החלטה בתיק פשר 250/05

בפני שני ערעורים שעניינם זהה. האחד הוא ערעורה של חברת "מבטחים קרנות פנסיה בע"מ" (פש"ר 250/05), והשני ערעורה של חברת "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)" (פש"ר 252/05) (להלן: "המערערת 1" ו-"המערערת 2", בהתאמה), שניהם מופנים כנגד החלטת מפרק חברת "ברק תיעול והנדסה בע"מ (בפירוק)" (להלן: החברה), מיום 11.1.05, לדחות על הסף את תביעות החוב שהגישו המערערות, לאור האיחור בהגשתן.

המערערות הינן חברות המנהלות קופות גמל וביניהן קופות גמל לקצבה. בעבר היו שתי המערערות גוף אחד, אולם לאור החלטת הממשלה בדבר סגירת קרנות הפנסיה הותיקות מפני הצטרפות עמיתים חדשים, והפנייתם לקרנות החדשות, הפכו לשתיים, ולטענתן ההפרדה ביניהן כיום מוחלטת. עם זאת, הטענות שהן מעלות דומות, ועל כן אדון בערעורים במאוחד.

העובדות הצריכות לעניין הן, בקצרה, כי עובדי החברה בוטחו בתקופת עבודתם בחברה בקרנות הפנסיה המנוהלת על ידי המערערות, בהתאם להסכם קיבוצי שנחתם בשנת 1992 בין החברה, ההסתדרות, והמערערות. במהלך חודשים ינואר 2002 ועד אוקטובר 2003 העבירה החברה את רשימות העובדים שהועסקו על ידה ופירוט התשלומים המגיעים, לכל אחת מן המערערות, אולם לא שלמה להן את דמי הגמולים להבטחת זכויותיהם הסוציאליות של עובדיה, וזאת למרות שניכתה משכר העובדים את חלקם בדמי התגמולים.

ביום  16.12.03 הגישה המערערת 2 תביעה כנגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה

(עב 4570/03), אשר נמחקה מאוחר יותר, לאחר שעוכבו ההליכים נגד החברה בגין צו הפירוק.

ביום 26.10.03 ניתן צו לפירוקה של החברה. ממועד זה החל מניין הימים הקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם- 1980 (להלן: הפקודה), הקצוב לנושי החברה להגשת תביעות חוב במסגרת הפירוק. דבר צו הפירוק פורסם בעיתונות וברשומות במהלך חודש דצמבר 2003, אולם רק במהלך חודש נובמבר 2004 הגישו המערערות את תביעות החוב שלהן. כאמור, דחה המפרק את התביעות בגין האיחור בהגשתן.

 לטענת המערערת 1, חובה של החברה כלפיה עולה כדי 52,719 ש"ח. לטענת המערערת 2, חובה של החברה כלפיה עולה כדי 36,399 ש"ח (הסכומים בערכים נומינליים).

המערערות מלינות על כי נודע להן דבר מתן צו הפירוק רק בחודש מאי 2004, עת התקבל אצלן לראשונה מכתב מאת המפרק,  אשר נשלח לאחר שכבר תמו ששת החודשים שמקצה הפקודה להגשת תביעות חוב מקופת הפירוק, על אף שלטענתן, היה על המפרק, במסגרת תפקידו, ליידען עת מתן הצו. כן טוענות המערערות, כי בשל עומסי עבודה בלשכות המשפטיות של כל אחת מהן, נבצר מבעדן לעמוד במועדים הקבועים בחוק להגשת תביעות החוב. לטענתן, מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בחריג הקבוע בדין, לפיו מטעמים מיוחדים ניתן להאריך את המועד להגשת תביעות החוב, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר בחוב בדין קדימה, וכי דחיית הערעורים משמעה פגיעה קשה בזכויות הפנסיה של העובדים.

לטענת המפרק יש לדחות את הערעורים שכן יש לייחס למערערות ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר מתן צו הפירוק, נוכח הפרסום שנעשה ברשומות ובעיתונות. לטענתו, את החריג הקבוע בדין של "טעמים מיוחדים" למתן הארכת מועד יש לפרש בצמצום. עוד טוען הוא, כי קבלת תביעות החוב של המערערות תפגע ביתר הנושים וכי אין חשש לפגיעה בזכויותיהם של העובדים עקב דחיית התביעות, שכן בהתאם לחוק על קופות הגמל להבטיח את זכויותיהם אף אם המעביד נמנע מלשלם את חובו לקופה.

הכונס הרשמי הודיע כי הוא מצטרף לעמדת המפרק.

דיון

על פי ההסדר הקבוע בסעיף 71(ב) לפקודה, נושה אשר לא הגיש תביעתו למפרק תוך שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק, יוכל להגישה באיחור רק בהתקיימם של טעמים מיוחדים. אין מדובר במגבלה טכנית בלבד אשר מטרתה היחידה לשרת סדרי דין, אולם בתי המשפט פרשו את הדרישה ל"טעמים מיוחדים" באופן המקל לעיתים עם הנושים - על מנת שהנושה לא יהיה חסום להוכיח תביעת חוב שחייב לו החייב רק בשל איחורו. במיוחד כאשר מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, כפי שהם פני הדברים בענייננו. אכן קיימים טעמים שלא להתיר הגשת תביעה באיחור - כך בין היתר זכותם של הנושים אשר הגישו תביעתם בזמן כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל-נכון את מצבם ונשייתם לא תיפגע. צו הפירוק אמנם פורסם כנדרש, ופרסומו מקים חזקה של ידיעה אצל המערערות, אשר לא הגישו תביעותיהן במסגרת הזמנים הקבועה, ואף לא הגישו בקשה להארכת מועד עת נודע להן על הליכי הפירוק במכתב המפרק לבקשת פרטים. אולם  אותם טעמים בעלי משקל אשר עומדים מנגד, ונסיבותיו של העניין, יש בהם כדי להכריע את הכף.

אין ספק כי המפרק היה מודע לחובה של החברה למערערות, אם לא מספרי החברה, אזי מהתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, אולם הוא פנה אל החברה רק בסמוך לתום התקופה שנקצבה להגשת התביעות. מן הנספחים המצורפים לתגובתו ניתן ללמוד כי לאחר פנייתו נערכה התכתבות בינו לבין המערערות אשר מטרתה הייתה להסדיר את החוב. במכתבו מיום 5.5.04, מבקש המפרק מן המשיבה 2 את רשימת העובדים להם הפקידה החברה כספים בקופת מבטחים, את דו"ח ההפקדות ותאריך הפסקתן. נהיר כי מטרתו של מכתב זה היא לאמוד את החוב על מנת להציבו במערך החובות. תשובה נשלחה למפרק תוך מספר ימים, וההתכתבות בנדון נמשכה, תוך שהמפרק מבקש פרטים ומסמכים נוספים, והמערערות מספקות אותן. אין ספק כי מטרת איסופם של אותם פרטים אחת היא - אומדן החוב. אפשר שמתוך תפישה זו של מצב הדברים, לא טרחו המערערות להגיש תביעות חוב מסודרות כמקובל.

כמו כן, יש להעניק משקל לסוגו ומעמדו של החוב. מדובר בתביעות חוב שמטרתן להבטיח את הזכויות הסוציאליות של העובדים. חלקו של החוב נשוא המחלוקת הוא חוב בדין קדימה (בגין כספים שנוכו משכר העבודה של העובדים אך לא הופקדו בקרן הפנסיה). לעניין דין קדימה, קובעת מהות החוב ולא זהותו של התובע. סכום שהמעביד ניכה משכרו של העובד לטובת קופת הגמל הוא בגדר שכר עבודה, כל עוד לא הועבר הסכום לקופת הגמל הוא נשאר בגדר שכר עבודה. בפירוק חל דין קדימה על חוב שכר עבודה, בין שהוא נתבע על ידי העובד ובין שהוא נתבע על ידי קופת הגמל (ראו ע"א 148/68 כונס הנכסים הרשמי נ' היפ הולנדר - ישראל בע"מ, פ"ד כה(2) 446). לגבי טענת המפרק, כי זכויותיהם של העובדים לא תפגענה שכן סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 קובע מנגנון הגנה, לפיו חייבת הקופה להבטיח את זכויות העובדים אף אם נמנע המעביד מלשלם את חובו לקופה - הרי שאם תאלץ הקופה לספוג את החוב, תפגענה זכויותיהם של כלל המבוטחים, לטובתו של העובד הספציפי, שכן על קופת הגמל להפריש תוספות כספיות נאותות, מכספי כלל המבוטחים, על-מנת לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי מבוטחים שמעבידיהם לא יעבירו בגינם את כספי הגמולים. תוצאה שכזו בוודאי שאינה רצויה. על כן, יש לעשות שימוש זהיר בסעיף 19 האמור.

כן אוסיף, כי על מנת להשתחרר מן ההסדר הקבוע בסעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, קובע סעיף קטן ח' מספר תנאים וביניהם רשלנותה של הקופה או התקיימן של נסיבות אחרות המצדיקות שחרורה. עת נמצא המעביד בהליכי פירוק ואין לקופת הגמל סיכוי של ממש לגבות את החוב, הנטייה היא לשחררה מהתחייבויותיה כלפי העובד. מכאן ניתן ללמוד, כי המטרה היא ליצור הסדר מאוזן.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעורים ומורה למפרק להכריע לגופן בתביעות החוב שהגישו המערערות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) בהעדר.