החלטה בתיק פשר 4272/07

לפני בקשת החייבת למתן צו כינוס והכרזתה כפושטת רגל.

הבקשה והרקע להסתבכות המבקשת

1.      המבקשת תושבת מושב זנוח, מצהירה בבקשתה כי חובותיה מגיעים כדי 160,573 ש"ח, ולה 39 נושים. 

בגין חובותיה נפתחו נגדה 37 תיקים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

בתצהיר ההסתבכות מציינת המבקשת כי הגורם העיקרי לחובותיה נובע מהתנהגות בעלה לשעבר, אשר ניצל את העובדה שהיא נותנת בו אמון, והוא השתמש בפנקסי השיקים שלה שהיו שמורים בארון ביתה. כמו כן, עם גירושיה נפסק לה סכום מזונות מוקטן, ולפיכך לא עמדה בתשלומי שכר דירה וכך צברה חובות נוספים שהיא "ירשה", כדבריה, מבעלה לשעבר.

המבקשת מטופלת בשני ילדים הבן בגיל 7 והבת בגיל 6.

תגובת הכנ"ר

2.         החייבת הנה ילידת שנת 76 גרושה משנת 2001 ולה שני ילדים קטינים. החייבת משתכרת בכ-1,370 ש"ח לחודש כשכירה בחברת ומקבלת קצבת ילדים בסך 296 ומזונות בסך 2,096 ש"ח והוצאותיה מסתכמות בכ-5,250 ש"ח.

בקשתה לצו כינוס ותצהירה סותרים במידת מה האחד את השני ומכל מקום נראה כי החייבת נהגה בחוסר תום לב בכך שייצרה חובות עקב חיי המותרות אשר ניהלה.

כמו כן, החייבת יוצרת גירעון של 1,488 ש"ח לחודש ובלשון אחרת יוצרת מידי חודש חובות חדשים.

במצב דברים זה, בו החייבת יצרה חובות בשל ניהול חיי מותרות וכן יוצרת חובות חדשים מידי חודש, סבור הכונס הרשמי כי יש לדחות את בקשתה לצו כינוס.

דיון

3.                  מדברי המבקשת עצמה עולה, כי הסתבכותה לא קרתה בתום לב, הן לעניין שימוש בשיקים שלה, דבר שאינו סביר כשמדובר בתקופה ממושכת וכיצד נוצר חוב בסדר גודל שכזה ל-39 נושים, בלא שחשה המבקשת בדבר!

סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם -1980 (להלן: הפקודה) קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)    להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף    42;

(2)    לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגש שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..."

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשוויונית ביותר, והשנייה לאפשר ולהתחשב בחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו בין באמצעות צו כינוס והכרזתו כפשט"ר, ובהמשך הדרך, במקרה המתאים על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 206-205; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל,  פ"ד לא(1), 164,166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב    (1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, ' פשיטת רגל על פי בקשת חייב' הפרקליט ל' (תשל"ו) 271,272).

בהנחה שיש לאפשר לחייבת דנן לפתוח דף חדש בחייה, עדיין יש לברר האם התנהגות החייבת, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם, מצדיקה הענקת הגנת הפקודה והכריזה כפושטת רגל. בהעדר תום לב מצידה בעת יצירת החובות, כמפורט לעיל, ביצירת גרעונות מאז הגשת הבקשה לפשיטת הרגל, אין לאפשר לה לקבל את הגנת הפקודה. (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס, 'פשיטת רגל', מהדורה שנייה, בעמ' 169. ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1), 756,749; פש"ר 271/06 (חיפה) ג'יהאד סאלם נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם                  (31.10.07)).

כמו כן לא התרשמתי כי החייבת נמנעה מלעשות פעולות מינימליות על מנת למנוע את התדרדרות מצבה, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת עזרה (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004   (3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לד(1) 281;