החלטה בתיק פשר 3055/07

בפני שני ערעורים, שאוחדו לצורך הדיון, כנגד החלטת המשיב, בעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב, שדחה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת תביעות חוב שהגישו בתיק פשיטת הרגל המתנהל נגד החייבים.

ביום 26.8.2004 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת. ביום 3.4.2005 הוכרזה החייבת כפושטת רגל. המשיב נתמנה לבדיקת תביעות החוב ביום 13.12.2006.

הערעור בפש"ר 3055/07

המערער הגיש את תביעת החוב (כ- 13,000 ש"ח) נגד החייבת ביום 9.11.2006, למעלה משנתיים לאחר צו הכינוס. ביום 21.11.2006 הודיע הכונ"ר כי תביעת החוב נדחית עקב האיחור בהגשתה. ביום 4.12.2006 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב. ביום 10.1.2007 הודיע המשיב על דחיית הבקשה. ביום 4.2.2007 הוגש הערעור.

לטענת המערער, לא הגיש את תביעת החוב במועדה שכן לא ידע על קיומם של הליכי פשיטת הרגל, ולא קיבל זימון אליהם. רק סמוך לפני הגשת תביעת החוב, קיבל הודעה מלשכת הוצל"פ - שם ניהל הליכי גבייה נגד החייבת בגין המחאות שלא כובדו על ידה - על עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ. המערער טוען כי הייתה מוטלת חובה על החייבת והכונ"ר להודיע לו על הליכי פש"ר, ואלה לא עמדו בה. עוד נטען כי דחיית התביעה יש בה כדי לקפח את המערער שכן ייגרם לו נזק כספי, בעוד החייבת חוסה תחת הליכי פש"ר, וכי החוב אינו שנוי במחלוקת.

בתגובתו טוען המשיב, כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי שחל בהגשת התביעה, ומשלא נמצא טעם מיוחד להארכת המועד. ההודעות על הליכי פשיטת הרגל פורסמו ברשומות, עיתונות ואינטרנט. עוד צויין כי גם ערעורו של המערער כנגד החלטת המשיב לדחיית הבקשה, הוגש באיחור, ולא בתוך 15 ימים  על פי הוראת סעיף 76 (ד) לתקנות פשיטת הרגל.

ב"כ הכונ"ר הבהירה בתגובתה כי נשלחו הודעות לתיקי הוצל"פ שניהל המערער, ובתאריך 13.10.2004 ניתנה החלטה של ראש הוצל"פ בעכו, על עיכוב ההליכים שניהל המערער נגד החייבים, בעקבות הודעת הכונ"ר. בנסיבות אלה מצטרף הכונ"ר לעמדת המשיב. 

הערעור בפשר  3109/07

תביעות החוב של המערערים נגד החייב (בערך כולל של כ- 225,300 ש"ח) הוגשה לכונ"ר ביום 20.3.2006,  למעלה משנה לאחר צו הכינוס. בתאריך 8.11.2006 נדחו תביעות החוב בשל איחור בהגשתן. ביום 30.11.2006 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד -לאחר שלטענתם בקשה קודמת שהוגשה ביום 4.4.2006 לא נתקבלה במשרד הכונ"ר-  וזו נדחתה על ידי הכונ"ר ביום 31.1.2007. בהודעת הערעור צויין כי המערערים קיבלו הודעה מהמשיב, על דחיית הבקשה, עוד ביום 15.1.2007. הערעור הוגש ביום 27.2.2007. לטענת ב"כ המערערים הודיע המשיב כי נתון לו פרק זמן של 45 יום להגשת הערעור.

גם המערערים בתיק זה  ניהל נגד החייב הליכי הוצל"פ, ואף ביקשו להטיל עיקול על משכורתו.  על פי הבהרת הכונ"ר נשלחו לתיקי ההוצל"פ הודעות מטעם הכונ"ר, הן ביום 27.9.2004, והן ביום 7.3.2005, לענין עיכוב ההליכים והסרת העיקול. 

המערערים טוענים כי לא ידעו על הליכי הכינוס, וכי בשל נסיבות אישיות, ועיקרם הליך גירושין קשה שעבר על בתם, והתדרדרות כלכלית של עסקיהם, כפי שפורט בתצהירים, לא "נתפנו לעקוב ולטפל בחובות...למעט המשך ניהול תיקי ההוצל"פ בידי בא כוחם".  לדברי המערערים מדובר בחובות שאינם שנויים במחלוקת, ולא ייגרם כל נזק, אם תביעות החוב ייבחנו על ידי בעל התפקיד חרף השיהוי בהגשתן.

דיון

על פי הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , תש"ם-1980, "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס...הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".

אכן, בענייננו קשה להשתכנע כי המערערים לא יכלו להגיש תביעותיהם במסגרת ששת החודשים מיום מתן צו הכינוס, ולמעשה לא ניתן כל הסבר מדוע המתינו תקופות כה ממושכות עד הגשת תביעות החוב. טענתם המרכזית הינה כי לא ידעו על קיומם של ההליכים, ואולם זו בלבד שאין בטענה זו שעניינה באמונתם הסובייקטיבית של המערערים , או באי הודעה לנושים כדי להוות צידוק של ממש נוכח הפרסום הראוי שניתן להליכי פשיטת הרגל(רע"א 6610/97 - בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי. תק-על))אלא שהכונ"ר העביר הודעות מתאימות לתיקי ההוצל"פ בו ניהלו המערערים הליכיהם נגד החייבים, וזאת בלא שהמערערים באמצעות ב"כ, התעוררו לעשות מעשה בעקבות הודעות אלה.

עם זאת, ועל אף מחדליהם של המערערים, סבור אני כי קיימים טעמים מיוחדים שבגינם ניתן להאריך המועד להגשת תביעות החוב.

על פי העובדות שהתבררו נתמנה המשיב, בעל התפקיד, לבדיקת תביעות החוב רק בחודש דצמבר 2006, כמעט שנתיים ומחצה לאחר צו הכינוס, ולאחר שכבר  הוגשו תביעות החוב על ידי המערערים. אם נתכוונה הוראת סעיף 71 הנ"ל לקצוב מסגרת זמן הנועדת להעמיד את הנושים והחייבים גם יחד, על היקף התביעות הקיימות, ולאפשר הנעתם של הליכי פשיטת הרגל והעברת דיוודנדים לנושים  בפרק זמן קצר, הרי שבענייננו לא החל כלל בעל התפקיד לבחון התביעות ומצבת החובות, קודם הגשת תביעות החוב על ידי המערערים, אלא בחלוף תקופת זמן ניכרת, ולא נעשה דבר בתקופת הביניים כדי לבחון את היקפן של תביעות החוב המאושרות. בנסיבות אלה אין לומר כי עניינם של הנושים האחרים נפגע, וכי סוכלה הסתמכותם על ממצאי בדיקתו של בעל התפקיד. עוד יש לציין בעניין זה, כי תביעות החוב של המערערים מבוססות לכאורה, על אדנים מוצקים, והם אוחזים בהמחאות שחוללו ונמצאו ראויות לנקוט הליכי הוצל"פ בגינן. לא צפוי איפוא כי תביעות חוב בגין אלה, תשבשנה לוח הזמנים הדרוש לסיום הליכי הבדיקה וגיבוש החובות העומדים נגד החייבים. (ראו בעניין זה ע"א 4798/01 - בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי, תק על)

יצויין כי המערערים בשני התיקים, הגישו ערעוריהם לאחר חלוף מועד להגשת ערעור -15 ימים- הנקוב בהוראת סעיף 76 לתקנות פשיטת הרגל. ואולם נוכח הבהרות ב"כ המערער 2 כי הוטעה לחשוב  על ידי בעל התפקיד, כי התקופה להגשת הערעור הינה בת 45 ימים, הרי ששיהוי זה לא יעמוד לרועץ למערערים . 

בשים לב לאלה, מתקבלים הערעורים. המשיב יבחן תביעות החוב תוך 20 ימים וימסור החלטתו למערערים.

 בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ח (4 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.