החלטה בתיק פשר 392/05

1.         בפני בקשה למתן צו לכינוס נכסים.

2.         הבקשה הוגשה ביום 1.5.05  ולפיה למבקש חוב אחד, בהתאם לפסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה, על סך 158,550 ש"ח.

3.         לטענת המבקש, מדובר בתביעה  אשר הוגשה נגדו וכנגד אחיו, עמנואל סספורטס (להלן:" האח") בטענה כי האח העביר לחשבון על שם המבקש כספי ירושה השייכים לאותו תובע (שהינו גיסו של האח). באותה עת, שירת המבקש בגדוד צנחנים במסגרת שירות חובה בצה"ל, וסמך על הבטחת האח כי האח יפעל למחיקת כתב התביעה נגדו.

בדיעבד, התברר כי האח לא פעל בשקידה מספקת וכי כתבי ההגנה שהוגשו נמחקו וניתן פסק דין נגד המבקש ואחיו על יסוד כתב התביעה.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין, ובית המשפט נעתר לבקשתו בכפוף להפקדת סך 30,000 ש"ח. בשל היעדר יכולת לגייס את סכום הכסף לא בוטל פסק הדין, לא הוגש ערעור, פסק הדין הפך לחלוט ונפתח תיק הוצל"פ נגד החייב אותו הוא אינו מסוגל לשלם.  

בשולי הדברים ייאמר כי המבקש אפשר לאח לפעול בחשבון הבנק אשר על שמו ללא כל פיקוח, אם כי המבקש סגר את החשבון לאחר שנודע לו על הפרשה לעיל ללא שנותר כל חוב שהוא לבנק.

4.         ב"כ כונס הנכסים הרשמי (להלן: " הכונ"ר") מתנגד לבקשה למתן צו כינוס. לטענת הכונ"ר, התנהלותו של המבקש הינה חסרת תום לב, הן בכך שאפשר לאח לפעול בחשבונו ללא כל פיקוח והן מאחר ומפסק הדין עולה כי המבקש קיבל לרשותו ו/או לשימושו את הכספים שנטל האח.

דיון

5.         סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980 (להלן: " הפקודה") קובע כי לבית המשפט סמכות ליתן צו כינוס בהתאם לסעיף 6 לפקודה וזאת כאמור להלן:

"צו כינוס נכסים לבקשת חייב בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס כמשמעותו בסעיף 6, בבקשת פשיטת רגל שהגיש חייב, אם צורף לה אישור מאת הכונס הרשמי כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17; במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו, רשאי בית המשפט, לאחר שמיעת עמדת הכונס הרשמי, ליתן צו כינוס לבקשת חייב אף ללא אישור הכונס הרשמי כאמור, ובלבד ששוכנע כי החייב פנה תחילה לכונס הרשמי.

6.         לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה למתן צו כינוס, גם כאשר מולאו התנאים הנדרשים בסעיף 17 לפקודה. 

7.         סעיף 18ה' (2) לפקודה דן בהכרזת החייב כפושט רגל ולפיו רשאי בית המשפט " לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".

על אף שסעיף זה דן בשלב המתקדם בו נדרש בית המשפט להכרזת החייב כפושט רגל, הרי שאין בכך כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לדחות בקשה למתן צו כינוס כאשר כבר בשלב התחלתי זה ברור כי החייב פעל בחוסר תום לא ו/או במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל (ראה א. גרוניס וש. לוין, פשיטת רגל, עמוד 108, ה"ש 171).

לפיכך, כאשר ברי כי בקשתו של החייב להכריז עליו פושט רגל תידחה, הרי שאין טעם במתן צו הכינוס אשר יוביל לניהול הליך סרק. ואולם אם קיים סיכוי כי במהלך הליכי הפש"ר יעלה בידי החייב להרים את הנטל ולהוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, כי אז יטה בית המשפט ליתן נגדו צו כינוס.

מן הכלל אל הפרט;

8.         במקרה הנדון, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע במידה הדרושה, כבר בשלב הזה כי החוב נוצר בחוסר תום לב.

פסק הדין בעניינו של המבקש ניתן בהיעדר הגנה ואינו קובע פוזיטיבית, לאחר בירור העובדות, כי המבקש אכן נטל כספים השייכים לאחר.

בית המשפט הדן בפשיטת רגל רשאי "להציץ" אל מאחורי פסק דין אשר ניתן נגד החייב כאשר נבחנות תביעות החוב אשר ניתנו נגד החייב (ראה א. גרוניס וש. לוין לעיל בעמוד 208). נפסק כי " הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת גם מקום בו הושג פסק הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין" (ההגשה שלי - י.ו., ע"א 1057/91, גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר ו-3 אח', פ"ד מ"ו (4) 353 , 358).

הצדקה זהה קיימת, מקל וחומר, גם במקרה זה בו לא זו בלבד שפסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, אלא אף ניתנה  החלטה לביטולו בכפוף לתשלום סכום כסף אשר לא היה בידי המבקש לגייסו.

9.         לפיכך, אני סבורה כי אין ליתן משקל מכריע לקיומו של פסק הדין נגד החייב ואין הצדקה לדחות בגינו את בקשת החייב למתן צו כינוס.