החלטה בתיק פשר 392/03

1.         בפני בקשת החייבים יחזקאל ואסתר ירוחם (להלן: " החייב" ו- "החייבת" בהתאמה) להכרזתם כפושטי רגל.

ביום 30.7.03 ניתן צו כינוס על נכסי החייבים. כנגד החייב בגין חובות מוצהרים על סך 9,364,921 ש"ח ל-17 נושים וכנגד החייבת בגין חובות מוצהרים ע"ס 6,347,365 ל-48 נושים. על החייבים הושתו תשלומים חודשיים ע"ס 700 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.9.03.

כנגד החייב הוגשו שתי תביעות חוב על סך 159,758 ש"ח, אין חובות בדין קדימה. כנגד החייבת הוגשו 3 תביעות חוב על סך 3,947,829 ש"ח, אין חובות בדין קדימה.

2.         במועדים 18.1.04 ו- 25.1.04 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב. החייב ובא כוחו נכחו באסיפות הנושים, לא היתה נוכחות של מי מהנושים בשתי האסיפות. במועדים 19.1.04 ו- 25.1.04 התקיימו אסיפות נושים בעניינה של החייבת. החייבת ובא כוחה נכחו באסיפות הנושים, לא היתה נוכחות של מי מהנושים בשתי האסיפות.

החייבים לא הציעו כל הצעה להסדר חובותיהם.

3.         החייב הצהיר כי היה בעל מניות ומנהל בחברת "תנין מוצרי פלסטיק בע"מ" (להלן: "תנין"). לטענתו, בשל ניהול לא מוצלח שהחל עוד בטרם נכנס לעסק, נקלעה תנין לקשיים כלכליים. לאור המצב הכלכלי נאלץ החייב לתת ערבויות לבנקים וספקים וכך נוצרו חובותיו.

כן הצהיר החייב כי בשלב מסוים הקים את חברת "ח.ש. שילוב בע"מ" (להלן: "שילוב") בה היה בעל המניות העיקרי והמנהל.

לטענת החייב, החברה הוקמה לשם שיווק מוצריה של תנין. במסגרת פעילותה, העבירה שילוב מקדמות לתנין על חשבון סחורה, אלא שתנין לא סיפקה את הסחורה ושילוב נותרה חייבת כספים ולנושים לא נותר מוצא מלבד הפעלת הערבויות האישיות עליהם חתמו החייבים.

4.         על פי דו"ח הכונ"ר שהוגש על פי ס' 18(ד) לפקודת פשיטת הרגל, עולים, בין היתר, הנתונים הבאים:

א.         החייב נכנס לחברת "תנין" לקראת סוף שנות ה-80. העסק נוהל ע"י אביו של החייב.

ב.         באותם ימים היתה נתונה תנין בקשיים כלכליים אשר בעטיים נפרדו בעלי מניותיה והחייב ואביו נותרו המנהלים ובעלי המניות היחידים בחברה.

ג.          לפי הדוחות הכספיים של תנין, בשנת 1994 היה לתנין רווח גולמי של 286,622 ש"ח אולם בשנת 1995 חלה הידרדרות ולתנין נרשם הפסד של 207,314 ש"ח. אף על פי כן הגדילה החברה את האשראים לזמן קצר שלקחה מ-281,892 ש"ח בשנת 94', למעל מיליון ש"ח בשנת 1995. לטענת החייב הגדלת האשראי נבעה מהכספים שתנין היתה חייבת לשילוב.

ד.         החייב ואביו פיתחו פרקטיקה לפיה ביקשו מחברים שיקים לנכיון ותמורתם נתנו שיקים דחויים מחשבונה של תנין. הם ביקשו מהנפרעים לא להפקיד את השיקים לפני מועד הפרעון. החייב היה מעורב באופן ישיר בהסדר כזה עם מר דוד הראל. מר הראל טען כי בשנת 1995, 4 חודשים לפני סגירת תנין, נתן לחייב שיקים דחויים בסך 300,000ש"ח.

ה.         ביום 18.7.94, הקימו החייבים את שילוב. לפי ממצאי החקירה, שימשו שיקים ששילוב נתנה לתנין כמקדמות על חשבון הסחורה בסך 150,000 ש"ח כבטחונות לבנק הפועלים ולבנק דיסקונט. עוד עולה כי ברישומי המוסד לביטוח לאומי, החייב לא היה רשום כמקבל משכורת משילוב אלא מתנין בלבד וכן, כלל לא נפתח לשילוב תיק במס הכנסה.

ו.          לשם פרעון החובות הרבים נטל החייב בשנת 1995 הלוואה מהשוק האפור.

ז.          החל מאוקטובר 1995 ולאחר שתנין ושילוב חדלו לפרוע חובותיהם, החל החייב לעבוד כשכיר בחברת קנה פלסט בע"מ, זאת עד יוני 1999. לאחר מכן עבד בחברת אומנות האריזה 2000 בע"מ, זאת עד לסוף 2002. בעלת המניות העיקרית בחברת אומנות האריזה היתה גב' הדסה אשכנזי ששימשה מנהלת החשבונות בחברת שילוב.

ח.         לבקשת החייב, חתמה החייבת על פנקסי שיקים מחשבונה הפרטי ומסרה אותם לחברת אומנות האריזה. לטענתה, תמורת השיקים התחייבה גב' אשכנזי להפקיד כספים בחשבון החייבת. לאחר הגבלת החשבונות של אומנות האריזה המשיכה החברה לתפקד מחשבונה הפרטי של החייבת. בנובמבר 2002 הוגבל גם חשבונה של החייבת ואז הפסיקה אומנות האריזה את פעילותה.

5.         לטענת הכונ"ר, התנהגותם של החייבים לוקה בחוסר תום לב ועל כן אין להכריז עליהם כפושטי רגל.

דיון

כללי