החלטה בתיק פשר 2408/04

מונחת בפני מחלוקת משפטית שהתעוררה בין מפרק חברת דור עדן חן בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה), לבין מדינת ישראל וכונס הנכסים הרשמי. עיקר המחלוקת נסב אודות מידת תחולתן של הוראות החילוט שבחוק איסור הלבנת הון כאשר החברה מצויה בפירוק. במסגרת הבקשה, עולה השאלה האם מוצדק כי המדינה "תעניש" באמצעות הוראות החילוט גם את נושי החברה בפירוק, במצב בו אין חולק כי לא עולים כנגדם חשדות בדבר שותפות בהלבנת ההון הנטענת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         חברת דור עדן חן, טרם שנקלעה להליכי פירוק, היתה חברה בבעלותו המלאה של מר בני רביזדה. במסגרת פעילותה, שכרה מחברת פז חברת נפט בע"מ (להלן: "הנושה", או "המשכירה") משרדים, בתמורה להתחייבות שגרתית לתשלום דמי שכירות והוצאות נלוות.
ביום 13.6.02, הוגש כתב אישום כנגד מר רביזדה וחברות בבעלותו (אך לא כנגד החברה נשוא הבקשה דנן) שעניינו עבירות על חוק איסור הלבנת הון. במסגרת זו, ביקשה המדינה מהערכאה המוסמכת, וקיבלה צו זמני בעניין חילוט כספים, לרבות כספי חברת דור עדן חן בע"מ.

2.         בעקבות מעצרו של מר רביזדה, שובשה פעילות החברה, ובין היתר החלה שלא לעמוד בתשלומים השוטפים לטובתה של חברת פז. לאחר שהתראות לתשלום החוב ואף נסיונות להגיע לפשרה על סילוק מוסכם של חוב דמי השכירות לא נשאו פרי, ולא הביאו לתשלום החוב (זולת ערבות בסכום קטן יחסית, אשר חולטה, אולם סכומה רחוק מלכסות חלק משמעותי של חוב דמי השכירות), הגישה פז תביעה בסך 350,000 ש"ח. החברה לא התגוננה, וניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה, ביום 8.6.03.

3.         חרף פסק-הדין לטובת פז, סירב בית המשפט העוסק בחילוט, לבקשתה, לביטול או צמצום של צו החילוט הזמני. בהחלטתה מיום 7.3.04, דחתה כב' השופטת ברוש את הבקשה, וזאת בנימוק כי חברת פז לא יצרה ולא הוכיחה זיקה כלשהי בינה לבין הכספים בחשבון עליו הוטל צו החילוט.

בצר לה, פנתה פז להליכים לפירוק החברה, וביום 16.3.05 ניתן צו פירוק. לטענת המפרק, הרי שחרף מאמצים שנעשו, לא עלה בידיו לאתר נכסים נוספים של החברה, מלבד החשבון עליו מוטל עדיין צו החילוט הזמני.

4.         עיקר טענתם של המפרק ושל חברת פז הינו, כי חל על עניינם החריג שבסעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים, אשר לשונו כדלקמן:

" 36ג. סייגים לחילוט רכוש [תיקון: תשמ"ט]

(א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה".

לטענת המבקשים, נכנסים פז, או למצער המפרק (המשמש כנאמן מטעם כל נושי החברה) להגדרה שבסעיף. המבקשים טוענים כי פז, שלא היתה אלא משכיר תם-לב, לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת על החשדות לעיסוקים פליליים של בעל השליטה בחברה, וכי אין ספק שפז רכשה את זכויותיה לקבלת כספים בתום-לב ובתמורה, באשר השכירה משרדים, לא קיבלה את התמורה ואף "זכתה" לקבל לידה בחזרה נכס במצב ירוד, דבר שהסב לה נזק נוסף.

לטענת המבקשים, שלילת עמדתם הינה הרחבה שלא כדין של זכות החילוט, באורח שמחטיא את מטרתה ופוגע שלא כדין בצדדי ג' תמי לב.

5.         המדינה וכונס הנכסים הרשמי, לעומת זאת, שוללים את טענות המבקשים וטוענים כי פז אינה עומדת כלל ועיקר בחריג; כמו כן, טוענת המדינה כי עצם הנסיון להשיג הכרעה באמצעות בקשה למתן הוראות שהגיש המפרק, הינה נסיון שלא כדין לעקוף את הערכאה המוסמכת בעניין החילוט.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי:

6.         טרם ניגש להכרעה לגופו של עניין, מן הראוי להקדים ולהבהיר את מעמדה של חברת פז.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי פז הינה נושה כספי של החברה בפירוק, כאשר יתכן שחלק מחובה זוכה לדין קדימה. מכתבי טענותיהם של המבקשים עצמם עולה בבירור, כי בעבור פז, אין נפקא מינא מהיכן ומאיזה נכס של החברה יבואו הכספים שישולמו לה על חשבון חובה. לא בכדי, נעשה חיפוש אחר נכסים נוספים, עליהם לא הוטל צו חילוט - ואילו נמצאו כאלו בסכום מספיק, היתה פז יכולה (באמצעות הגשת תביעת חוב למפרק) להפרע מהם, בלא כל צורך לנסות ולהאבק על דמי החשבון המחולט דווקא.
בכך, שונה מעמדה של פז באופן מהותי ממקרה אפשרי אחר, בו היה מדובר ברוכש אשר קנה לעצמו זכות קניינית בנכס פלוני, ואי לכך יצר קשר מיוחד עם נכס זה, להבדיל מנכסים אפשריים אחרים של הגוף החייב. דומה, כי מעמדה זה של פז כנושה אובליגטורי התר אחר נכסים או כספים כלשהם לפרעון חובה, הוא שעמד אל מול עיניה של הערכאה הפלילית, בעת שדחתה את בקשתה הראשונה בהנמקה כי "לא הוכחה זיקה מספקת" בין פז לבין הכספים.

זאת ואף זאת; מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם: אכן, פז השכירה את המשרדים לחברה בטרם נודעו מעלליו הנטענים של בעל השליטה בה, אולם התביעה המשפטית כנגד החברה אשר יצרה את החיוב הכספי, קל וחומר הליך הפירוק, ארעו לאחר שנודעה הפרשיה הפלילית ברבים . זאת ועוד; מכתבי טענותיהם של המבקשים עצמם עולה בבירור, כי מעצרו של מר רביזדה הוא שגרם להפסקת עמידתה של החברה בחיוביה כלפי פז.