מונחת בפני בקשתו של מר יחיאל גרבש (להלן: "החייב"), שעניינה פסילת שופט לפי סעיף 77א' לחוק בתי המשפט. הבקשה נסמכת בעיקרה על נימוקים שעלו בבקשה קודמת לפסילתי מדיון בענייניו של החייב, אשר נדונה ונדחתה לפני מספר שנים, וזאת הן על-ידי והן באישור בית המשפט העליון את החלטתי. מעבר לאמור לעיל, טוען החייב כי סדרת פסקי הדין אשר ניתנה בעינינו, וכן עובדות נוספות אותן הוא מעלה בבקשה, מוכיחות משוא פנים כלפיו מצד בית המשפט, ועולה לכדי העילה המוכרת בדין לפסלות שופט, לפיה גיבש בית המשפט בעניינו של המתדיין עמדה סופית, אשר אינה ניתנת לשינוי על-ידי שכנוע רציונלית, וזאת בבחינת "משחק מכור".
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי, וכן בתגובת החייב לתגובת הנאמן, ניתנת החלטתי זו.
1. הלכה פסוקה היא, כי בקשה לפסלות שופט הינה בקשה המוגשת, מעצם טיבה, בנסיבות חריגות, ובעיקר עסקינן במצבים בהם עולה מהתנהלות בית המשפט חשש מהותי למשוא פנים, או עמדה סופית כלפי המתדיין, אשר אינה ניתנת לשינוי באמצעים רציונליים (עניין אותו יש להוכיח באורח אובייקטיבי, ואין די בתחושה סובייקטיבית גרידא של מתדיין, השאובה כל-כולה מהרהורי ליבו). אין צורך להכביר מילים, כי ההלכה הפסוקה שוללת מכל-כל נסיון לערבב בין בקשת פסלות ל
השגות על החלטות שיפוטיות
, אשר דינן להידון
בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור
, ותוך
עמידה במועדים הקבועים לכך על-פי דין
. לא בכדי, נקבע כי אין די אף בשורת החלטות לרעתו של מתדיין, בכדי להקים לכשעצמה עילה לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט.
עניין זה, לכשעצמו, הובהר במפורש אף בהחלטתו של כב' הנשיא (בדימ') ברק, בע"א 5972/02, אשר דחה את ערעורו של החייב על דחיית בקשת הפסלות הקודמת שהגיש, פסק-דין אותו מאזכר החייב עצמו בבקשתו הנוכחית. דומה, כי דבריו של כב' הנשיא בדימ' בעניין עילת הפסלות ברורים, ומדברים בעד עצמם:
"
עיקר טענותיו של המערער מופנה כנגד החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו במהלך השנים. גם אם אתעלם מהשיהוי הרב המונע העלאת חלק רב מן הטענות הנוגעות להחלטות אלו כיום, הרי שאין בהן לכשעצמן כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט".
דומה, כי דבריו אלו של כב' הנשיא הולמים היטב אף את הבקשה הנוכחית, אשר עיקרה
לשיטת החייב עצמו
, מתבסס למעשה על
אותם נימוקים שהועלו
(ונדחו) בבקשת הפסלות הראשונה, כדלקמן:
"
הריני חוזר
ופונה בשנית לכב' בית המשפט היושב בתיקו לפסול עצמו מלדון בתיק זה, הן מהנימוקים אותם פירטתי בהרחבה בבש"א 11561/02, המהווים חלק בלתי נפרד מבקשה זו... וע"מ שלא לחזור על אותם עניינים עצמם, מבוקש לצרף הבקשה המקורית, ההחלטות בבקשות ובמיוחד פס"ד כב' הנשיא א' ברק בע"א 5792/02 אשר דחה ערעורי ב 21.10.02.
אני סבור כי אכן עילת הפסלות שבדברי כב' הנשיא פרופ' א.ברק בתוארו דאז בפסה"ד הנ,ל, ניתן להחילם בענייני והם יפים שבעתיים גם בעת הזאת, לאחר שכל רכושי מומש ונותרתי חסר כל רדוף בפקודות מאסר העלולים לסכן את חיי במצב בריאותי הרעוע (כך במקור - ו.א).
אני חוזר ומצהיר כי ההליכים המתנהלים נגדי מתקיימים תוך משוא פנים כלפי".
דומה, כי פסקה זו אכן מתארת נכונה את אשר מפורט בכתב הבקשה שלאחריה, ומעלה
מסקנה חד-משמעית, לפיה הבקשה הנוכחית אינה אלא חזרה על בקשה שנדונה ונדחתה בעבר
, וזאת
תוך התעלמות מהעובדה כי חל בעניין זה מעשה בי-דין מובהק
. אין אלא לתמוה, הכיצד מתבסס החייב על הנמקתו של כב' הנשיא בדימ', אשר כאמור דחה בשתי ידיים את אותם טיעונים עצמם. זאת, כאשר כל אשר השתנה, ולו לטענת החייב עצמו, אינו אלא העובדה כי לשיטתו כל רכושו מומש, והוא "רדוף בפקודות מאסר" - קרי, פעם נוספת דומה כי
החייב עושה שימוש בבקשה לפסלות שופט, בתגובה להחלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו
, וזאת
תחת שיערער עליהן כדין לבית המשפט העליון
.
2. תחושה זו, כי הבקשה הנוכחית אינה אלא בגדר "מחזור טענות" מן הבקשה הראשונה, הופכת לברורה וחד-משמעית לאחר עיון בעצם טיעוניו המפורטים של החייב, אשר נקל לראות כי
חלקם הארי קובל על סדרת החלטות שיפוטיות אשר ניתנו בטרם הוגשה בקשת הפסילה הראשונה, ואשר החייב העלה אותן בהרחבה אף במסגרת אותה בקשה
. כך למשל, קובל החייב על התראת פשיטת הרגל שניתנה לו; על ההפרה כביכול של הסדרים דיוניים; הצו משנת 2000 בעניין פתיחת דברי הדואר של החייב, וכיוצא באלו.
נוכח האמור לעיל, הרי שאין מנוס מלקבוע כי לא זאת בלבד, שהחייב שב ועושה שימוש בבקשה לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט כאכסניה להעלאת קובלנה על החלטות שיפוטיות שהפכו חלוטות לפני שנים (ולא בכדי, כלל כב' הנשיא בדימ' רמז ברור בעניין השיהוי בו לוקה התנהלות זו, וזאת עוד בשנת 2002), אלא שהוא מתעלם במפגיע מן ההלכות הבסיסיות ביותר בדבר מעשה בי-דין, כמו חל עליו דין גורף בכל האמור בעניינים אלו.
זאת ועוד; בטענתו החוזרת ונשנית כי באותה שורת החלטות שניתנו לרעתו, מגלה אני משוא פנים ודעה קדומה נחרצת בעניינו, מן הראוי להזכיר את אשר דומה כי "נשתכח" מן החייב בטיעוניו - העובדה כי
בפועל ערער על רבות מאותן החלטות, אולם ערעוריו נדחו ברובם המכריע בבית המשפט העליון.
ומאחר והחייב עצמו נסמך, במידה רבה, על טענותיו מבקשת הפסלות הראשונה, הרי דומה כי לא מן המותר לחזור ולהזכיר את אשר קבעתי בהחלטתי באותו עניין - נימוקים אשר דומה כי הם הולמים היטב אף את הבקשה הנוכחית: