החלטה בתיק פשר 435/04

1.       ביום 25.7.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשתו, והוא חוייב בתשלום חודשי של      2,500 ש"ח. ביום 8.11.04 ניתן צו לכינוס נכסי אשתו של החייב (להלן: החייבת) והושת עליה תשלום חודשי של 700 ש"ח.

2.       בפניי בקשת החייבים להפחית את התשלום החודשי שהושת עליהם. החייב מבקש להפחית את התשלום מסך של 2,500 ש"ח ל-450 ש"ח, ואילו החייבת ביקשה להפחית את התשלום מסך של 700 ש"ח ל- 450 ש"ח.

בתצהירים התומכים בבקשת ההפחתה הצהירו החייבים כי החייב עובד שכיר באיטליז הלון סברין בעוספיא, ומשכורתו החודשית עומדת על 2,800 ש"ח, ואילו החייבת עובדת ומשתכרת 2,000 ש"ח.

החייבים עמדו בצו התשלומים עד חודש אפריל 06', על אף שמשכורתו של החייב הופחתה בינואר 05', ומצבם הרפואי של שני בני הזוג החמיר באפריל 06', והם נזקקים לתרופות בסכום של 1,200 ש"ח. לדברי החייב מתחילת חודש אפריל 06' החמיר גם המצב הבטחוני אשר שרר במדינה בחודשים יולי ואוגוסט 06' ופגע בתא המשפחתי.

ההכנסה החודשית של בני הזוג עומדת על 4,800 ש"ח בלבד, והיתרה הנשארת לתא המשפחתי לאחר הפחתת הסכום הפטור מעיקול והתרופות להם נזקקים החייבים היא 900 ש"ח בלבד. 

3.       המנהל המיוחד מתנגד לבקשת החייבים, מהנימוקים הבאים:

          א. החייבים לא שילמו לקופת הכינוס סכום כלשהוא מחודש אפריל 06'.

          ב. החייבים הם הבעלים האמיתיים של איטליז הלון, אשר נפתח על שמם, והם העבירו את הבעלות בו במהלך השנים לילדיהם השונים וכיום הוא רשום על שם הבת סברין.

          מהמידע המצוי בידי המנהל המיוחד עולה כי האיטליז בו עובדים שני החייבים והרשום על שם ביתם סברין מנוהל על ידי החייבים, והרישום על שם הבת הוא פורמאלי בלבד.

          העברת הבעלות באיטליז לא הוכחה, אין כל מסמך המעיד על כך, ואין כל ראייה כי החייבים קיבלו תמורה כלשהיא מביתם סברין או מבני משפחה אחרים להם העבירו את האיטליז לפני כן. מדובר באיטליז מצליח המחזיק שני סניפים בדליה ובעוספיא, כאשר בשלט האיטליז בדליה מופיע בגדול שם החייב מילאד הלון, דבר אשר אינו מותיר ספק שהאיטליז בבעלותו ובניהולו.

          ג. טענת החייבים, לפיה משכורתם החודשים פחותה משכר המינימום במשק תמוהה ביותר בנתונים המצויינים לעיל, ומחייבת את המסקנה כי תלושי השכר שלהם אינם משקפים את משכורתם בפועל אלא פחות.

          ד. תצהירי החייבים בדבר הוצאות רפואיות של 1,200 ש"ח אינם נתמכים במסמכים או בתעודות רפואיות.

4.       הכנ"ר סבור כי אין מקום לדון כלל בבקשת החייבים בטרם ישלימו את פיגוריהם העומדים על 25,000 ש"ח לחייב ו-7,000 ש"ח לחייבת.

5.       החייבים השיבו לתגובת המנהל המיוחד, וחזרו על טענותיהם העובדתיות בתצהיריהם המקוריים.

          החייבים טוענים כי העסק המנוהל היום על ידי ביתם הוא גלגול של העסק שהיה לחייבים לפני שנים רבות, ולאחר קריסתו נתנו לבנם דהוד להשתמש בציוד לצורך פתיחת איטליז חדש, וכך הלאה עד שהגיעו לביתם סברין. באמצעות העברות אלה הצליחו החייבים לסלק חובות רבים, והאיטליז הוא מקור ההכנסה היחיד שלהם.

          דיון

6.       דין הבקשה להדחות.

          א. החייבים לא נתנו כל הסבר לעובדה כי השלט המופיע על האיטליז בדליה נושא את שמו של החייב, ועל אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן, לא הגישו כל מסמכים המצביעים על מכירת האיטליז למי מילדיהם בתמורה. החייבים לא הכחישו את טענת המנהל המיוחד כי הם מנהלים למעשה את האיטליז המצליח, אשר יש לו סניפים בשני יישובים שונים, ומודים בכך ששניהם עובדים באיטליז.

          יש קושי לקבל את גירסת החייבים כי ביתם סברין, לה העבירו את עיסקם, הפחיתה את משכורתו של אביה החייב מ-3,500 ש"ח ל-2,800 ש"ח, וכי אינה משלמת להוריה את משכורת המינימום במשק.