החלטה בתיק פשר 3238/07

בפני ערעור על החלטת הכונ"ר מיום 12.4.07, בה דחה בקשתה של עו"ד יעל פרידל (להלן-" המערערת") להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

העובדות הרלוונטיות לענין:

1.         המערערת שימשה כיועצת משפטית של החברה מיום 25.10.98 ועד ליום 31.12.99. ביום 1.1.00 יצאה המערערת לחופשת לידה, אשר הסתיימה בתאריך 30.3.00, מועד בו הופסקה עבודתה בחברה.

בסוף חודש יוני 2000 או בסמוך לכך, קיבלה המערערת, על חשבון פיצויי הפיטורים, סך של 1,650 ש"ח.

ביום 29.10.01 ניתן צו לפירוק החברה, וביום 30.01.02 מונה הכונ"ר כמפרק קבוע לחברה.

ביום 26.8.02 פנה הכונ"ר למערערת שתשלח למשרדי הכונ"ר יתרות הבראה, חופשה, נסיעות ופיצויי פיטורים של עובדי החברה על פי רשומות המשרד. ביום 10.9.02, השיבה המערערת לפניית הכונ"ר (נספח ב' להודעת הערעור)  כי אינה מייצגת את החברה מראשית שנת 2000, ועל כן אין באפשרותה להעביר  החומר המבוקש. ציינה גם, כי החברה חייבת לה פיצויי פיטורין בגין עבודתה וביקשה לדעת למי עליה לפנות לקבלת פיצויים אלה במסגרת פירוק החברה.

בתשובה לפניית המערערת הודיע לה הכונ"ר ביום 29.9.02 "להוי ידוע כי תביעות חוב ניתן להגיש למפרק עד חצי שנה מיום הפירוק" (נספח ג' להודעת הערעור).

בינואר 2007 הגישה המערערת את תביעת החוב ובקשה להארכת מועד להגשתה. הבקשה להארכת מועד נדחתה על ידי הכונ"ר ומכאן הערעור שבפני.

טענות המערערת:

2.         המערערת לא ידעה על פירוקה של החברה עד למועד קבלת מכתבו של הכונ"ר, שהתקבל אצלה כ-10 חודשים לאחר מתן צו הפירוק. אין מדובר ברשלנות או בהתעלמות מהליכי הפירוק, אלא מאי ידיעה גרידא ולכן אין לזקוף לחובתה את  עובדת היותה עורכת דין.

לאור מכתבו של הכונ"ר, שתביעת חוב יש להגיש תוך 6 חודשים ממתן צו הפירוק, הבינה כי נסתם הגולל לחלוטין על האפשרות להגיש תביעת חוב והפסיקה הטיפול בענין, משסמכה על דברי הכונ"ר, שזה תחום עיסוקו ומומחיותו. בין לבין במהלך שנת 2003 נולדה בתה החמישית והיא לא התפנתה לטפל בענין.

במהלך שנת 2005 התברר לה כי המידע שנמסר לה על ידי הכונ"ר בדבר העדר סיכוי כלשהו לקבלת תביעת החוב היה שגוי לכן פנתה לכונ"ר שוב והבהירה לו כי ניתן לתבוע הכספים גם בחלוף 6 חודשים. בתגובה התבקשה על ידי הכונ"ר להמציא פרטי תביעת החוב והונחתה לצרף המסמכים הדרושים. (מכתב  הכונ"ר מיום 27.12.05 נספח ה' להודעת הערעור). ממכתב זה הבינה כי הכונ"ר הסכים, לכאורה, לקבל את תביעתה, ויסתפק בהגשת המסמכים משלא באה כל דרישה לבקשה להארכת מועד או תצהיר.

המערערת איננה נושה רגילה של החברה, מדובר בחוב בגין פיצויי פיטורים, אשר בהעדר כספים בקופת הפירוק ישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי. לא ייגרם נזק לאיש בגין אישור תביעת החוב בשלב זה, משהמוסד לביטוח לאומי לא שינה מצבו לרעה וקופתו לא הדלדלה בגין האיחור בהגשת תביעת החוב. מנגד, למערערת ייגרם נזק רב אם תשלל ממנה הזכות לפיצויי הפיטורים המגיעים לה כדין בגין עבודתה בחברה.

תגובת הכונ"ר:

3.         סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980, החל גם על פירוק חברה קובע כי ניתן להגיש תביעות חוב תוך  6 חודשים מיום מתן צו פירוק החברה. המפרק רשאי להאריך המועד להגשת תביעות חוב מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובתנאי כי שוכנע שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע.

בקשת המערערת להארכת מועד וכן הודעת הערעור אינן מעלות טעם מיוחד.  "חוסר ידיעה" בדבר פירוק החברה אינה בגדר טעם מיוחד. טענה זו גם מאבדת מכוחה משהיא נטענת על ידי מי ששימשה יועצת משפטית של החברה. לא ברור השיהוי בהגשת תביעת החוב מטעם המערערת, משהגישה את מסמכיה רק  בשנת 2007.

נוכח האמור, משצו הפירוק ניתן לפני כ-5 וחצי שנים, נדחתה הבקשה להארכת מועד.

דיון :

4.         סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 מחיל  את דיני פשיטת הרגל על תביעות חוב של חברה בפירוק. סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980קובע כי יש להגיש את תביעת החוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הפירוק. למפרק הסמכות להאריך המועד מטעמים מיוחדים שירשמו אם שוכנע כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.

הרציונל שבבסיס הוראה זו נועד לשמר את האינטרס הגלום בתפקידו של המפרק, המנהל את משאבי החברה שבפירוק ואת כספי קופת הפירוק באופן שייטיב עם הנושים ויבטיח השבת חובות החברה בהתאם לסדר קדימויות החובות. אין מחלוקת כי חובות כלפי עובדי החברה הינם מהחובות הראשונים המוסדרים על ידי המפרק, ויש להתייחס אליהם בכובד ראש. עם זאת, ישנה חשיבות לאינטרס ההסתמכות והסופיות של החייב והנושים. הארכת מועד הינה היוצא מן הכלל בנסיבות המצדיקות זאת ובתנאי שקיימים נימוקים לכך.

במקרה דנן, משהליכי פירוק החברה פורסמו כדין, ברשומות ובעיתונות, מתקיימת חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית של נושי החברה בדבר קיומם של הליכי הפירוק וחדלות הפירעון.