החלטה בתיק פשר 382/05

1.       בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

רקע כללי

2.       החייב יליד 1964, נשוי ואב לילד קטין.

3.       ב-26.9.05 ניתן צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 4,491,064 ש"ח ל-54 נושים (בטופס 4 החייב הצהיר על חובות בסך כ-2,840,00 ש"ח ל-42 נושים). על החייב הוטל תשלום חודשי בסך 400 ש"ח, החל מיום 1.11.05.

4.       מחוות דעת הכונ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה עולים הממצאים הבאים:

א.          נגד החייב הוגשו 15 תביעות חוב בסך 1,831,544 ש"ח.

ב.         לפי גרסת החייב, עד לשנת 94' עבד כשכיר במספר מקומות עבודה. מ-1994 ועד 1996 התפרנס מעסקי שיפוצים בתור עצמאי. ב-96' פתח חברה לשיווק קרמיקה בשם "הום קרמיקה (טמרה) בע"מ" (להלן: "החברה הראשונה"). את פעילות החברה הראשונה המשיכה חברה בשם "הום קרמיקה צפון (97) בע"מ" (להלן: "החברה" ו/או "החברה השנייה"), עליה כלל לא טרח להצהיר בבקשתו.

ג.          החייב מקבל דמי הבטחת הכנסה בסך 1,771 ש"ח מהמל"ל וקצבת ילדים בסך 148 ש"ח לחודש. "סך כל ההכנסות המוצהרות של החייב ואשתו 1,919 ש"ח בחודש".

ד.         החייב עומד בתשלומים החודשיים כסדרם.

5.       ב-2.7.07 הגיש החייב תגובה מטעמו לחוות דעת הכונ"ר.

          הכונ"ר בחר שלא להגיב לתגובת החייב על אף שאפשרתי לו לעשות כן.

טענות הצדדים

6.       הכונ"ר מתנגד להכרזת החייב פושט רגל. לטענת הכונ"ר, החייב פתח את החברה השנייה, העוסקת באותו תחום שבו עסקה החברה הראשונה, מבלי שנתן דעתו לחובותיו שטרם נפרעו; מצב זה של אדישות לגורל מצבת החובות הוכר בפסיקה כחוסר תום לב. מה גם שהחייב השמיט מתצהירו את עובדת קיומה של החברה השנייה. כמו כן החייב נהג לפזר שיקים ללא כיסוי וחתם על שטר ערבות לספק לטובת החברה השנייה, בעודו מסובך בחובות. בנוסף, החייב לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב.

          הוא אמנם מגיש דו"חות הכנסות והוצאות חודשיים אך איננו מצרף להם קבלות או מסמכים מאמתים אחרים. החייב גם לא המציא את כל המסמכים שנתבקש, כגון כרטיס חו"ז בעלים ודו"חות פחת לגבי החברה הראשונה ודו"חות כספיים, שומות מס הכנסה, דו"חות פחת ופרטי רו"ח לגבי החברה השנייה.

7.       החייב טען כי בניגוד לאמור בחוות דעת הכונ"ר, הוא איננו הבעלים של שתי החברות כי אם של החברה הראשונה בלבד. "החברה השנייה... הוקמה אומנם על ידי המבקש, אך היא נרשמה מייד לאחר הקמתה על שם אחיו, מר סמיר דיאב" (החייב מפנה בהקשר זה לפרטי החברה ברשם החברות). החייב לא היה מעורב בניהול החברה השנייה בשום צורה "כך שאין בעצם רישומה ההתחלתי על שם המבקש כדי להעיד על ניהול שתי חברות".בדיון האחרון (2.7.07) טען ב"כ החייב כי החברה השנייה הוקמה ע"י החייב לבקשת אחיו "מאחר והעסק כבר היה קיים, אנשים הכירו אותו, גם לקוחות וגם ספקים. הוא רצה לסגור את העסק אך אחיו ביקש שהוא ימשיך את דרכו...".

          ב-26.7.07 צירף החייב תצהיר משלים של אחיו. תצהיר זה תומך בטענה כי מרגע שהועברה החברה השנייה לידי אחיו, חדל החייב מלשמש בעל תפקיד בחברה וכל העניינים הניהוליים והכספיים נמסרו לידי האח.

8.       טענת החייב היא שחוסר ניסיונו בניהול עסק הוא שגרם להסתבכותו הכלכלית ולא העדר תום לב.

          באשר לחוב הגדול למס הכנסה, החייב טוען כי כאשר נקלע לחובות סבל ממשבר נפשי והפסיק לדאוג לענייניו וכן לדווח לרשויות המס. לכן נערכו לו שומות גבוהות במיוחד, לפי מיטב השפיטה וכן הוטלו עליו קנסות בגין אי דיווח.

          לעניין החתימה על ערבות לספק בשם החברה השנייה, החייב טען כי ניסה לעזור לאחיו וכי מאחר והספק לא הכיר את אחיו, הוא עמד על כך שהחייב יהיה זה שיחתום לו על כתב הערבות. החייב טוען שלמעשה לא חתם כערב לסכום מסוים אלא כערב לאחיו.

דיון והכרעה

9.       סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: 

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: