תום הלב של המבקש, להתבונן בשתי תקופות רלוונטיות להליך. האחת, התקופה שקדמה להליכי הכינוס, וכאן נבחנת התנהגותו של המבקש בדרך יצירת החובות. השנייה, בתקופה שבוצע מעשה פשיטת הרגל ולמבקש ניתן צו כינוס, וכאן תבחן התנהגותו של המבקש בעיקר מול כונס הנכסים ויישום הוראות צו הכינוס (ראה לוין וגרוניס, לעיל).