החלטה בתיק פשר 317/06

כללי ;

1.       בהמשך לישיבת 10.09.07 מתמקדת ההכרעה נשוא החלטה זו לשאלה האם החייב זכאי לכלול את חובו כלפי הנושה עודד יצחק (להלן - "המשיב"), במסגרת הליך פשיטת רגל זה, אשר כשלעצמו ננקט כהליך נוסף להליך פשיטת הרגל המקורי.

2.       כהשלמה ופירוט לבקשה שבפניי אוסיף את עיקרי הדברים הבאים;

3.       החייב כאמור הגיש בקשה ראשונה להכריז עליו כפושט רגל, במסגרת תיק פש"ר 1071/04 (להלן - "הבקשה הראשונה"), כשבמסגרתה ניתן לחייב צו כינוס ביום 09.09.04.

4.       עוד טרם הגשת הבקשה הראשונה, ניהל המשיב תביעת נזיקין (נזקי גוף בעקבות תאונת עבודה) כנגד מעבידתו והחייב דנן, שהיה מנהל החברה המעבידה, אישית.

ב- 8/00 נדחתה התביעה נגד החייב אישית.

-        במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי ניתן ב- 3/02 פסק דין, לפיו חוייב החייב בתשלום 50% מסכום הפיצוי שנפסק.

-        בית המשפט העליון במסגרת הליך ערעור נוסף, הכריע ב- 27.10.04, כי החייב ישא עם החברה (המעבידה) יחד ולחוד, במלוא סכום הפיצוי למשיב.

5.       במהלך בירור הבקשה הראשונה לפש"ר ולאחר מתן צו כינוס, גם עתר החייב לעיכוב הליכי הערעור בבית המשפט העליון בטענה כי ניתן נגדו צו כינוס.

          בית המשפט העליון בהחלטתו מ- 24.10.04 קבע כי עיכוב ההליכים על פי פקודת פשיטת הרגל מתייחס לחובות בני תביעה ובהתאמה אין מניעה להמשיך ולנהל את תביעת הנזיקין (שהייתה באותו מועד בגדר תביעה לדמי נזק בלתי קצובים, לעניין סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל), נגד החייב, גם לאחר שניתן צו כינוס.

6.       לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון בהליך הערעור נשוא חוב המשיב כאמור (כשבכך הפך החוב כלפי המשיב לחוב קצוב), ביקש החייב לצרף את חוב המשיב לתיק פשיטת הרגל נשוא הבקשה הראשונה, על דרך של תיקון צו הכינוס למעשה.

7.       בית משפט זה, בהחלטת כב' השופט אטרש מיום 23.04.06, דחה את הבקשה (להלן - "ההחלטה הקודמת");

          על פי ההחלטה הקודמת, הואיל ולמועד מתן צו הכינוס בבקשה הראשונה (09.09.04) חובו של המשיב טרם נתגבש סופית, בשל הליכי הערעור אשר היו תלויים ועומדים כאמור בבית המשפט העליון, הרי תביעתו של המשיב הייתה לאותו מועד בגדר תביעה לדמי נזק בלתי קצוב בנזיקין, ועל כן לא הייתה בת תביעה על פי מצוות סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל, הרי לא ניתן לצרף חוב זה להליך פשיטת הרגל, גם אם הפך לחוב קצוב, מאוחר יותר, כבענייננו.

          במסגרת ההחלטה הקודמת אף אוזכרה האפשרות ליזום הליך נוסף של פשיטת רגל, כאמור בסע' 88-90 לפקודת פשיטת הרגל, כתרופה למצב שנוצר (אם כי ההתייחסות האמורה כוונה למציאת תרופה לנושה/המשיב, דווקא).

8.       מכל מקום, בנסיבות שנוצרו הגיש החייב את הבקשה הנוספת להליך פשיטת רגל, זאת על מנת להכליל את חובו של המשיב תחת הליכי פשיטת הרגל.

9.       לציין, כי במסגרת הבקשה הנוכחית הכליל החייב חובות נוספים וחדשים (חובות נטענים), כלפי בני משפחה שערבו לו להלוואה הבנקאית, שנכללה במצבת החובות נשוא הבקשה הראשונה ואשר הפכו נושים של החייב, בין לבין, משפרעו כספים על פי ערבותם לאותו נושה כאמור), ברם על פי ההסכמות הדיוניות בישיבת 10.09.07, הוסכם כאמור כי הדיון מתמקד בחובו של המשיב.

טענות הצדדים ;

9.       ב"כ הכנ"ר והמשיב מתנגדים לבקשה;

10.     בתגובה הראשונית טען ב"כ הכנ"ר, כי החוב של החייב כלפי המשיב ואשר הינו נשוא הבקשה שבפנינו, הינו בבחינת חוב שנוצר שלא בתום לב ועל כן יש לדחות את הבקשה.