החלטה בתיק פשר 474/01

בפני מספר בקשות הכרוכות זו בזו, אשר עיקרן בקשת הנאמן לאשר את מכירת  בית המגורים של החייבים (להלן: " הבית").

1.         ביום 25.10.01 ניתן צו כינוס כנגד החייבים, על פי בקשתם, וביום 18.12.02 הוכרזו כפושטי רגל, תוך חיובם בתשלום סך 500 ש"ח לחודש לקופת הכינוס.

            ביום 16.8.04 מונה עו"ד אלון וולך לנאמן על נכסי החייבים (להלן: " הנאמן").

            הנאמן אישר תביעות חוב בסכום כולל של 567,783  ש"ח, מתוכם, כ- 90% חוב  לבנק דיסקונט.

2.         ביום 9.6.05 עתר הנאמן להתיר לו לנקוט הליכים למכירת הבית. בבקשתו ציין הנאמן כי שוויו של הבית לפי חוות דעת שמאי הינו 195,000 $ וכי הוא משועבד לנושה המובטח - בנק טפחות-מזרחי.

3.         במועד הגשת הבקשה וגם כיום מתגוררים המשיבים בדירת אביה של החייבת ביחד עמו, לאחר שהשכירו את הבית החל מיום 15.8.04 למשך שנה (עם אופציה להארכה של שנה נוספת).

בתגובתם לבקשה הביעו החייבים התנגדותם לבקשה תוך שהביעו את רצונם לשמור על ביתם ולחזור להתגורר בו וכן פירטו את תנאי המגורים הקשים בהם הם חיים כעת, ובין היתר ארבע נפשות בדירת חדר, את המצוקה הנפשית בה הם נתונים

נוכח כוונת החייבים לשוב ולהתגורר בבית, ניתן לבקשת הנאמן צו מניעה זמני נגד החייבים, לפיו נאסר על החייבים לשוב ולהתגורר בבית עד להחלטה אחרת.

4.         ביום 24.11.05 דיווח הנאמן לבית המשפט כי קיבל מספר הצעות לרכישת הבית, הגבוהה מביניהן בגובה 165,000 דולר ארה"ב. כן דיווח הנאמן כי החייבים, המתנגדים כאמור למכירה, הציעו להשלים את הסכום שבקופת הכינוס לסך 170,000 ש"ח, החלק הארי במזומן והיתרה בתשלומים.

יצוין כי בתגובות אשר הוגשו על ידי החייבים הם מציינים הצעה אחרת להסדר, לפיה יושלם הסכום שבקופת הכינוס לסך 192,000 ש"ח לפיכך, בדעתי להתייחס להצעה שהובאה מפיהם כהצעתם להסדר.  

            הנאמן הציג את חישוביו לפיהם לאחר ניכוי הוצאות ושכ"ט נאמן וכונ"ר, יאפשר ההסדר אשר הציעו החייבים לשלם לנושים דיבידנד בשיעור 23.4% (ממוצע כולל לשניהם), ואילו לאחר מכירת הבית וקבלת התמורה יעלה הדיבידנד ל - 69.5% (בממוצע).

5.         החייבים טוענים כי הם גיבשו הסדר עם בנק דיסקונט אשר סולל את הדרך להסדר נושים כולל, ללא צורך במכירת הבית. לדברי החייבים, הסדר זה מבוסס על נכונות ילדיהם (בן שזה עתה סיים לימודיו, ובת חיילת בשירות קבע) להיחלץ לעזרתם ולקבל על עצמם משכנתא ופריסת תשלומים על פני 5 שנים.

החייבים הציגו תחשיב נגדי לפיו,  התמורה ממכירת הבית, לאחר ניכוי דיור חלוף בהתאם לסעיף 86א' לפקודת פשיטת הרגל, תשמ"ג - 1983 וניכוי המשכנתא, תאשפר תשלום דיבידנד בשיעור 28%, המהווה הפרש זעום לעומת הצעתם.

6.         הכונ"ר ובנק דיסקונט הצטרפו לעמדת הנאמן, לפיה יש למכור את הבית. בנק דיסקונט הודיע  כי לא גובש כל הסדר עם החייבים.  

דיון

7.         בפתח הדברים אתייחס לטענת החייבים לפיה קיים הסדר נושים. הודעת בנק דיסקונט לפיה אין כל הסדר חוב עמו הינה ברורה. גם המסמך אשר צורף על ידי החייבים להוכחת ההסדר כביכול, מעיד אך ורק על קיומה של הצעה מצד החייבים כלפי הבנק. משלא נעשה קיבול, לא השתכללה ההצעה לכלל הסכם, ודין  טענה זו להידחות.

הזכות לדיור חלוף

8.         הפער העיקרי בחשובי הצדדים מקורו בטענת החייבים לזכאותם לדיור חלוף והתנגדות הנאמן לכך, נוכח עזיבת החייבים את ביתם.

            לטענת הנאמן והכונ"ר, מאחר והחייבים אינם מתגוררים בבית, לא חל לגביהם סעיף 86א', באשר לא מתקיימת במקרה הנדון דרישת הסעיף כי הנכס משמש למגורי החייב ובני ביתו.

9.         דעתי היא כי בנסיבות העניין, זכאים החייבים לדיור חלוף, זאת אף שבמהלך השנה החולפת לא התגוררו בבית- מכורח הנסיבות ובמטרה להקטין את חובותיהם לנושים.

            סעיף 86א' לפקודה קובע כדלהלן: