החלטה בתיק פשר 257/05

בפני בקשה מטעם קרן שירותי עזר משפטיים (1997) יחדיו בע"מ (להלן: " המבקשת") לחייב את המשיבים ביחד או לחוד, לשלם למבקשת סך של 36,697.50 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/4/06 ואילך, וזאת מתוך הכספים שנצברו בקופת הפירוק.

המבקשת מנהלת מחסן מורשה, מטעם לשכת ההוצאה לפועל, לאחסנת מעוקלים וטובין, כפועל יוצא מכך היא מספקת שירותי אחסנה לבעלי תפקידים בהליכי כינוס נכסים.

לחברת ברנאי ירקות מובחרים בע"מ, שנמצאת היום בהליכי פירוק (להלן: " החברה"), מונה ביום 28/10/04 כונס נכסים במסגרת צו כינוס בתיק הוצאה לפועל שמספרו 0-04-11758-26, וזאת לבקשת הזוכה בתיק. עו"ד דן בקר מונה ככונס הנכסים (להלן: " כונס הנכסים") וזאת על מלגזה ומכונה למיון בצל שהיו בבעלות החברה.

המכונה למיון בצל (להלן : " המכונה") אוחסנה במחסני המבקשת מיום 15/11/04 ואילך, בין כונס הנכסים למבקשת סוכם כי דמי האחסנה החודשיים יעמדו על 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

ביום 21/9/05 ניתן כנגד החברה צו פירוק;

במסגרת הליך שנוהל בתיק הפירוק, בפני כב' השופט ארבל (פש"ר 257/05 - בש"א 3106/05) הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות בה עתרה, בין היתר, לתשלום דמי האחסנה מיום הגשת בקשת הפירוק ואילך וזאת כחלק מהוצאות פירוק.

בסופו של הליך הוסכם בין הצדדים כי לחברה ימונה מנהל מיוחד, אשר יופקד על מימוש המכונה וכי זה ישקול את בקשת המבקשת לתשלום דמי האחסנה. כך שבקשת המבקשת לתשלום דמי האחסנה כחלק מהוצאות הפירוק לא הוכרעה על ידי בית המשפט. כמו כן, ביום 20/4/06, לאור בקשת המנהל המיוחד, הוכרזה המכונה כ "נכס מכביד" על כל המשתמע מכך.

המבקשת פנתה למנהל המיוחד בבקשה להכיר בהוצאות האחסנה מיום מתן צו הפרוק ועד ליום בו ויתר המנהל על המכונה, כהוצאות פרוק. המנהל המיוחד סירב לבקשה. ע"כ שבה המבקשת והגישה בקשה זו לבית המשפט.

לשיטת המבקשת על המשיבים ביחד או לחוד לשלם לה את דמי האחסנה בגין אחסון המכונה וזאת מיום מתן צו הפירוק (21/9/05) ועד להכרזה על המכונה כ" נכס מכביד". כאשר מוסיפה המבקשת וטוענת כי על הכספים להשתלם מתוך קופת הפירוק כהוצאות הפירוק.

לשיטת המשיבים המבקשת התקשרה בעסקה לאחסון המכונה עם עו"ד בקר, כאשר אין בין עו"ד בקר לכונ"ר ו/או למנהל המיוחד דבר. ההתקשרות שנעשתה עם עו"ד בקר אינה יכולה לחייב את הכונ"ר ו/או המנהל המיוחד, מה גם שהתקשרות זו נעשתה הרבה לפני מתן צו הפירוק. כמו כן, טוענים המשיבים כי דמי האחסנה אינם חלק מהוצאות הפירוק ואין כל הצדקה שלמבקשת ישולמו כספים לפני התשלום לנושי החברה שהגישו תביעות חוב, שכן זוהי המשמעות של תשלום דמי האחסנה כחלק מהוצאות הפירוק.

הצדדים נתנו הסכמתם כי החלטת בית המשפט תינתן על סמך הכתובים הנמצאים בפניו.

דיון והכרעה

השאלה העומדת בפני הינה האם יש לחייב את המנהל המיוחד בתשלום דמי אחסנה בגין  אחסון המכונה במחסני המבקשת, וזאת בגין התקופה החל ממתן צו הפירוק ועד להכרזה על המכונה כ"נכס מכביד", כאשר הכספים ישולמו מתוך קופת הפירוק, כחלק מהוצאות הפירוק.

אין חולק בין הצדדים כי הכונ"ר ולא המנהל המיוחד התקשרו עם המבקשת בהסכם לאחסנת המכונה, וכי עו"ד בקר אשר מורה מכח בקשת נושה של החברה בעת היותה פעילה ולפני מתן צו הפירוק וזאת במסגרת תיק הוצל"פ, הוא זה אשר סיכם עם המבקשת את פרטי ההתקשרות לרבות דמי האחסנה החודשיים.

במצב הרגיל כאשר החברה נמצאת בהליכי פירוק, אין החברה פועלת עוד על דעת עצמה ועל מנת לחייב את החברה על ההתקשרות לעבור דרך המנהל המיוחד שמונה לחברה ו/או כונס הנכסים שמונה לה, והכל על פי הגדרת התפקידים כפי שהוחלט על ידי בית המשפט בעת המינוי.

על כן אין מחלקות בין הצדדים כי ככל שהדבר נוגע לתקופה שקודמת למתן צו הפירוק עומדת המבקשת יחד עם שאר נושי החברה בתביעותיה.

נשאלת השאלה מה דינם של הוצאות אלו לאחר מתן צו הפירוק.

התשובה לשאלה זו, תמצא בבקשה הקודמת שהוגשה על ידי המבקשת בבש"א 3106/05.

המבקשת הגישה לבית המשפט ביום 2/11/05, כחודש וחצי לאחר מתן צו הפירוק, בקשה למתן הוראות ובה ציינה כי דבר הפרוק נודע לה. מאחר ומחזיקה היא במכונה למיון בצל השייכת לכאורה לחברה, היא מודיעה כי היא ממשת זכות עכבון על המכונה המוחזקת על ידה, ורק לאחר שבית המשפט יורה על תשלום דמי האחסנה, תשוחרר המכונה.