החלטה בתיק פשר 456/97

מונחת בפני בקשתם המשותפת של המנהלת המיוחדת לנכסי החייבים אטיאס רחל ומרדכי (להלן: "המנהלת המיוחדת" ו"החייבים", בהתאמה) וכונס הנכסים שמונה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל על זכויות החייבים בדירה שרכשו (להלן: "הכונס" ו"הדירה", בהתאמה), לפעול למכר הדירה. במסגרת הבקשה, העלו בעלי התפקיד המבקשים טענות קשות כנגד התנהלות החייבים, אשר לשיטתם מנצלים לרעה את הליכי פשיטת הרגל, מערימים טענות סרק ומונעים את מימוש הדירה. החייבים, מצידם, מתנגדים למבוקש ומעלים מגוון טענות דיוניות - בין היתר, אי-גיבוי הבקשה בתצהירים, פגמים שנפלו במינוי הכונס, וכיוצא באלו. לגופו של עניין, עומדים החייבים על כך כי קמה להם זכות לדיור חלופי, וכי הויתור הנטען על זכות במסגרת הסכמי המשכנתא הינו לקוי, פסול ונעשה שלא כדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, ניתנת החלטתי זו.

1.         מעיון בכתבי הטענות ובצרופותיהם, עולה כי לכאורה יש ממש בטענות בעלי התפקיד אודות התנהלות החייבים, אשר בלא לקבוע מסמרות בדבר דומה כי אכן האורח בו הם מתנהלים מעורר תהיות, ובעיקר עסקינן בריבוי הנסיונות לעשות שימוש בטעמים דיוניים-טכניים בכדי "לבלום" את הבקשות המוגשות כנגדם, ואשר כמה מהם נראים על-פניהם ככאלו הסותרים את הדין וההלכה הפסוקה. זאת, בעיקר בכל הנוגע לפטור המהותי שניתן לבעלי תפקיד מהגשת תצהירים, דבר הנובע לא מגזירת גורל או סעיף טכני כזה או אחר, אלא מעצם מעמדם כ"ידו הארוכה של בית המשפט " - מעמד אשר החייבים מודעים לו היטב, ואף מעלים אותו במסגרת קבילה על התנהלות בעלי התפקיד בחלק אחר של תגובתם.

אכן, אין ספק כי זכותו של חייב פושט רגל, כמוהו ככל בעל דין אחר, למצות את הזכויות המשפטיות המוקנות לו. אלא, שלצד זאת מוטלת על החייבים חובה אף לשתף פעולה עם בעלי התפקיד ולסייע להם (קל וחומר, כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל שהחלו ביוזמת החייבים עצמם (!), ומקום בו החייבים נושאים עיניהם להפטר עתידי. יוער, כי לשם כך, ספק אם די בעמידה בתשלום חודשי זעום, אשר אין בו לעיתים אלא בכדי לכסות אחוז זעיר ביותר מכלל חובותיהם.

2.         אלא מאי? בנסיבות המקרה, וחרף התהיות העולות מהתנהלותם של החייבים, הרי שבקשה זו בנוסחה הנוכחי אינה יכולה לעמוד.

לא זו בלבד, כי צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו, כי דרך המלך לניהול הליכים הקשורים במימוש משכנתא הינה בהוצאה לפועל, ולא בבית המשפט של חדלות פרעון (אף אם, מכח הלכת פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, ניתנת לאחרון או לבעלי התפקיד מטעם הנושים הרגילים יכולת פיקוח מסויימת על המימוש), אלא שהדברים יפים מכח קל וחומר, כאשר מתעוררות סוגיות עובדתיות שיש לבררן בין החייבים לבין אותו נושה מובטח.

אמנם, חיי המעשה מעלים ספק גדול, בדבר הדרך בה "מציית" השוק לאותה כוונה מוצהרת כי כללי הגנת בית המגורים יחולו ברוב המקרים, ואילו הויתור עליהם יהיה החריג (שהרי ברוב-רובם של המקרים הכרוכים במשכנתא, דואגים המלווים להחתים את הלווים על ויתור מפורש על הזכות). אלא, שחרף האמור לעיל, נותרו בדין דרישות צורניות מסויימות בכל הנוגע לויתור על ההגנה, ואשר בנסיבות המקרה נדרש בירור עובדתי האם עמד בהם הנושה המובטח בנסיבות המקרה הנוכחי, אם לאו. זאת, לצד טענות מהותיות נוספות שיש לחייבים (להבדיל מהטענות הטכניות-דיוניות, אשר ספק אם בחלקן יש ממש), ואשר לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי הן מופרכות על פניהם.

3.         לאור האמור לעיל, דומה היה כי הדרך הנכונה להילך בה היתה החזרת ההליכים בין הצדדים להוצאה לפועל. אלא מאי? מכתב הטענות האחרון שהגיש הכונס, עולה באורח ברור, כי לאחר שבדק את הדברים, הסתבר לו כי עשויים "להתעורר קשיים" בכל האמור בהוכחת טענותיו בהוצאה לפועל, וזאת במיוחד בכל הנוגע לשאלה, האם עמד הנושה המובטח בכל ההליכים הנדרשים על-פי דין בכדי להשיג מן החייבים ויתור בר-תוקף על סעיפי הגנת בית המגורים.

4.         נוכח דברים אלו, דומה כי נפל מכשול היורד לשורשו של עניין בבקשה בנוסחה זה, באשר המבקשים מסתמכים (ולא בכדי) על יכולתו הנטענת של הנושה המובטח להתגבר על הגנת בית המגורים. משמודה הכונס בעצמו, כי בדרך זו "נפלו קשיים", ולמעשה משנה את טעמו ומבקש לעבור לפעולה דרך סעיפי פקודת פשיטת הרגל, הרי שהבקשה הנוכחית אינה יכולה לעמוד עוד. זאת, בלא כל צורך לדון ולהכריע בטענות החייבים (ככל שלכך אכן התכוונו) כי הנושה המובטח ויתר לכאורה על כל זכויותיו, או על הקדימות המוקנית לו בדין.

5.         התוצאה, בנסיבות המקרה, הינה כי על המנהלת המיוחדת להגיש בקשה חדשה בעניין מימוש הנכס, אשר תהיה מושתתת על דיני פשיטת הרגל, ותהיה כפופה בין היתר לזכות החייבים לדיור חלופי, וזאת בהתאם לכל דין ולהלכות הנוגעות לזכות זו ולהיקפה. אם וכאשר ימומש הנכס, תגיע העת לדון ולהכריע בכל הנוגע לאורח חלוקת התמורה בין הנושים השונים.

6.         לאור כל האמור לעיל, הבקשה בנוסחה זה נדחית. בנסיבות העניין, ישא כל אחד מהצדדים בהוצאותיו.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"ד בשבט, תשס"ח (21 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: