החלטה בתיק פשר 451/05

1.         עובדות המקרה

א. ביום 28/9/06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, חבר מועצת העיר קרית אתא (להלן: המועצה), על יסוד בקשת הנושה  בנק לאומי (להלן: הבנק) שהוגשה עוד ביום 16/5/05.

ביום 16/4/07 הודיע ראש עירית קרית אתא לחייב על הפסקת כהונתו כחבר במועצה, עקב מתן צו הכינוס.

ביום 29/4/07 הגיש הבנק בקשה לסגירת תיק הפש"ר, בהודיעו כי החייב הסדיר את חובו לבנק. בית המשפט לא נעתר לבקשת הסגירה, כדי לאפשר לנושים אחרים להביע עמדתם, ומספר נושים ביקשו להצטרף להליך, תוך התנגדות לביטול צו הכינוס, בטענה כי לחייב חובות נוספים בסכומים גבוהים.

ב. בין לבין הגיש החייב עתירה מנהלית לבטל את ההליך להפסקת כהונתו במועצה ולמתן צו מניעה זמני, ואף פנה לבית משפט זה בבקשה ליתן החלטה כי ההגבלה לפי סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: הפקודה) לא תחול עליו. לאחר שהתנהלו שני דיונים מקדמיים בבקשות, הוחלט בשלב זה לצמצם הגבלה זו עד למתן החלטה בבקשות הנושים והחייב.

ג. משנתבקשו הנושים האחרים להודיע אם הם עומדים בתנאים הנדרשים בסעיף 7 לפקודה, וביניהם כי מעשה פשיטת הרגל של החייב בוצע בתוך שלושה חודשים מבקשתם להצטרף להליך, הודיעו כי לטענתם אין מקום לדרוש מהם לעמוד בתנאי זה כלל, מנימוקים משפטיים שיפורטו להלן. מכל מקום, לטענתם, יש לדון תחילה בשאלה האם יש מקום להתיר לנושה היוזם לחזור בו מבקשתו, בטרם תידון שאלת הצטרפותם להליך.

2.         טענות הצדדים

הצדדים חלוקים בשאלה אם יש מקום להרשות לבנק לחזור בו מהבקשה, וכן בשאלה בדבר תנאי הסף שיוצבו בפני נושים שיבקשו להצטרף להליך, או לבוא בנעלי הבנק, אם יותר לו לחזור בו מהבקשה. עוד נתבקש דיון בשאלה האם ניתן לאפשר לחייב להמשיך לשמש חבר מועצת העיר לאחר מתן צו הכינוס, כל עוד לא הוכרז פושט רגל.

א. החייב טוען כי ניתן לאפשר לבנק לחזור בו כאמור, ועל הנושים המבקשים להחליפו לעמוד בכל התנאים המנויים בסעיף 7 לפקודה, ובמקרה דנן בסעיף 7 (3), הקובע כי מעשה הפש"ר שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך 3 חודשים לפני הגשתה. מכל מקום, לדעתו, אין במתן צו הכינוס כדי להגבילו מלשמש חבר מועצת העיריה כל עוד לא הוכרז פושט רגל.

ב. הנושה אור אלום בע"מ (להלן: אור אלום) סבור כי אין מקום להתיר לבנק לחזור בו מהבקשה.

בהפנותו את בית המשפט לסעיף 19 לפקודה, לע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף, פ"ד לז (3),  729, 738, ולפסיקה זרה, הוא טוען כי המחוקק בארץ אינו מפרש מהו שיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל במסגרת בקשה כזו, אך יש ללמוד מהחלטות שניתנו בעניין זה באנגליה ובארה"ב. הוא איזכר שורה של החלטות בהן לא איפשרו בתי משפט שונים לחייבים לעקוף את בקשת פשיטת הרגל שהוגשו נגדם, תוך פגיעה ביתר הנושים, על ידי הסדר פרטני עם נושים שיזמו הליכי פשיטת רגל, כדי למנוע העדפת נושים אסורה.

לטענתו, במקרה דנן לא תמך הבנק בקשתו בתצהיר ולא נתן כל פירוט בדבר מהות ההסדר. ממילא ברור כי כאשר מדובר בהסדר ביוזמת החייב, אין שום הצדקה לאשרו. להיפך, יש מקום לקבוע כי מדובר בהעדפה פסולה של נושה, ואל לו לבית המשפט לתת לכך יד.

הנושה לא הביע עמדתו לענין ישיבת החייב במועצת העיריה טרם הוכרז פושט רגל.

ג. עירית קרית אתא (להלן: העיריה) מצטרפת לעמדת אור אלום וטוענת כי אין לאפשר לנושה היוזם, דהיינו הבנק, לחזור בו מהבקשה, מאחר שהחייב הסדיר את חובו לבנק בניגוד להוראות הפקודה, המחייבת אותו להגיע להסדר נושים קולקטיבי, ולא להעדיף נושה זה או אחר. הבנק לא פירט מהו ההסדר אליו הגיעו הצדדים, מקורות התשלום של החייב, ואף לא גילה לבית המשפט כי לחייב נושים אחרים, אשר הגישו תביעות חוב במועד, הגדולות פי כמה וכמה מחובו של החייב לבנק.

באשר לכהונתו של החייב במועצת העיריה, העיריה טוענת נחרצות כי המגבלות שהוטלו על החייב מכוח סעיף 42א לפקודה מונעות מהחייב לכהן כחבר מועצת העיר קרית אתא, וכי יש להחיל מגבלות אלה בשלמותן על החייב, מהטעם שהסרתן אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי ואינטרס הנושים. העיריה אף טענה כי ההבחנה בין חייב שהוכרז פושט רגל לבין חייב שניתן צו לכינוס נכסיו אינה משמעותית, וכוונת המחוקק היתה למנוע משניהם כר פעולה רחב ללא כל הגבלות.

ד. הכנ"ר סבור אף הוא, כאור אלום, כי אין מקום לאפשר לבנק לחזור בו מהבקשה, מקום שיש נושים אחרים, אשר אינם מסכימים לביטול ההליך. עוד הוא  מצטרף לטענות אור אלום, לפיהן בשלב זה יחולו הוראות סעיף 188 לפקודה בלבד, וניתן להיעזר לעניין זה בהוראות תקנה 10 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז- 1987. הכנ"ר אף מפנה את בית המשפט לפש"ר (ת"א) 1145/04 ד"ר שגב, עו"ד ואח' נ' הכנ"ר ואח', (טרם פורסם), ניתן ביום 28.09.04).

לענין חברותו של החייב במועצה, הוא מצטרף לעמדת החייב, לפיה בשלב זה, אין מקום להגבילו מלכהן במועצת העיריה. לטענתו, מעמדו של חבר מועצה הוסדר בפקודת העיריות, בה נקבע מפורשות, בסעיף 120 (7), כי מי שהוכרז פושט רגל פסול לכהונה כחבר מועצה, בדומה למעמדם של עורכי דין.

על פי עמדתו, צו הכינוס הוא סעד זמני, ובשלב זה יש לבית המשפט שיקול דעת נרחב לגבי ההגבלות שיוטלו על החייב, מכוח הוראות סעיף 18ב' לפקודה, כשהוא רשאי לקבוע כי בשלב זה יחולו על החייב רק מקצת המגבלות הקבועות בסעיף 42א לפקודה.

דיון