החלטה בתיק פשר 2711/99

זוהי בקשה אשר הגיש מר נחום גמליאלי (להלן: "המבקש") כנגד רו"ח צבי יוכמן, מפרק ארבע חברות המשתייכות כולן לקבוצת מתוק (להלן: "המפרק" ו-"קבוצת מתוק" בהתאמה), להורות למפרק לצרף את משרד רואי החשבון ברייטמן-אלמגור ושות' כנתבע נוסף בתביעה שהגיש המפרק בשם החברה. הבקשה נובעת מעובדת היות המבקש אחד הנתבעים בתביעה.

1.         המפרק הגיש ביום 20/9/06 תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 2193/06) כנגד הנתבעים, וביניהם המבקש דנן, אשר שימשו במועדים שונים כדירקטורים ונושאי משרה בחברות קבוצת מתוק, בגין מעשים ומחדלים, אשר עולים כדי רשלנות לכאורה, ואשר גרמו לקריסתן הכלכלית של חברות קבוצת מתוק ולנזקים עצומים לנושי החברות ולבעלי המניות מן הציבור. המבקש הינו אחד הנתבעים בתובענה, וזאת לאור ייעוץ מס אשר סיפק לחברת ארזן אינטרנשיונל בע"מ (אחת מחברות קבוצת מתוק) ולאור כהונתו כדירקטור מטעם הציבור בחברת ארזן אינטרנשיונל בע"מ, כנטען בכתב התביעה.

המבקש הגיש כתב הגנה במסגרת התובענה, ובו טען, בין היתר, טענות הנוגעות לאי-צירופם של צדדים רלבנטיים לתובענה, ובראש ובראשונה משרד ברייטמן-אלמגור (להלן: "המשרד"), אשר שימש כמשרד רואי החשבון המבקר את חברות קבוצת מתוק. אלא שהמבקש לא הסתפק בהעלאת הטענות במסגרת כתב ההגנה, והגיש את הבקשה דנן, אשר משתרעת על פני עשרות עמודים ומלווה בשני כרכים (!) של נספחים, ובה הוא מבקש כי אורה למפרק להוסיף את המשרד כנתבע נוסף.

2.         המבקש מצביע בבקשתו על פעולות חקירה נרחבות שננקטו על ידי המפרק כנגד המשרד (לאחר הגשת בקשה וקבלת אישור מבית המשפט לפעולות אלה), ועל בקשות שהגיש המפרק לבית המשפט, בהן העלה המפרק חשדות כלפי המשרד בעקבות חוסר שיתוף פעולה במסירת מסמכים וסחבת, שננקטו על ידי המשרד. המבקש טוען כי על המפרק לצרף את המשרד כנתבע, בעקבות פעולות החקירה שבוצעו כנגדו, ולהסביר מדוע זנח את טענותיו (החמורות) כלפי המשרד, וזאת לאור היות המפרק "פקיד בית המשפט". מוסיף המבקש וטוען כי עולה חשש כי הימנעותו של המפרק מהגשת תובענה כנגד המשרד מהווה למעשה "פדיון" טענת מרמה כנגד נתבע פוטנציאלי, אשר נעשית בחוסר תום לב דיוני ותוך הסתרת הליך גישור, תוך מתן הפטר שלא כדין למשרד ו"משיקולים אינטרסנטיים נסתרים" (!).

בשלב זה אציין כי המבקש האריך בבקשתו שלא לצורך בטענות הנוגעות להיעדר אחריות מצידו ולסיכויי התובענה כנגדו. טענות אלה, אשר כבודן במקומן מונח, אך דינן להיות נידונות במסגרת התובענה ולא במסגרת בקשה זו, ואין להן כל חשיבות במסגרת הסעד המתבקש במסגרת זו ועל כן אינני מתייחסת אליהן ואינני קובעת מסמרות בהן. 

3.         המפרק, בתגובתו, מתנגד לבקשה דנן, הן מבחינה פרוצדוראלית והן לגופו של עניין. ראשית , טוען המפרק כי אין למבקש מעמד בפני בית המשפט של פירוק. המבקש אינו נושה או בעל תפקיד בהליכי הפירוק ואף אינו בעל מניות בחברות קבוצת מתוק, אלא נתבע בתובענה שהגיש המפרק. טענותיו של המבקש בבקשה דנן מהוות כפל התדיינויות ויש לדחותן, לטענת המפרק, משיקולי יעילות שיפוטית. בעניין זה מפנה המפרק להחלטתי בפש"ר 1398/02 בש"א 16977/07 קסלמן-וקסלמן, רואי חשבון נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק הבנק למסחר בע"מ (להלן: "עניין הבנק למסחר").

שנית , טוען המפרק כי הבקשה דנן מהווה ניסיון לעקוף את הפרוצדורה המשפטית המתאימה לטענותיו של המבקש, והיא הגשת הודעת צד ג' כנגד המשרד. המפרק מצביע על כך שהמבקש לא הגיש הודעת צד ג', וטוען כי הבקשה דנן נועדה "לחסוך" תשלום אגרה (בסכום משמעותי) שיהא על המבקש לשלם אם יגיש הודעת צד ג'. בעניין זה מפנה המפרק להחלטת כבוד השופט גרוניס ברע"א 3443/06 קסלמן-וקסלמן נ' כונס הנכסים הרשמי שבו נדחה ערעור על ההחלטה לעיל בעניין הבנק למסחר. שם נקבע כי אין לאפשר שימוש בבקשה למתן הוראות כדרך דיונית עוקפת לפרוצדורה האזרחית.

לבסוף, ולגופו של עניין, טוען המפרק כי טענותיו כלפי המשרד לא נזנחו, וכי מתקיים הליך גישור בינו לבין המשרד, הליך אשר ניתן לו אישור בית המשפט. בנוסף טוען המפרק כי מוקנה לו שיקול דעת רחב בנוגע לאפשרויות השונות אשר יש לנקוט בהן כדי למצות את טענות החברה שבפירוק. זאת, כלפי צדדים שלישיים, ולכדאיותן של אפשרויות אלה, וכי אין לאפשר למבקש "לכפות" על המפרק ניהול תובענה כנגד המשרד, לכל הפחות כל עוד נמשך הליך הגישור.

4.         המבקש, בכתב תשובתו, טוען כי יש לאבחן את המקרה דנן מן המקרה אשר נדון בעניין הבנק למסחר. לטענתו, ההסדר שהושג שם, ואשר בגינו לא הוגשה על ידי המפרק תובענה כנגד צד ג', קיבל את אישורו של בית המשפט של פירוק. המבקש טוען כי אין דינו של הסדר אשר הופעל לגביו שיקול דעת שיפוטי ונבחנה סבירותו (בעניין הבנק למסחר) כדין הסדר שנכרת בסודיות במסגרת הליך גישור המתנהל בחשאי ואשר לא קיבל את אישורו של בית המשפט של פירוק ואשר לא נבחנה סבירותו.

5.         כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") תומך בעמדת המפרק. הכנ"ר סבור כי אין לראות במפרק כמי שזנח את טענותיו כלפי המשרד, אלא כמי שפועל בדרך אלטרנטיבית לבחינתן, היא דרך הגישור. כל עוד נמשך הליך הגישור, אין מקום לעת הזו לפעול בדרך של הגשת תובענה. מוסיף הכנ"ר ומציין כי קיים מענה לחששותיו של המבקש בנוגע ל"הפטר" אחריות המשרד באמצעות הליך הגישור - כל הסדר אליו יגיע המפרק במסגרת הליך הגישור מותנה בלאו הכי באישורו של בית משפט של פירוק.

עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי;

6.         נסיבות המקרה דנן דומות עד מאד לנסיבות עניין הבנק למסחר. יפים לענייננו דברים אשר נאמרו שם:

" המבקש אינו נושה או משתתף בבנק למסחר; עניין לנו למעשה בנתבע, קרי - גוף כנגדו מגישה החברה חדלת הפרעון תביעה, בטענה כי הוא מעוול אשר חב לה כספים בגין מחדליו. לכל היותר, יכול היה המבקש לטעון כי הוא עשוי להיות נושה עתידי במעוולים האחרים, במידה והתביעה תפסק כנגדו, והוא ידרש לשלם יותר מכפי חלקו בעוולה.

הלכה פסוקה היא, כי נתבע או נתבע פוטנציאלי של חברה חדלת פרעון, הינו נטול מעמד בהליכים המקדמיים המתנהלים בין המפרק, כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט של חדלות פרעון .   העובדה, כי המפרק אינו פועל בנכסיו הוא, וזקוק להליכים מקדמיים של אישור התביעה, אינה מקנה לנתבע זכויות עודפות ומועדפות על אלו של נתבעים אחרים, אשר נתבעו לדין בידי פרט או חברה סולבנטיים. כשם שנתבעים אלו אינם יכולים להתערב בהליכים המקדמיים שלפני הגשת התביעה...כך גם נתבע בידי חברה חדלת-פרעון.

יוצא, אם כן, כי המבקש לא יכול היה, דרך משל, להפוך לצד ולהגיש את עמדתו בבקשה המקדמית שהגיש הכנ"ר לאשר הגשת תביעה אזרחית כנגדו; דין זה יפה אף משיקולים של יעילות שיפוטית ומניעת כפל-התדיינות" (ההדגשות אינן במקור, ו.א.)

נדמה כי ניתן היה להסתפק בהבאת הדברים הללו על מנת לדחות את הבקשה דנן. אלא שהמבקש טוען כי יש לאבחן את נסיבות המקרה דנן מנסיבות עניין הבנק למסחר, אך טענה זו, חרב פיפיות היא.

בחינת נסיבות המקרה דנן ואבחונן מעניין הבנק למסחר מחזקים את דעתי כי החלטתי שם, צודקת גם כאן, וכי דין הבקשה להידחות. במה דברים אמורים? בין המפרק דנן לבין המשרד מתקיימים לעת הזו הליכי גישור, אשר בסופם עשוי להתגבש הסדר פשרה. הסדר זה, במידה ויתגבש, ייבחן על ידי כונס הנכסים הרשמי אשר יביע לגביו עמדתו, ובסופו של דבר מותנה באישורו של בית משפט של פירוק, ככל הסדר פשרה במסגרת הליכי חדלות פירעון . מנגד, אם לא יובילו הליכי הגישור להסדר בין הצדדים, הרי שיוכל המפרק לחזור ולהגיש תובענה כנגד המשרד. אשר על כן, אין מקום לחששותיו של המבקש בדבר מניעים נסתרים והתנהלות חסרת תום לב, ובדבר "הפטר" שנעשה הרחק מעיני בית המשפט.

7.         כמו כן, ראוי לשוב ולהדגיש; הלכה פסוקה היא כי לבעל תפקיד במסגרת הליכי פירוק וכינוס שיקול דעת רחב בכל הנוגע להגשת תביעות כנגד צדדים שלישיים אשר עשויים לשאת בחבות כלפי החברה, ובשיקול דעת זה לא ימהר בית משפט של פירוק להתערב. שיקולי כדאיות ויעילות המנחים לעיתים קרובות בעלי תפקיד בעניינים כגון דא הינם שיקולים לגיטימיים אשר רשאי וחייב בעל התפקיד לשקול, שהרי קופת הפירוק איננה בור ללא תחתית (ההיפך הוא הנכון) והאינטרס הוא השאתה ולא ריקונה (ראו פש"ר 1896/02 בש"א 22356/02 יובל-גד בע"מ נ' נגה אלקטרומכניקה בע"מ).

8.         יותר מכל נראית הבקשה דנן כניסיון לעקוף את תקנות סדר הדין האזרחי הנוגעות להגשת הודעת צד ג'. מטרתו העיקרית של הליך זה הינה ריכוז כל הטענות הנוגעות לתובענה מסוימת וכל הצדדים הרלוונטיים לה במסגרת הליך עיקרי אחד. הליך הודעת צד ג' נועד ליישם עקרונות של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), עמ' 412-413).