החלטה בתיק פשר 5166/04

1.      בפני מונחת בקשת החייב כי יוכרז הוא כפושט רגל.

2.      ביום 26.04.04 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לפי בקשתו, והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיו. על החייב הוטל תשלום חודשי בסך של 1,000 ש"ח .

החייב משתף פעולה עם כונס הנכסים ועומד בתשלום החודשי כמו גם בהגשת דוחות הוצאות והכנסות.

3.      בעת הגשת הבקשה הצהיר החייב על חובות בגובה של 1,897,593 ש"ח ומספר

נושיו 30. החייב סיפר כי חובותיו נוצרו כתוצאה מניהול עסק בתחום קבלנות הבניין בשם; "ברדוגו הנדסת בניין" (להלן: "העסק").  העסק הוקם בתחילת שנת 2001 כאשר אביו של החייב היה המנהל בפועל של העסק והחייב למד את רזי המקצוע. העסק היה פעיל תקופה של שנתיים במהלכם רשם הפסדים עד שקרס סופית.

4.      החייב הנו אדם צעיר, בן 26 שנים, נשוי, עובד ומשתכר סך של כ- 3,500 ש"ח לחודש.

כונס הנכסים דיווח כי החייב משתף פעולה עמו מאז מתן צו הכינוס, הן בהגשת הדו"חות החודשיים והן בביצוע התשלומים.

5.      כונס הנכסים חיווה דעתו כי אין להיעתר לבקשת החייב וכי יש לבטל את הליכי פשיטת הרגל וזאת לאור חקירתו ממנה עולה לכאורה כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב. לטענת כונס הנכסים, מאחר ואביו של הנאשם הפך ללקוח מוגבל בבנק פתח החייב חשבון עסקי בבנק המזרחי בעיר אשדוד אשר  שימש את העסק לצורך קבלת אשראי והזמנת פנקסי שיקים. החייב לא היה פעיל בניהול העסק  ורק שימש כדמות קש לצורך ניהול חשבון הבנק לעסק. בפועל מסר  החייב לידי אביו את פנקסי השקים כאשר הם חתומים על ידו, אך שאר הפרטים ריקים באופן אשר אפשר לאביו לעשות  בהם שימוש. בשקים אלו  סחר האב אל מול הספקים השונים,  תוך כדי יצירת חובות על שם בנו, החייב.

לגישת כונס הנכסים, התנהגות שכזו אינה עומדת בדרישת תום הלב הקבועה בפקודה, ועל כן ביקש לדחות את  הבקשה.

6.      החייב מנגד טען, כי הוא היה פעיל בעסק בתפקיד ניהולי ונהג להיעזר באביו, שהינו בעל ניסיון בתחום, לצורך משא ומתן מול ספקים שונים. החייב ביקש להדגיש את נסיבות קריסתו של  העסק, שלטענתו נבעו מחוסר ידע ובקיאות בענף הבנייה בו עבד וזאת ללא קשר לפעילות של אביו. כן טען החייב כי השקים נשוא התנגדותו של ב"כ כונס הנכסים הרשמי הנם בסך של 137,000 ש"ח מסך כלל החובות, ובהשוואה לגודל החובות כולם, על סך של 1,742,593 ש"ח, אין לטעון כי כלל החובות נוצרו בחוסר תום לב.

7.      המסגרת הדיונית, בסוגיה זו של הכרזת חייב כפושט רגל, קבועה בסע' 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם 1980 הקובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום דיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

      (1)  להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

      (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום  

      לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי

      החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

על בית המשפט, בבואו לבחון את שאלת תום הלב של המבקש, להתבונן על שתי תקופות רלוונטיות להליך. האחת, התקופה שקדמה להליכי הכינוס, וכאן נבחן אופן התנהגותו של החייב בדרך יצירת החובות. השניה, בתקופה שבוצע מעשה פשיטת הרגל ולחייב ניתן צו כינוס, וכאן תבחן התנהגותו של החייב בעיקר מול כונס הנכסים ויישום הוראות צו הכינוס (ראו לווין וגרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, הכשרה מקצועית 2000, עמ' 169) .

מעבר לשאלת תום הלב נדרש בית המשפט לבחון קשת נוספת של שיקולים, בין היתר; התנהגות החייב אל מול הנושים, פעולות שנקט החייב על מנת למזער את נזקיו הכלכלים בשלב יצירת החובות, אי חוקיות שנפלה באופן יצירת החובות וכו' (ראו פש"ר (חי') 538/02 גוטנייר ורד נ. כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם) (מיום 23.08.04)).

החייב, במסגרת תצהירו מיום 26.04.04  לבקשתו לקבלת צו כינוס תיאר את נסיבות פתיחת העסק ואופן העבודה בדרך הבאה: