החלטה בתיק פשר 2564/08

מונחת בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מהיום, שלא ליתן צו הקפאת הליכים לחברת פרסונטה בע"מ.

עיינתי בבקשה ובנימוקיה, ובמלוא הכבוד הראוי, אינני מוצאת מקום לחזור בי מהחלטתי.
ראשית, אעיר כי האמור בבקשת העיון החוזר מבהיר היטב, כי "הגורם המממן" אינו אלא קרנות הון סיכון שהן בעלות השליטה בחברת האם של חברת פרסונטה , קרי, גורמים בעלי עניין המקורבים לחברה; חרף כל האמור (ואין בפני אלא טיעון בעלמא של בעלי עניין בנקודה זו) כי "לא נמצאו קונים", קשה להמנע מן הרושם, כי עסקינן בבעלי שליטה בחברה שעסקיה קרסו. המבקשים, ולו תחת מסווה של "סיוע לעובדים ולנושים", לקבל לידיהם את נכסי הקניין הרוחני כשהם נקיים מזכויות צד ג' , וזאת בעד תשלום המהווה פחות מ-50% מערך חובותיה של החברה. יוצא, כי בניגוד לטיעון העולה לכאורה מן הבקשה, אין עסקינן כלל ועיקר ב"מתנה" או ב"חסד לפנים משורת הדין", אלא בנסיון לרכוש את כל נכסיה של החברה, כאשר בעיקר אמורים הדברים בקניין הרוחני.

זאת ואף זאת; מודעת אני היטב להלכה הכללית, הגורסת כי יש להעדיף את השיקום על הפירוק, אלא שהלכה מנחה זו, עם כל חשיבותה, אינה מוחלטת ואינה חסרת גבולות. יתכנו מצבים בהם, חרף כל הצער שבדבר, מתרשם בית המשפט שעניין לנו בחברה שהגיעה לסוף דרכה, וכי אין לה עוד תקומה כ"עסק חי" בתנאים סבירים, הכוללים תשלום ראוי לנושים. דומה, כי דווקא אם צודק בא-כוחה המלומד של פרסונטה בטיעוניו החדשים , הרי שכזה בדיוק הוא המקרה שבפני. קל וחומר, שאין באמור בכדי להכשיר רכש מחדש של נכסי החברה לידי בעלי השליטה או מקורביהם בתנאים שכאלו (תוך שימוש בהקפאת הליכים באורח הנראה כ"חותמת גומי" לביצוע עסקה שנקבעה מראש). זאת באשר בעניין זה מן הראוי להתחשב אף במסר הבעייתי ex-ante שיכול להוודע להחלטות כאלו, בכל האמור בהכוונת התנהגות של בעלי שליטה עתידיים בחברות.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. 

לא אוכל להניח עטי, טרם אתייחס לאת שאירע היום בבית המשפט שהוא בעיני חריג ולא מקובל, בלשון המעטה.

החלטתי הגיעה למזכירות והומצאה לעו"ד איש שלום ע"י מזכירתי. הוא עיין בה עלה לקומה בה נמצאת לשכתי וביקש מפקיד העזר להכנס אלי. פקיד העזר הסביר לו כי על פי הוראותי עליו לפנות למזכירתי. תחת לגשת למזכירתי מצא לנכון לפנות לסגן המזכיר הראשי, מר זכריה עקפא, וביקש ממנו להכנס ללשכתי. סגן המזכיר הראשי הפנה את עורך הדין לפקיד העזר עם הוראה כי פקיד העזר יקרא לעוזר המשפטי שלי או המתמחה החוצה. פקיד העזר מסר לעורך הדין כי הוא מקבל הוראות ממני באשר לנושאים אלה, ולא מסגן המזכיר הראשי וכי עליו לפנות בכל זאת למזכירתי. בכך קיים פקיד העזר את הוראותיי הרגילות והמקובלות תמיד.

עורך דין איש שלום ירד שוב למזכירות וביקש ממזכירתי להכנס ללשכתי להסביר לי דברים שלא הובנו על ידי בבקשה. מזכירתי הסבירה לעו"ד איש שלום כי על פי הוראתי אין אפשרות להכנס ללשכתי, ואם יש לו מה לומר או להשיג יעלה על הכתב בקשה. הוא עמד על בקשתו לא הניח למזכירתי במשך פרק זמן ארוך, כך על מנת שתוכל להמשיך בעבודתו היא נאלצה לטלפן ללשכתי והעבירה בקשתו. השבתי למזכירתי, טלפונית, כי כל השגה או בקשה יש להעלות על הכתב ואין מקום להעלאת טיעונים נוספים בעל פה בלשכתי .

כנראה, לאחר כל האירועים הללו, קיבל על עצמו עו"ד איש שלום את הדין, ועזב, להכין בקשה כתובה.

עם בקשה זו חזר למזכירתי היא החתימה את הבקשה ומסרה אותה לידיו תוך שאמרה כי לא יקיש על דלת לשכתי, לא לנסות ולהכנס ללשכה, אלא לפנות לפקיד העזר בלבד כדי שיכניס התיק ללשכתי. משעלה עו"ד איש שלום לקומת לשכתי פקיד העזר לא נמצא במקום. תחת להמתין לפקיד העזר על פי הוראותיו של סגן המזכיר הראשי, הוא נכנס לאולם ופנה אל המתמחה והעוזר המשפטי שלי ששהו באולם ועסקו בעבודה דחופה עבורי, וביקש כי יכניסו התיק אלי, תוך שהוא משוחח עמם. זאת למרות שסגן המזכיר הראשי אמר לי מפורשות כי יפנה לפקיד העזר. אני נכנסתי לאולם על מנת ליתן להם הוראות פניתי אל עורך הדין מבלי לדעת מי הוא (רק מאוחר יותר התבררה לי זהותו), נטלתי מידי המתמחה את התיק מסרתיו לעורך הדין וביקשתי ממנו כי יפנה לפקיד העזר ואמרתי כי לא כך מוכנס תיק ללשכתי. עו"ד איש שלום עזב את האולם ופנה לחפש את פקיד העזר. הוא פגש אותו בדרכו עם עגלה עמוסת תיקים ופנה אליו והורה לו: "עזוב הכל יש לי תיק דחוף ובהול לשופטת אלשיך". פקיד העזר השיב לו כי הוא בדרכו למעלה עם עגלה עמוסה (דבר שעו"ד איש שלום ראה) וכי הוא יביא את התיק מיד עם כל התיקים, כשיעלה לקומה.

כך אמנם קרה, והתיק הגיע ללשכתי בדרך המקובלת, ההגיונית והרגילה.

מצאתי להעלות את הדברים על הכתב כי אני רואה בהתנהגות עורך דין, התנהגות חריגה ויוצאת דופן. אני מצפה מעורך דין שיהיה ראש וראשון לאנשים שיקיימו את ההנחיות של השופטים למזכירות ולפקידי העזר, ולא ינסה להפוך סדרים מקובלים ורגילים כיוון שכך נראה לו לנכון לעשות. הדרך בה בחר רק האריכה את הזמן, ולא הביאה תועלת לעורך הדין, תוך שהוא מנסה להכתיב את הסדר הנראה לו כראוי. הוראותי נשמרות בקפידה הן על ידי מזכירתי והן על ידי פקיד העזר, שכן אחרת לא אוכל לעבוד בלשכתי לעולם. עומס התיקים וההחלטות הרבות היוצאות מלשכתי מידי יום, יביאו בכנפיהן עורכי דין רבים מידי יום ביומו ללשכתי. זוהי הסיבה שבחרתי בדרך זו, ויוצאי דופן הם נדירים.

היום, ח' בתשרי, תשס"ט (7 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: