החלטה בתיק פשר 5231/04

1.       בפניי מונח ערעור על החלטת הנאמן אשר דחה באופן חלקי את תביעת החוב אותה הגיש המערער במסגרת תיק פש"ר 5231/04 .

2. ביום 18/2/02 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וביום 3/2/03 הוכרז החייב כפושט רגל. ביום 16/3/03 מינה בית המשפט את עו"ד נפתלי נשר כנאמן לנכסי החייב.

3. המערער, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, שהינו נושה של החייב, הגיש תביעת חוב על סך של 600,831 ש"ח. הנאמן בדק את תביעת החוב ואישר את התביעה על סך של 4,107 ש"ח בלבד, מכאן הערעור.

4. המערער טוען כי החייב ניהל שני חשבונות בנק אצל המערער האחד: חשבון מס' 201391 שהתנהל ע"ש החייב והשני חשבון מס' 211036 שהתנהל על שם עסק בשם  "חדד שמעון - צנרת איתן". בנוסף התנהל חשבון מס' 201294 על שם תאגיד בשם צנרת איתן בע"מ. באותו חשבון ערב החייב לחובות החברה ללא הגבלה בסכום.

5. תביעות החוב של הנושה הוגשו בגין חובות החייב בשלושת החשבונות האמורים. הנושה קיבל לטובתו שלושה פסקי דין בגין חובות אלו, שבהם חוייב החייב לשלם לנושה את הסכום הנתבע, והכל כדלקמן:

(א)    בגין החוב בחשבון 201391 (ת.א. (ב"ש) 98 /2734 נדחתה בקשת החייב לרשות להגן והנושה קיבל לטובתו פסק דין על סך של 10,985 ש"ח.

(ב)    בגין החוב בחשבון 211,036 (ת.א (ב"ש) 2689/98 נדחתה בקשת החייב לרשות להגן והנושה קיבל לטובתו פסק דין על סך של 33,584 ש"ח.

(ג)      בגין החוב בחשבון 201294 (תא (ב"ש) 2646/98 ניתן פסק דין, לאחר שמיעת הוכחות, לטובת הנושה, על סך של 184,131 ש"ח.

6. ביום 30.5.04 הודיע הנאמן לב"כ הנושה כי מאחר ופסקי הדין ניתנו בהעדר הגנה הרי שעל פי ההלכה הפסוקה אין הוא כפוף לתוצאת פסקי הדין וכי רשאי הוא להיכנס אל עובי הקורה ולבחון את נכונות החוב.

לגופו של עניין, קבע הנאמן בהחלטתו כי הוא מתעלם מכל חיובי הריבית, הקצאות האשראי, ועמלות שונות כגון: עמלות הקצאת אשראי, עמלות ודמי ניהול החשבון, החל מהתאריך שכל חשבון וחשבון נכנס ליתרת חוב.

עוד קבע הנאמן כי הריבית לפיה חישב את החוב הינה ריבית לא צמודה בשיעור 3%.

בנוסף, הוסיף הנאמן לכל חישוב שערך את אגרות בית המשפט, שכר טרחת עורך דין שנפסק בכל שלושת פסקי הדין, אגרות הוצאה לפועל, שכר טרחת עורך דין א+ב בהוצאה לפועל והוצאות שהוצאו על ידי הנושה בכל תיקי ההוצאה לפועל, כשאף הם צמודים ונושאי ריבית לא צמודה בשיעור של 3%.

על פי חישובי הנאמן יתרת החוב של החייב לנושה, נכון ליום מתן צו הכינוס (18.2.02), הינה 19,607 ש"ח.

בפועל, אישר הנאמן את תביעת הנושה על סך של 4,107 ש"ח בלבד, וזאת לאחר הפחתת סכום אשר נגבה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, כאשר הוא קובע, כי מסכום זה יש להפחית כל סכום אשר יתקבל בעתיד במסגרת תיק הוצל"פ 1-00-05430-14.

7. טוען המערער כי הנאמן טעה בקביעתו שפסקי הדין ניתנו בהעדר הגנה, מאחר וכל פסקי הדין ניתנו לאחר מיצוי ההליכים המשפטיים. לטענתו, טענות החייב נדחו על ידי בית משפט ולכן חוייב לשלם את החובות הנתבעים. כן טען כי זכות ההתערבות של הנאמן בפסקי דין מסויגת רק למקרים שבהם לא נבדקה תביעת החוב לגופה, על ידי בית המשפט ו/או מקום שבו יש חשש כלשהו לקנוניה, תרמית או עיוות דין בפסק הדין. לטענתו, אין זה המקרה בו עסקינן ועל כן לא רשאי היה הנאמן להתערב בקביעות שבפסקי הדין הן לגבי חיובי הריבית, הקצאות האשראי והעמלות השונות והן כאשר קבע שיעור של ריבית קבועה בשיעור של 3% בלבד, לא צמודה.

כמו כן טוען המערער כי טעה הנאמן כאשר הפחית מיתרת החוב את יתרת התשלומים המשולמים על ידי החייב בתיק הוצל"פ 1-00-05430-14 בצו תשלומים, מאחר ולטענתו התשלום המבוצע אין בו כדי לכסות את הריבית המצטברת לחוב וכי החיוב בריבית עולה על התשלום החודשי באופן ניכר. לטענתו, על פי הוראות סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק ההוצאה לפועל"), יש לזקוף את הכנסות הביצוע לחשבון האגרות וההוצאות תחילה ורק לאחר מכן לחשבון קרן החוב הפסוק, לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית וקרן.

8. מנגד טען ב"כ הכונס הרשמי, כי על פי הקווים המנחים שהוציא משרד הכונס הרשמי לבעלי תפקיד לבדיקה והכרעה בתביעות החוב, במטרה לסייע לנאמנים ובעלי תפקיד אחרים בבדיקה על פי הכללים האמורים ובהתאם להוראת סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: " פקודת פשיטת הרגל") יש לבצע הבחנה בין חישובי ריבית מוסכמת לחישובי ריבית על פי חוק פסיקת ריבית כדלקמן: עד ליום גיבוש החוב, תחול על החוב ריבית בהתאם להסכם בין הצדדים ומיום זה ועד ליום מתן צו הכינוס תחושב הריבית בהתאם לשיעור הקבוע בסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה לתקופה הרלבנטית, הריבית תחושב על פי דיני פשיטת הרגל, קרי ריבית שנתית רגילה. הוראה זו, על פי הנחיות הכונס הרשמי,  חלות גם במקרה שניתן פסק דין.

עוד טען ב"כ הכונס הרשמי כי על פי ההנחיה הכתובה, אזי בתביעות חוב של בנקים יום  גיבוש החוב האמיתי הוא היום שבו הפסיק הבנק לכבד התחייבויות. עד לאותו מועד יחושב החוב בהתאם לריבית המוסכמת, עליה הסכימו הצדדים, ומאותו מועד ילקחו בחשבון, לצורך קביעת סכום החוב ליום צו הכינוס, אך ורק העברות והפקדות שכובדו על ידי הבנק, כאשר על תנועות שנלקחו בחשבון לצורך קביעת סכום החוב, תתווסף הריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, עד ליום צו הכינוס.

אשר לתשלומים ששולמו על ידי החייב או נתבעים (ערבים) נוספים (בע"א 1202/95) טען ב"כ הכונס הרשמי כי לגבי תשלומים של נתבעים אחרים תוערך זקיפת החוב, קרן וריבית, בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל ואילו תשלומי החייב יזקפו על חשבון החוב. לפיכך, טען כי על הנאמן לנהל שני חשבונות נפרדים של יתרות חוב האחד לערב והאחר לחייב. לאור זאת סבור ב"כ הכונס הרשמי כי על הנאמן לתקן את סכום החוב במקרה דנן, בהתאם לכך.