החלטה בתיק פשר 5054/04

1.      בפני מונחת בקשת החייבים כי יוכרזו כפושטי רגל.

2.      ביום 01.02.04 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים על פי בקשתם והוטל עליהם תשלום חודשי לקופת הנושים בסך של 700 ש"ח.

3.      בעת הגשת הבקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת הרגל, הצהיר החייב על חובות בסך 10,431,321 ש"ח ונושים במספר של  54. החייבת הצהירה על חובות בסך של 4,036,835 ש"ח ומספר נושיה 10.

4.      החייב יליד 1956, החייבת ילידת 1959. החייבים נשואים זה לזו ולהם 4 ילדים, אחד מהם קטין.

הכנסות החייבים הנן מעבודת החייב כסדרן בחברת "י.ש. קרני חקלאות בע"מ" (להלן: "החברה")  וכן מקצבת ילדים המשתלמת להם מטעם המוסד לביטוח לאומי.  הכנסת החייבים עומדת נכון להיום על סך של 5,120 ש"ח לחודש.

5.      החייבים סיפרו כי חובותיהם נוצרו כתוצאה מניהול מספר עסקים בתחום ההובלות.

6.      כונס הנכסים חיווה דעתו כי אין להיעתר לבקשת החייבים וביסס את התנגדותו על הטעמים הבאים:

א.     החייבים ניהלו 7 חברות שונות בתחום ההובלות והבנייה בין השנים 1987-1994. החייבים, יחד עם אחרים, היו בעלי מניות באחוז משתנה בחברות אלו. לגישת כונס הנכסים, ניהול חברות ב"אופן סדרתי", בזמן בו כבר היו החייבים נתונים בחובות, מלמד על חוסר תום לב מצד החייבים באופן יצירת החובות.

ב.      החייבים לא הצליחו להסביר כיצד נוצרו חובותיהם וסיפקו הסברים לקויים לכונס הנכסים.

ג.       החייבים נמנעו במכוון מלדווח לרשויות מס הכנסה ומע"מ על פעולותיהם העסקיות, עובדה המלמדת אף היא על חוסר תום לב.

ד.      החייב מועסק כיום בחברה הנמצאת בבעלות בני משפחתו לרבות בנו הצעיר בן ה- 25, ועולה החשד כי החייב משמש בפועל בתפקיד ניהולי, נוהג מנהג בעלים ברכב הרשום על שם החברה ומעלים הכנסה מנושיו. 

ה.      החייבת אינה עובדת, למרות גילה הצעיר ואינה רשומה בלשכת התעסוקה. לחייבת אין חשבון בנק והתנהלות זו מלמדת על יכולת כלכלית גבוהה שאינה מדווחת לכונס הנכסים.

7.      מנגד, החייבים לא הכחישו כי החברות הנ"ל היו רשומות על שמם אך טענו כי בפועל רק 4-5 חברות היו פעילות. החייבים הוסיפו וטענו כי "החברות הסדרתיות" הוקמו במטרה להיפרע מחובות קיימים ובניסיון לבלום את הידרדרותם הכלכלית. לדבריהם החובות הקיימים כיום, בסכום מצטבר של מעל 14,000,000 ש"ח , הנם תולדה של חובות קטנים שנוצרו מול הנושים בשנות הפעילות של החברות. חובות אלו גדלו לאורך השנים בשל חיובי הפרשי הצמדה וריבית.

החייב הודה כי אכן לא דיווח לרשויות המס על הפעילות העסקית שניהל אך טען כי נשפט ונענש בגין כך במהלך שנת 1999 וריצה עונש מאסר בפועל בן 7 חודשים וכי בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ. כונס הנכסים הרשמי , דינים-עליון, סו, 813,  וכן ע"א 6416/01 בנבנישתי נ. כונס הנכסים (טרם פורסם) (מיום 04.05.03),  אין לגזור מהתנהגותו זו שלילת בקשתו. 

החייב הסביר כי הוא משמש בתפקיד סדרן בעבודתו החדשה, תפקיד הכרוך בנסיעות רבות ועבודה "במעבר קרני", שם עובד הוא  ברוב שעות היום מתוך הרכב. לתימוכין צורפו לבקשה תצהיריהם של  מר שלמה שמאי, חותנו של החייב, ומר רועי משה, בנו של החייב, אשר הנם מנהלי החברה ואשר תמכו בדברי החייב.

דיון:

8.      מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה והמהירה והיעילה ביותר (ראו ע"א 92/76 בן ציון נ. מדינת ישראל פ"ד לא(1) 164,166), והשנייה עיקרה לאפשר לחייב, שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.

ההגנה על אינטרס הנושים בהבטחת זכותם הקניינית וכן האינטרס של החייב בשיקומו כפופים המה לעקרון תום הלב. כך יוכל בית המשפט לדחות בקשה לפשיטת רגל, בין היתר, אם שוכנע כי הבקשה הוגשה "שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל ". (ראו סעיף 18 ה(א)(2) לפקודה) .

על בית המשפט, בבואו לבחון את שאלת תום הלב של המבקש, להתבונן בשתי תקופות רלוונטיות להליך. האחת, התקופה שקדמה להליכי הכינוס, וכאן נבחן אופן התנהגותו של החייב בדרך יצירת החובות. השניה, בתקופה שבוצע מעשה פשיטת רגל ולחייב ניתן צו כינוס, וכאן תבחן התנהגותו של החייב בעיקר מול כונס הנכסים ויישום הוראות צו הכינוס. (ראו לווין וגרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, הכשרה מקצועית 2000, עמ' 169 ).