החלטה בתיק פשר 2732/99

1.         עסקינן בבקשת החייב, מר אפרים חנוכה, כי אורה על קיזוז סכום של 12,500$ מתביעת החוב של המשיב 1, מר אבי חן, ולחלופין מתביעת החוב של המשיב 2, מר חיים חיים. בכך מערער החייב על החלטת המנהל המיוחד, עו"ד אלדד שגב, שדחה את בקשות הקיזוז כאמור.

2.         אציין, כי בערעור זה נפלו פגמים רבים באופן הגשתו, פגמים שיש בהם כדי לדחות את הבקשה על הסף. אולם, חרף זאת, ולפנים משורת הדין, החלטתי לדון בבקשה לגופה.

3.         אתייחס כעת לבקשת הקיזוז, ככל שזו נוגעת למשיב 1 ;

            המבקש היה סוחר סיטונאי של פירות וירקות, בשוק הסיטונאי של רחובות, ובין היתר עסק במימון גידולים חקלאיים.

ביום 18.2.91 חתם המבקש עם המשיב 1, אבי חן, על הסכם מימון לפיו התחייב לסייע למשיב 1 במימון גידולים חקלאיים ובתמורה התחייב מר חן לשווק את הסחורה דרך המבקש. כמו כן הוסכם כי המבקש זכאי יהיה לקזז מכספי התמורה את כספי המימון וכן לגבות עמלת סיטונאי.

להבטחת ההתחייבות של המשיב 1 הוסכם בסעיף 8 להסכם לרשום אצל רשם המשכונות משכון על כל הפרי שיניבו המטעים בעונת 1991 בגובה של 100,000 ש"ח. בין הצדדים אין מחלוקת, כי משכון כזה לא נרשם, אולם במקום המשכון מסר המשיב 1 למבקש שיק פתוח, חתום על ידו.

המבקש טוען כי חודשיים לאחר חתימת ההסכם הוא פרש מהעסקה, אליה הצטרפו המשיב 2, מר חיים חיים, ומר מאיר גן-חיים.

לטענתו, עד ליום הפרישה הלווה הוא למשיב 1 סכום של 12,500$. כמו כן טוען המבקש כי לא קיבל את כספי ההלוואה בתמורה, פרט לתשלום בסך 800 ש"ח.

לטענת המבקש, בחודש ספטמבר 1991 פנו אליו השותפים לשעבר וביניהם המשיב 2, וביקשו כי ימלא את הפרטים החסרים בשיק לרבות גובה הסכום הכולל שמגיע מהמשיב 1. המבקש מילא, לטענתו בהתאם להוראות השותפים, סכום של 67,000 ש"ח, שכלל בין היתר את סכום ה 12,500$ שהגיע לו לכאורה.

מאחר והשיק הגיע לידי צד ג' אוחז כשורה, שילם המשיב 1 את מלוא ערכו הנקוב. לאחר מכן, הגיש בשנת 1999 תביעה נגד המבקש בטענה שניצל את השטר אשר ניתן לו לביטחון בלבד. אולם מאחר וכנגד המבקש ניתן צו כינוס, תביעתו לא נתבררה והוא הגיש תביעת חוב.

4.         המשיב 1 טוען כי עמד בהסכם שנערך בין הצדדים במלואו, וכי מכר את הסחורה דרך אחד השותפים, מר גן חיים. משכך, המשיב לא היה צריך לעשות שימוש בשיק, שניתן כשטר ביטחון בלבד. מנגד, טוען המבקש כי יש לקזז מתביעת החוב את הסכום שהלווה, לכאורה, בסך 12,500$.

            לאחר שבדק את טענות הצדדים, ולאחר שחקר בעצמו את המבקש והמשיב 1, הגיע המנהל המיוחד למסקנה כי דין טענתו של המבקש בעניין פרישתו מההסכם להידחות. עיינתי בנספחי החקירה, וגיליתי סתירות רבות בעדותו של המבקש. כך למשל בחקירתו טען כי לא הוא מילא את הסכום בשיק, בניגוד מוחלט לאמור בסעיף 6 לבקשה. כמו כן, עיון בכתב ההגנה שהגיש המבקש בתביעה משנת 1999, מצביעה על סתירה מוחלטת לטענתו בבקשה דנן בעניין פרישתו כביכול מההסכם. כך טען בסעיף 5 לתצהירו באותו כתב הגנה:

"כפי שנקבע בהסכם, מימנתי מכספי את גידוליו של התובע. כעבור כשלושה חודשים נכנסתי לשותפות עם האחים חיים (להלן: "השותפות"), והודעתי לתובע כי מאותה העת ישתתפו גם הם במימון הגידולים" (ההדגשה שלי - ו.א.)  

5.         זאת ועוד; בחקירתו, הודה המבקש כי המשיב 1 כן מכר את הסחורה, וזאת דרך אחד השותפים, מר גן חיים.  מכאן עולה שהמשיב 1 עמד בהתחייבויותיו בהסכם , ומשכך, לא היה מקום לעשות שימוש בשיק הביטחון. אשר על כן, צדק המנהל המיוחד בדחותו את בקשת המבקש לקזז את הסכום בסך 12,500$ מתביעת החוב שהגיש המשיב 1,  ואין כל סיבה לחייב את המשיב 1 בתשלום הכספים שהשקיע המבקש במימון העסקה.

6.         אוסיף ואומר; המנהל המיוחד, לאחר שחקר בעצמו, במשרדו, הן את המבקש והן את המשיב 1, הגיע למסקנה כי עדותו של המבקש נמצאה לא אמינה כלל, בעוד שעדותו של המשיב 1 היתה לרוב עקבית ואמינה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחקירות ובתצהירים, תחושתי זהה. זאת ואף זאת; בעניין זה ידועה ההלכה, כי בית משפט לא יטה להתערב, במסגרת הליך של ערעור על החלטה בתביעת חוב, בהכרעותיו העובדתיות של בעל תפקיד, המשמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט, אלא כבעל תפקיד מעין-שיפוטי בעצמו. התייחסתי לסוגיה זו בהחלטתי ב פש"ר 2347/99 בשא 29582/00, מוריאנו נ' מס, שם קבעתי כי:

"אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם אם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד".

7.         אם לסכם הרי לאור כל האמור לעיל ואותם נימוקים שציינתי, ראוי כי ערעור המבקש ידחה, ככל הנוגע לבקשתו לקיזוז תביעת החוב שהגיש המשיב 1.