החלטה בתיק פשר 2428/07

מונחת בפני מחלוקת שהתגלעה בין מר הרוני יצחק, בעל מניות לשעבר של חברת סופרמרקט כפר יונה בע"מ ובעלים בחלק מן המקרקעין בהם פעלה החברה (להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה) לבין המנהל המיוחד של החברה (להלן: "המנהל המיוחד") ובעלי המניות האחרים שלה (להלן: "המשיבים"); עיקרה של המחלוקת נסוב אודות הסכמים שנכרתו בין החברה (המנוהלת בידי המשיבים) לבין חברה בבעלות אחד מהם, מר דורון יצחקי; מעיון בהסכמים נשוא הבקשה, עולה תמונה ברורה (ואשר לכשעצמה אינה מוכחשת בידי המשיבים) של העברת מלוא תוכנה של החברה, לרבות מלאי ועובדים, לחברת "חינם פלוס" בבעלות מר דורון יצחקי, וכן הושכרו לה המקרקעין עצמם, לרבות ציוד אשר המבקש טוען כי הוא שייך לו, ולו בלבד. במסגרת בקשתון, עותר המבקש לביטול ההסכם, בטענה שעסקינן במהלך מובהק של "מכר עצמי", אשר נערך יום אחד לפני תום הסכם השכירות של החברה בקרקע שהוא אחד מבעליה, ואשר כל מהותו הינה ריקון והברחת נכסים. לטענת המבקש, הרי שהוא, במעמדו כמשכיר נכס, הינו נושה של החברה בפירוק ולכן נפגע ישיר מהברחת נכסיה. 

המנהל המיוחד, וכן המשיבים, מתנגדים לבקשה, וזאת בין היתר משום שלשיטתם, עסקינן בסכסוך אודות שימוש במקרקעין משותפים, אשר ניטש בין צדדים סולבנטיים, ומקומו להידון במסגרת תובענה אזרחית בערכאה המוסמכת. המנהל המיוחד אף כופר בכך כי ציוד החברה שייך למבקש, וטוען כי לא המציא לו קבלות, וכי לו עצמו אין כל סמכות בנוגע לחברת חינם פלוס; מוסיף המנהל המיוחד וטוען, כי למבקש לא מוקנית כל זכות לנהל את הליך הפירוק, והוא עצמו ידרש לסוגיית ההסכם דנן במועד שיראה לו לנכון. כמו כן, טוען המנהל המיוחד, כי המבקש אינו נושה של החברה, באשר לא הגיש עדיין כל תביעת חוב.

המשיבים, מצידם, מעלים שלל טענות - הן דיוניות והן מהותיות, ובין היתר העדר יריבות בין הצדדים, שימוש פסול בהליכי משפט, אי מתן הנמקות לגופו של עניין בנוגע לביטול הסכם המכר, וכי אין מדובר ב"מכר עצמי" משום שמר דורון יצחקי, בנו של בעל מניות, לא היה אלא עובד שכיר בחברה, בעודו מנהל מזה שנים חברה אחרת. כמו כן, טוענים המשיבים כי יש להם טענות קשות רבות כנגד התנהלותו של המבקש, שותפם לשעבר, וכי חלק מן המניעים להסכם, למצער, נעוצים בהתנהלותו השרירותית ובעיקר בסירובו לחדש את חוזה השכירות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, ניתנת החלטתי זו.

1.      מעיון בבקשה עולה ספק גדול, האם דקו המשיבים פורתא, כאשר ניסו להגדירה כבקשה שעניינה זכויות שימוש במקרקעין דווקא; אמנם, אין ספק כי יחסיהם של הצדדים קשורים בקשר הדוק לגורלם ושימושם של המקרקעין המשותפים שעליהם פעלה החברה, אלא שחרף האמור לעיל עניינה המרכזי של הבקשה שבפני הינו עניין ספציפי, העוסק בעיקרו בעניין הלגיטיומיות (או העדר הלגיטימיות) על הסכם שנחתם בין החברה לבין בנו של אחד מבעלי מניותיה , וזאת יום אחד בלבד טרם סיומו של הסכם השכירות, ובאורח אשר עולה ממנו מסקנה ברורה בדבר קשר הדוק בין תום השכירות לחתימת ההסכם.

די בעיון בהסכם המכר, שלא לדבר על פרוטוקול האספה הכללית אשר דן בעניין זה, כדי להבהיר שעסקינן בסוגיה מובהקת אשר, בניגוד לעמדת המשיבים, כרוכה בטבורה בענייני פירוק החברה; זאת, באשר אין ספק כי עסקינן במכר כללי וגורף של כל המלאי, הפעילות, העובדים ואף את זכויות השימוש בשם "סופרמרקט כפר יונה" לחברת חינם פלוס, הרי שאין הוא נוקב בסכום תמורה כלשהו , ומסתפק באמירה עמומה כי זו "תקבע בהמשך". נקל לראות, כי אין סוגיה רלוונטית מזו להליכי הפירוק ולקביעת זכויותיה של קופת הפירוק; ואין נפקא מינה, אם יחסיהם וסכסוכיהם של הצדדים מתפרשים אף על פני סוגיות נוספות, כולל סכסוך באשר לדרכי שימוש סבירות במקרקעין משותפים.

2.                  זאת ואף זאת; עיון בהסכם שנחתם ובפרוטוקול האספה הכללית (אשר תוכנם, להבדיל מפירושם המשפטי, אינו שנוי במחלוקת), מעלה תמיהות קשות ביותר בכל הנוגע לעמידותו באמות המידה הקבועות בדין.

אין ספק, והמסמכים מציינים זאת במפורש, כי קיים קשר ישיר בין קריסת החברה לבין עיתוי ההסכם (פחות מיממה טרם תום הסכם השכירות), והדבר מצויין במפורש לא רק בהסכם, אלא עולה מספר פעמים בפרוטוקול האספה הכללית אשר אישרה את ההליכה לאותו כיוון, וזאת חרף התנגדותו של המבקש. כך למשל מבהיר עו"ד סאסי, המייצג את המשיבים כולם אף בבקשה שבפני כי "כיום החברה נגמרה"; ומר דורון יצחקי עצמו מפרט, כי בשל החובות לא ניתן לנקוט בהליך של פירוק מרצון, וכי החברה מצויה על סף חדלות פירעון.

זאת ואף זאת; מן המסמכים עולה תמונה חמורה לכאורה של התנהלות בעייתית מצד בעלי השליטה, אשר ראשיתה בהצהרתם כי הם מנהלים מו"מ למכר הסחורה, ומר דורון יצחקי, במסגרת אותה אסיפה כללית "מבקש שלא לפרט כדי לא לפגוע במו"מ". זאת, כאשר זמן קצר לאחר מכן, נחתם ההסכם ובו "מתגלה" כי הרוכש אינו אלא חברה בשליטת מר דורון יצחקי בכבודו ובעצמו - דבר המעמיד בספק גדול את אותה הנמקה של פגיעה אפשרית במשא ומתן, וזאת בלשון המעטה.

3.                  אוסיף ואעיר, כי לא ירדתי לסוף דעת המשיבים בהתייחסותם לטענות אלו, וקשה שלא להתרשם מן האופן בו לא דקו פורתא בכל האמור בתחולת הדין, ואף חטאו בסתירה לכאורה מול העולה ממסמכי בי-דין אחרים שיצאו מתחת ידם. אכן, צודק עו"ד סאסי בטענתו, כי כל אחד מהמשיבים והחברות שברשותם הינו "ישות משפטית נפרדת", אלא שאין בכך כלל ועיקר בכדי למנוע את סיווגה המובהק של העסקה שרקמו כ"Self Dealing", מכר עצמי בו עומדים אותם צדדים (או מקורביהם) משני צידי המתרס.

מר דורון יצחקי, בנו של בעל המניות, אשר כעת טוענים המשיבים כי לא היה אלא "שכיר" בחברה (וזאת בסתירה חזיתית לתצהיר קודם שהגישו בהליך אחר, שם מבהיר מר דורון יצחקי כי הוא אחד המנהלים דווקא), לא רק שהוא משמש כדובר מרכזי של המשיבים באספה הכללית, אלא שדומה כי הוא מסתתר מאחורי טענה של "פגיעה אפשרית במשא ומתן" באורח שקשה שלא לתהות, האם אין הוא מיועד לטשטש את העובדה, כי המשיבים גמרו אומר להעביר את רכוש החברה לחברה שבבעלותו. אם אין עסקינן במכר בו עומד אותו צד משני צידי המתרס, הרי שלא אדע "מכר עצמי" מהו; ובמלוא הכבוד לטיעוניו המלומדים של עו"ד סאסי, הרי ספק גדול בעיני, אם מכר שכזה מאבד את מהותו החריגה, אך משום שהמנהל המוכר או מקורבו עומד בצד אחד בכובעו כאורגן של חברה פלונית, ובצידו האחר של המתרס בכובעו כמנהל או בעלים של חברה אלמונית.

4.                  במסגרת תגובתו לתגובת המשיבים, מצטט המבקש פסיקה העוסקת ב"מכר עצמי", כולל פסיקותיו המפורטות של בית משפט זה בפש"ר 261/97 אשכולי נ' ברקוביץ', ובפסק הדין החדש יחסית בבש"א 7409/08 אגף המכס והמע"מ נ' א.ב.ג.ד אורות טקסטיל בע"מ, ואין כל צורך לחזור בנסיבותיו של מקרה זה את אשר נדון שם בהרחבה רבה. די אם אציין; אף כי עסקה שהיא בגדר "Self Dealing" אינה פסולה באורח אוטומטי, הרי שהיא נדרשת לעמוד במבחני מחירים של הגינות, ובעיקר עמידה בתנאי השוק, באורח המבהיר כי הדרך והתמורה אינן נופלות מאלו שהיו מתקבלות מקונה רגיל במכר שהיה נעשה במצב דברים דומה בין שני צדדים זרים.

אלא מאי? נסיבותיו של המקרה שבפני הינן כה מובהקות וברורות, עד כי אין כל טעם להאריך בסוגיות אלו של בחינת הגינות העסקה. לא זאת בלבד, כי המשיבים ניסו, באספה הכללית, להצניע את זהות הרוכש שלא היה אלא חברה בבעלות מר דורון יצחקי (ואין כל נפקה מינא, בנסיבות המקרה, האם הוקמה זה מכבר, או נוהלה בידו במשך מספר שנים, כטענת המשיבים), אלא שכזכור, אף חוזה המכר עצמו אינו קובע כל קביעה ברורה בכל הנוגע לכימות התמורה , אלא נוקט בלשון עמומה של בדיקה וקביעה עתידיות. אם נקבע, בעניין א.ב.ג.ד טקסטיל, כי יש פסול בחוזה אשר אינו נוקב במועדים לתשלום תמורה, או קובע אמצעי תשלום בעייתיים, הרי שהדבר יפה מכח קל וחומר לנסיבות המקרה שבפני, בו אין כימות ברור כלשהו של תמורה , ואף נקבע (סעיף ח') כי תמורת המלאי, תחת שתועבר לחברה המוכרת, תשולם בידי דורון יצחקי עצמו לספקים שונים של החברה, "ככל שקיימים חובות כאלו" (!).

די באמור לעיל, בכדי להבהיר כי הסכם מכר זה מהווה, על-פניו, הסכם לריקון נכסים שנחתם על רקע הפסקת פעילותה של החברה בפירוק, נחתם כאשר אותם צדדים ומקורביהם עומדים בו משני צידי המתרס, ורחוק מתקינות ומעמידה בדרישות הדין כרחוק מזרח ממערב.

5.                  בכדי לסבר את האוזן, אחזור ואזכיר, כי האמור לעיל עולה ממסמכים משפטיים אשר אינם שנויים במחלוקת כלשהי , ובעיקר מחוזה המכר בכבודו ובעצמו, ואין עסקינן, בשום פנים ואופן, בהסתמכות על מידע המופיע אך בגרסתו או תצהירו של המבקש. אי לכך, יגעתי ולא מצאתי הכיצד טוענים המשיבים שוב ושוב כי "דבר לא הוכח", תוך התעלמות מן הטענות המפורטות העולות מן המסמכים עצמם.

להשלמת התמונה אבהיר, כי עיינתי פעם ופעמיים בטענותיהם הארוכות של המשיבים, ולא מצאתי כל טענה עניינית אשר יש בכוחה להבהיר סוגיות אלו או להאיר אותן באור שונה . תחת זאת מעלה עו"ד סאסי טענות מלומדות מן הגורן ומן היקב אודות מהות הסכסוך, היות כל אחד מהמשיבים ישות משפטית בפני עצמו, מעשים ומחדלים של המבקש עצמו, אי-התאמה וחוסר סמכות של בית המשפט של חדלות פרעון לדון בסוגיה (המהווה סוגיית מפתח הקשורה בטבורה לסוגיות מרכזיות בדיני חדלות פרעון), וכן טענה כי ההסכם היה מחוייב המציאות, עקב זכותם של המשיבים, הנמנים על הבעלים במשותף של המקרקעין, לעשות "שימוש סביר" בקניינם (כך!) - וזאת חרף תנייה מפורשת בחוזה השכירות, הנראית על-פניה ככזו שבאה למנוע העברות בלתי מורשות של המושכר והציוד.

6.                  זאת ואף זאת; בנסיבות המקרה, ובמלוא הכבוד הראוי, אין לי אלא לתמוה על עמדת המנהל המיוחד, אשר אף היא נמנעת מהתייחסות עניינית לטענות המבקש, וכל-כולה נראית כמיועדת לחסום את דרכו בטענות סף, אשר רובן אינן רלוונטיות כלל ועיקר לנסיבות המקרה. בעניין זה, די אם אעיר כי אף אם סבור המנהל המיוחד כי למבקש חלק נכבד באחריות למצבה האומלל של החברה, הרי שאין בכך בכדי להצדיק התייחסות שכזו לבקשה מפורטת, הנראית ככזו הנסמכת על מסמכים וטענות משפטיות כבדות משקל.

בעניין זה, הרי שבנוסף לעובדה כי בניגוד לטענות בעל התפקיד והמשיבים, עסקינן בסוגיה פנימית הקשורה בטבורה להליכי הפירוק של החברה (שהרי, אם אין קשר בין ניהול הפירוק לחוזה המעביר את מלוא הפעילות לחברה פרטית של אחד המנהלים, לא אדע ענייני פירוק מהם), הרי שספק גדול אם ניתן להגדיר צד ג' (בין אם נושה נטען או בעל מניות) המלין על התנהלות כזו בנכסי החברה ככזה המבקש "לנהל את הפירוק במקום בעל התפקיד". בעניין זה, דומה כי התערבבו היוצרות בטיעוני המנהל המיוחד.