החלטה בתיק פשר 3083/06

ביום 17.5.06 הגישה המבקשת בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד החייב ולהכרזתו פושט רגל בגין חוב בסך 53,856 ש"ח. כפי שצויין בבקשה היא הוגשה מכוח "שטר או שיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל והחייב לא התנגד להם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין או בצו חלוט". עוד צויין כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל בכך שלא מילא אחר הדרישות בהתראת פשיטת הרגל שהומצאה לו עוד ביום 4.12.05.

עניינה של ההחלטה דנן בהתנגדות שהגיש החייב לבקשה.

להלן העובדות הצריכות לענין:

1.         החייב, שהינו המנהל ובעל המניות העיקרי בחברת ליסינג איתן לוי בע"מ (להלן: החברה), חתם כערב לפרעון שטר חוב של החברה לטובת המבקשת, ע"ס 131,820 ש"ח, במסגרת הסכם שכירות ליסינג מימוני מיום 3.1.02 לפיו השכירה המבקשת רכב לחברה (להלן: "הרכב").

בגין העסקה האמורה חתם החייב כערב גם על שטר, בנוסח לקמן: "אנו החתומים מטה... ערבים בזה בערבות אוואל לפרעונו של שטר זה ע"י עושהו. ערבות זו לא תפגע בשל מתן ארכה, הנחה, הקלה או ויתור כלשהם שינתנו לעושה השטר או לערב כלשהו מאיתנו. אנו מוותרים בזה כלפי אוחז השטר על כל חובותיו כלפינו על פי פקודת השטרות".

כן נרשם משכון לטובת המבקשת על הרכב.

2.         ביום 3.8.03 פתחה המבקשת בהליכי הוצל"פ למימוש המשכון. במסגרת הליכים אלו פדתה החברה את הרכב תמורת 65,500 ש"ח.

בגין יתרת החוב הגישה המבקשת ללשכת ההוצל"פ, ביום 19.1.04, בקשה מכוח שטר החוב.

במסגרת תיק הוצל"פ זה המציאה המבקשת לחייב, ביום 22.8.04, אזהרה, לכתובתו ברח' הבושם 20, ירושלים, כאשר על אישור ההמצאה חתומה שירי, בתו של החייב.

3.         משלא שולם החוב הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בת"א, ביום 26.9.05, בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל על סך 53,586 ש"ח (בש"א 20872/05). לבקשה צורף תצהיר מטעם חברת "דראל רם בע"מ" (להלן: "דראל"), אשר נחתם על ידי גב' איילת גרינברג העובדת במחלקת הגביה וההוצל"פ של דראל. הבקשה נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 29.9.05, מן הטעם כי "סכום החוב האמור בסעיף 8 לבקשה נמוך מהסכום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל".

4.         "בקשה חוזרת להמצאת התראת פשיטת רגל - מטעמים מיוחדים שיירשמו", שהגישה המבקשת, נעתרה בהחלטת בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת ד' קרת) מיום 9.11.05, בלשון זו:

"בנסיבות הענין, ונוכח נסיונות הגביה הרבים של המבקש המפורטים בס' 12-15 לבקשה הנוכחית, אשר לא צלחו, וסכום החוב הקרוב לסכום הקבוע בפקודה, נראה כי התקיימו אכן הטעמים המיוחדים המצדיקים המצאת התראת פשיטת רגל. ניתן צו כמבוקש".

התראת פשיטת הרגל הומצאה לידי החייב ביום 4.12.05, ומשהחייב לא מילא אחר הדרישות בה, הגישה האחרונה הבקשה דנן למתן צו כינוס נכסים נגד החייב, והכרזתו פושט רגל.

יוער, כי הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א, אולם הועברה לבית משפט זה, נוכח העובדה כי מקום מגורי החייב הינו בירושלים, ומכוח סמכות בית המשפט על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

5.         בהתנגדות שהגיש החייב, הוא טוען לאלו:

            המבקשת לא מסרה לו אזהרה כדין במסגרת הליכי ההוצל"פ - המהווים הבסיס להתראת פשיטת הרגל - שכן כתובת מגוריו, החל משנת 2004, היתה ברח' מבוא הרועים 12 בהר אדר. זאת ועוד, בתו של החייב, החתומה על אישור ההמצאה, אינה מתגוררת עמו או נמצאת עמו בקשר זה מספר שנים. מה גם שבמועד החתימה לא מלאו לה 18 שנים, כך, שמסירת האזהרה לידיה אינה "המצאה כדין", כמצוות תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א").

נוכח האמור טוען החייב, כי אין לראות במסירה ובאי הגשת התנגדות מטעמו כדי להפוך את החוב הנטען ל"פסק דין חלוט", ומשכך דין התראת פשיטת הרגל והבקשה שהוגשה בעקבותיה - להתבטל.

עוד לטענת החייב, החוב הנטען נמוך מהסכום המינימאלי הקבוע בסעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), כאשר המבקשת לא עמדה בנטל השכנוע לענין ה"טעמים מיוחדים" כנדרש. עוד נטען, כי מאחר שעל פי סעיף 7 לפקודה שיקול הדעת בבחינת הטעמים המיוחדים נתון לבית המשפט הדן בבקשה לכינוס נכסים, הרי שיש בידי החייב להעלות טענה זו על אף החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 9.11.05.

כ"כ ציין החייב, כי חובו הנטען פחת אף ב-3,000 ש"ח ועומד על 50,673 ש"ח, נוכח תשלומים ששילם ע"ח החוב.