החלטה בתיק פשר 514/08

1.                 זהו ערעור על החלטת מפרק חברת מאי - קשת שרותים רפואיים בע"מ (להלן - המפרק ו-החברה, בהתאמה) בתביעת שהגישה תיקי שגן, עובדת החברה לשעבר, לצורך קבלת גמלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - תביעת החוב ו- חוק הביטוח הלאומי, בהתאמה).

2.                 באוגוסט 2005 הגישה המערערת את תביעת החוב לתשלום גמלה בגין הרכיבים הבאים אותם טענה כי החברה חבה לה: שכר עבודה לחודש דצמבר 2004; פדיון חופשה; דמי הבראה; ביגוד; נסיעות; פיצויי פיטורין; ופיצוי בגין היעדר מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים.  בפברואר 2008 אישר המפרק למערערת את כל רכיבי החוב שתבעה פרט לביגוד, לפיצויי הפיטורין ולפיצוי בגין היעדר מתן הודעה מוקדמת.  ערעורה של המערערת מופנה רק כלפי אי אישור המפרק את רכיבי החוב של פיצויי פיטורין ופיצוי בגין היעדר מתן הודעה מוקדמת.  הסכום הכספי של שני רכיבי חוב אלו, כפי שתבעה אותם המערערת ועל פי ערכם ברוטו ביום הגשת התביעה, עולה לכדי 21,447 ש"ח.   

3.                 טעמו של המפרק לכך שלא אישר את שני רכיבי החוב האמורים הינו כי קיימת מחלוקת עובדתית באשר לשאלה האם המערערת פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה.  על פי המפרק, מחלוקת עובדתית זו מקורה בטענות של מנהל החברה לשעבר, גיל גרינבוים, כנגד התנהלותה של המערערת ושל אחרים בתקופה שבסמוך לקריסת החברה.  טענתו העיקרית כלפיהם הינה כי לקראת סוף דצמבר 2004, בעקבות משבר אישי ובריאותי אליו נקלע, נטשו אנשים אלו את תפקידיהם במרפאה והוציאו ממנה את התיקים הרפואיים של מטופלים שקיבלו שירותים בה, הכל מתוך מטרה לפתוח מרפאה מתחרה בחדרה.  באשר למערערת, טענת מנהל החברה לשעבר - כפי שמוסרה המפרק בתשובתו לערעור- הינה כי "המערערת לא פוטרה, אלא התפטרה תוך גרימת נזקים חמורים לחברה, ובין היתר: גזילת מסמכים ומפתחות המרפאה, פגיעה בסודות מסחריים וניסיון לפתוח מרפאה מקבילה באזור חדרה."  המערערת, מצידה, מכחישה גרסה זו של מנהל החברה לשעבר.  בתצהיר שהעבירה למפרק (צורף כנספח ו' לערעור) כתבה המערערת, בין היתר, כי בדצמבר 2004, עת שהחברה נקלעה לקשיים ומעקלים הגיעו לעקל חפצים שונים שבמרפאה שהפעילה החברה, המשיכה המערערת בעבודתה ונקטה בפעולות שונות כדי לשמור על הרשומות הרפואיות שהיו במרפאה.  עוד נכתב בתצהיר כי ביום 29.12.04 הודיע לה אחיו של מנהל החברה כי המרפאה סגורה וכי היא מפוטרת.

4.                 מנהל החברה לשעבר בא בדברים עם כונס הנכסים הרשמי באשר לאפשרות כי תוגש בשמו ובשם החברה תביעה של מעל ל- 2.3 מיליון ש"ח כנגד המערערת ואחרים בגין עילות נזיקיות, לשון הרע ועוולות מסחריות.  ביוני 2007, בעקבות פניית מנהל החברה לשעבר, נתן כונס הנכסים הרשמי את הסכמתו העקרונית להגשת תביעה כזו בכפוף לכך שתוגש לא יאוחר מסוף יולי 2007.  במאי 2008 הגיש מנהל החברה לשעבר בקשה לאשר לחברה להגיש את התביעה האמורה (בש"א 8122/08).  

5.                   לאור מחלוקת זו בין המערערת לבין מנהל החברה לשעבר באשר לשאלה האם פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה ובשים לב לכך שקיימת אפשרות כי תוגש תביעה כנגד המערערת, לא מצא המפרק לנכון להכריע במחלוקת זו.  על פי המפרק, תביעה זו שייתכן ותוגש כנגד המערערת תאפשר לברר את הנסיבות בהן סיימה המערערת את עבודתה בחברה.  משכך, לא אישר המפרק את רכיבי החוב של פיצויי פיטורין ופיצוי בגין היעדר מתן הודעה מוקדמת אותם תבעה המערערת.  עמדת המפרק הינה כי יש לעכב את ההחלטה ברכיבי חוב אלו עד שתבורר בקשת מנהל החברה לשעבר להגיש את התביעה בשם החברה.  על פי המפרק, ככל שתאושר הגשת התביעה האמורה, יש להמתין לתום בירורה כתנאי למתן החלטה על ידו ברכיבי החוב האמורים.  

6.                 המערערת עותרת לבטל את החלטת המפרק שלא לאשר את שני רכיבי החוב אותם תבעה.  עוד עותרת היא כי ייקבע שהיא זכאית לקבלם.  נטען כי אין מקום להותיר את ההכרעה בשאלת זכאותה של המערערת לפיצויי פיטורין ולפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת לבית המשפט שידון בתביעה שתוגש על ידי מנהל החברה לשעבר, שכן לבית המשפט אליו תוגש התביעה, ככל שתוגש, אין סמכות עניינית לדון בענין זה המסור למפרק.  עוד טוענת המערערת כי יש לדחות את עמדת המפרק לאור העובדה שמנהל החברה לשעבר השתהה שיהוי ארוך בהגשת התביעה כנגדה; טענות מנהל החברה לשעבר כלפיה משוללות כל יסוד; המערערת פוטרה מעבודתה; בירור התביעה שתוגש נגדה, ככל שתוגש, יארך זמן רב; והמערערת נתונה בקשיים כלכליים ואחרים - המפורטים בערעורה -  שבגינם אין היא יכולה להמתין את פרק הזמן הארוך - הנגזר מעמדת המפרק -  הנדרש לבירור תביעת החוב שלב.

תגובתם של כונס הנכסים הרשמי ושל המוסד לביטוח לאומי לא ניתנה, על אף שנדרשה בהחלטתי מיום 12.5.08. 

7.                 דין הערעור להידחות. 

צו לפירוקו של תאגיד כמוהו כהודעת פיטורים.  ככלל, הוא מזכה את עובדי התאגיד בפיצויי פיטורים (סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963).  במקרים רבים בהם מוגשת תביעה לקבלת גמלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אין כלל מחלוקת באשר לשאלה האם זכאי התובע לקבל גמלה בגין חוב החברה אליו בגין פיצויי פיטורים ופיצוי בגין היעדר מתן הודעה מוקדמת.  זאת מכיוון שמדובר בעובדים שעבדו אצל התאגיד עד לקריסתו ולמתן צו לפירוקו. 

המקרה דנן אינו נמנה על גדר מקרים "רגילים" אלו.  בענייננו קיימת מחלוקת אמיתית בשאלה האם יש לראות במערערת כמי שפוטרה מעבודתה עקב קריסת החברה.  טענת מנהל החברה לשעבר הינה כי המערערת התפטרה מעבודתה בחברה וכי התנהלות המערערת, כמו התנהלותם של אחרים, היא זו שהביאה לקריסת החברה.  אכן, המערערת מכחישה את טענות מנהל החברה לשעבר ומציגה גרסה משלה להשתלשלות העניינים.  המחלוקת בענין זה היא סבוכה עובדתית.  בירורה עשוי לחייב לשמוע את גרסתם של אנשים אחרים שהיו מעורבים בפעילות החברה סמוך למועד קריסתה.  ככל שתאושר בקשתו של מנהל החברה לשעבר להגיש תביעה כנגד המערערת ואחרים, הרי שבירורה של תביעה זו יאפשר לעמוד טוב יותר על הנסיבות בהן סיימה המערערת את עבודתה בחברה.  בירורן של נסיבות אלו יאפשר למפרק לקבל החלטה מושכלת באשר לשאלה האם המערערת פוטרה מעבודתה או שמא יש לראותה כמי שהתפטרה. 

אשר על כן, יש טעם בעמדת המפרק כי יש לעכב את החלטתו בתביעת המערערת לקבלת גמלה בגין רכיבי החוב של פיצויי הפיטורים ופיצוי בגין אי מתן הוגעה מוקדמת.  עיכוב זה יהיה עד שתבורר בקשת מנהל החברה לשעבר להגיש את התביעה כנגד המערערת ואחרים.  ככל שתאושר הגשת התביעה האמורה - יהיה מקום להמשיך ולעכב את החלטת המפרק עד לתום בירורה של התובענה.

אין צו להוצאות.             

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' בתמוז, תשס"ח (9 ביולי 2008) בהעדר.