החלטה בתיק פשר 5103/04

1.      בפני מונחת בקשת החייב כי יוכרז כפושט רגל. ביום 26.02.04 נתן צו כינוס על נכסי החייב על פי בקשתו וכונס הנכסים הרשמי מונה לכונס נכסיו. על החייב הושת תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח. החייב עומד בתשלומים החודשים ובהגשת דוחות ההכנסות וההוצאות מאז קבלת צו הכינוס.

2.      בעת הגשת הבקשה למתן צו כינוס  הצהיר החייב על חובות בגובה של     2,207,251 ש"ח ומספר נושיו 60.  החייב סיפר כי חובותיו נוצרו כתוצאה מניהול שלושה בתי עסק בין השנים 1985-1997.

3.      החייב הנו יליד 1947, גרוש ואב לשני ילדים בגירים. הכנסות החייב הנן מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון  ועומדות על סך של 2,032 ש"ח לרבות תשלום בגין עזרה בדיור למועטי יכולת. מצבו הבריאותי של החייב ירוד והוא סובל ממחלות כרוניות בכבד, כלי הדם, עיניים וסכרת. כמו כן אובחנה אצלו מחלת הסרטן בשלה  אף נותח לאחרונה.

4.      כונס הנכסים חיווה דעתו כי אין להיעתר לבקשת החייב מאחר  והנסיבות מלמדות כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב. כונס הנכסים ביקש לבסס טוענתו  על שלושה נדבכים:

א.     שינוי בגרסת החייב באשר לאופן יצירת חובותיו, שינוי המלמד על חוסר בהירות לדרך בה נוצרו החובות.

ב.      יצירת חובות חדשים בזמן בו כבר היה נתון החייב בחובות.

ג.       התנהגותו של החייב מול רשויות מס הכנסה בין השנים 1993-1997 (למעט שנת 1995) אשר לא הגיש דוחות כנדרש ויצר עקב כך חובות נוספים בגינם אף ריצה עונש מאסר בן 4 חודשים והרשעתן בעבירת מירמה בשנת 1990 עליה לא דיוח לב"כ הכונס.

5.      באסיפת הנושים שהתקיימה ביום 09.08.04 נכחו שני נושים; בית רועמץ בע"מ (חוב מוצהר על סך של 343,220 ש"ח), שהנו גם הנושה העיקרי בחובות החייב, והנושה, מר ירון מגורבי (חוב מוצהר על סך של 108,315), אשר טענו  כי חובות החייב נוצרו בחוסר תום לב תוך כדי יצירת מצג שווא אל מול הנושים על פיו החייב הנו בעל יכולת פירעון, כאשר בפועל כבר היה נתון בחובות כבדים. במסגרת האסיפה נתקבלה החלטה כי לא יהיה זה ראוי להכריז על החייב כפושט רגל.

6.      בדיון שנערך בפני ביום 08.12.04 חזר ב"כ כונס הנכסים על עמדתו כי יש לדחות את בקשת החייב ולבטל את הליכי הכינוס בהם הוא נתון. הנושים, בית רועמץ בע"מ ומר גדי מעטוף ( חוב מוצהר על סך של 9,288 ש"ח),  שהתייצבו לדיון חזרו על עמדתם בדבר חוסר תום לבו של החייב, כמהווה עילה לדחיית בקשת החייב.

7.      מנגד טען החייב כי אין לדחות את בקשתו לאור הנסיבות החריגות המתקיימות בעניינו. החייב סיפר כי חובותיו נגרמו, בין היתר, כתוצאה מגניבה לה היה קורבן. החייב טען כי בשנת 1997 גנבה ממנו אשתו לשעבר, המכורה לסמים קשים, סכום של 90,000$, סכום אותו ייעד החייב לתשלום חובות. לכשנודע לחייב אודות דבר הגניבה איים הוא לרצוח את אשתו לשעבר ואף הכה אותה. החייב טען כי בגין מעשים אלו הוגש כנגדו כתב אישום (ת.פ. 301/98) בגינו הורשע ודינו נגזר  ל-15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי ל-12 חודש לתקופה של 3 שנים מיום השחרור.

8.      כונס הנכסים הטיל ספק בגרסה זו של החייב לאור תצהיר החייב אותו הגיש במסגרת הבקשה לקבלת צו כינוס. במסגרת תצהיר זה לא נזכרה אותה הגניבה כסיבה לקריסתו הכלכלית של החייב ורק בחקירת החייב במשרדי כונס הנכסים העלה החייב לראשונה גירסה זו.

9.      לאור אי הבהירות אשר לוותה את נסיבות יצירת החובות איפשרתי לחייב לתמוך את גירסתו במסמכים בכתב. החייב הציג בפני כונס הנכסים את פרוטוקולי הדיון בתיק הפלילי הנ"ל, העתק גזר הדין והעתק מכתב הערעור על גזר הדין (ע.פ. 7279/98) שהוגש מטעם המדינה כנגד קולת העונש. המסמכים מלמדים כי רק במסגרת הערעור טען החייב לראשונה, כי נפל הוא קורבן למעשה הגניבה הנ"ל על ידי אשתו.

10.  הלכה מקדמת דנא, כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר (ראו ע"א 92/76 בן ציון נ. מדינת ישראל , פ"ד לא(1) 164, 166) והשנייה עיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. ההגנה על אינטרס הנושים בהבטחת זכותם וכן האינטרס של החייב בשיקומו כפופים המה לעיקרון תום הלב. כך יכול בית המשפט לדחות בקשה לפשיטת רגל, בין היתר, אם שוכנע כי הבקשה הוגשה "שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". (ראה       סעיף 18 ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם 1980 (להלן: "הפקודה")).  עוד נקבע כי חוסר תום הלב יכול שימצא בשלב יצירת החובות כמו גם בשלב אכיפת החובות שאז לא יוכל החייב להנות מהגנת פשיטת הרגל. (ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ. כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מט(1) 769, וכן ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197).  חייב, המעונין לבוא בשערי הליכי פשיטת הרגל נדרש לחובת תום לב מהותית חובה המוסדרת, בין היתר, בהוראות סע' 17 וסע' 18ג' לפקודה.  הרציונל העומד בבסיס הוראות הפקודה הנו שבידי כונס הנכסים ימצאו כל הפרטים הרלוונטיים בנוגע לאופן יצירת החוב, התנהגות החייב, נכסי החייב  וכו'.  כפועל יוצא מכך החייב הוא אשר נדרש לעמוד בנטל הוכחת חובת תום הלב וכן להסביר באופן מניח את הדעת כיצד נוצרו חובותיו (ראו פש"ר (חי') 215/00 בריגיטה דוד נ. כונס הנכסים הרשמי   (טרם פורסם)(מיום 08.04.02).)

11.  במקרה דנן מלמדים הדברים כי החייב יצר את חובותיו לאורך תקופה ארוכה של כ- 15 שנה  ובזמן שהיה נתון כבר כבדים בחובות המשיך ויצר הוא חובות חדשים. מבקשת החייב עולה, כי מרבית החובות נוצרו בין השנים 1992-1996. החייב סיפק הסבר לקוי באשר לאופן יצירת חובותיו, גרסתו בנוגע למאורעות אשר הובילו להסתבכותו הכלכלית מעוררת ספקות באשר למהימנותה, בפרט כשזו מבוססת אך ורק על דבריו ולא על מסמכים בכתב. החייב טען כאמור לגניבה של 90,000 $ מצד גרושתו אך לא תמך טענתו זו לא בדו"ח תלונה במשטרה או במסמכי בנק אשר יכולים להעיד על הפעולות הבנקאיות שנעשו על ידי אשתו בחשבונם המשותף או בספרי החשבונות של העסק בתקופה אמורה.  יתר על כן, נמצא כי טענת החייב בדבר הגניבה של 90,000 $ הינה טענה אותה כבש במהלך משפטו בערכאה הראשונה  ורק בהליך הערעור העלה טענה זו לראשונה. התנהלות זו יש בה כדי להעיד על חוסר אמינות הטענה, שכן גניבה של סכום כה ניכר אינה עניין של מה בכך.

12.  אמנם, אין להקשות על חייב אשר יצר חובות, על אף היותו חדל פירעון, תחת האמונה הסבירה כי יוכל הוא בעתיד לפרוע את חובותיו. שאז יהיה זכאי להגנת הליכי פשיטת הרגל לרבות הפטר (ראו נ.תל-צור, הפטר בפשיטת רגל, המכון למחקרי משפט וכלכלה 1999, עמ' 181 ואילך.)  אך, התנהגותו של החייב כאן  וצירוף מכלול הנתונים מוביל למסקנה כי החייב אינו מגלה בתום לב את נסיבות כשלונו העיסקי ומהלך עסקיו. יתרה מכך ניתן ללמוד מפרטיקול הדיון, בענין ההליך הפלילי שהתנהל נגדו באשמה של תקיפת אישתו, כי לחייב הרשעה קודמת בעבירת מירמה משנת 1990 אותה בחר להסתיר מעייני ב"כ כונס הנכסים.  כל אלו מלמדים על כי החייב  לא עמד בחובת תום הלב הנדרשת ממנו.

13.  בטרם אסיים דברי מצאתי לנכון לציין כי תמונת המצב העולה מהתיק מלמדת על מציאות חיים קשה, דלות ועוני שמלווה את חייב החייב. יחד עם זאת, אין בנסיבות חריגות אלו כדי לשחרר את החייב מהעמידה בתנאי הפקודה ומתנאים נוספים שנקבעו בפסיקה.

14.  לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל.

כמו כן אני מורה על ביטול צו הכינוס שניתן. 

ניתנה היום כ"ה ב אדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) בהעדר הצדדים