החלטה בתיק פשר 2309/04

מונחת בפני מחלוקת הנוגעת לרכיב דמי הודעה מוקדמת של עובדי חברה בפירוק, אשר תביעת חובם הוגשה בטרם נפסקה הלכה אשר קבעה כי דמי הודעה מוקדמת יוכרו כרכיב המזכה בפיצויים מן המוסד לביטוח לאומי. הלכה זו, אשר נפסקה תחילה בבית משפט זה, ולאחר מכן הפכה להלכה מחייבת פרי עטו של בית המשפט העליון. בכך, בא לקיצו מצב דברים בלתי-ראוי בו סירב המוסד לביטוח לאומי, ללא הצדקה, להכיר ולשלם רכיב זה, וזאת חרף תכליתו הסוציאלית החשובה.

עיון בכתבי הטענות מעלה כי עניין לנו בשתי בקשות שעניינן דומה, אלא שבפועל עניין לנו בשתי קבוצות עובדים, ביניהן קיים הבדל עקרוני:

הקבוצה האחת הגישה תביעות חוב שנדונו והוכרעו, אולם נוכח המצב טרם הפסיקה שהוזכרה לעיל, לא כללה בתביעת החוב את רכיב ההודעה המוקדמת.

הקבוצה האחרת כללה בתביעותיה את רכיב ההודעה המוקדמת, אלא שתביעות אלו טרם הוכרעו טרם שינוי ההלכה בעניינו של אותו רכיב.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיים טעם רב בעמדת כונס הנכסים הרשמי, המבקש לאבחן בין שתי קבוצות העובדים בכל האמור לזכאות לרכיב ההודעה המוקדמת. זאת, נוכח הנימוקים הבאים:

1.                  אמנם, אין ספק כי באורח עקרוני, עשוי שינוי הלכה משפטית לחול באורח רטרואקטיבי, אלא שבשום פנים ואופן אין עסקינן בכלל גורף, אלא הדבר נתון תמיד לשיקול דעת על רקע הנסיבות; לא בכדי, הוער לא אחת (כפי שאכן מובהר היטב, אף בציטוטים שהובאו בכתבי הטענות), כי אין להקל ראש בחשיבותו ומשקלו של עקרון ההסתמכות - כולל הסתמכות על מצב משפטי שחל בעבר.

2.                  דברים אלו מקבלים משנה חשיבות בתיקי חדלות פרעון, בהם מייחסים הן הדין והן הפסיקה חשיבות רבה להסתמכות ולסופיותן של הכרעות בכל האמור במצבת הנשיה. לא בכדי, קבעתי בעבר, במסגרת פש"ר 2144/03, בש"א 25795/06 איגור קודזה נ' כונס הנכסים הרשמי, כי לא ניתן לפתוח תביעות שהוכרעו בעבר, וזאת חרף השינוי בהלכה הפסוקה.

בכל האמור בעניין תביעות חוב שהוכרעו, אין עסקינן אך ורק בהסתמכות של המוסד לביטוח לאומי על יכולתו שלא לשלם, אלא חל במלוא כוחו עקרון הסופיות של תביעה שהוגשה והוכרעה. אוסיף ואעיר, כי אם (ואף על כך אין צורך להכביר מילים) תובע אשר שוכח לכלול בתביעתו רכיב אשר הוא זכאי לו על-פי ההלכה החלה באותה עת, אינו יכול "להתעורר" לאחר הכרעת התביעה ולערוך "מקצה שיפורים", הרי שעל אחת כמה וכמה, שלא ניתן לפתוח מחדש ולערוך מקצי-שיפורים במקום בו נמנעו תובעים מלכלול רכיב הודעה מוקדמת נוכח הערכת סיכויים וסיכונים שעשו על רקע המצב המשפטי ששרר אותה עת.

3.                  שונה מצבם של העובדים אשר כללו בפועל את רכיב ההודעה המוקדמת בתביעתם, וזו לא הוכרעה טרם שינוי ההלכה. במקרה זה, לא חל עקרון סופיות ההכרעה השיפוטית (או המעין-שיפוטית), ואין כל מקום ליתן למוסד לביטוח לאומי "להנות" מהלכה שבוטלה זה מכבר. זאת, באשר אך ברור הוא כי מקום בו על מפרק ליתן הכרעה מעין-שיפוטית, חובה עליו להכריע לפי הדין וההלכה הפסוקה החלים בעת שהוא יושב על המדוכה ; וזאת מלבד מקרים חריגים בהם קבעו הדין או ההלכה הפסוקה קביעה שונה ומפורשת.

4.                  לאור האמור לעיל, דין עמדת כונס הנכסים הרשמי להתקבל, במובן זה כי קבוצת העובדים אשר כללה את רכיב ההודעה המוקדמת בתביעות חובה, תהא זכאית לכך כי המפרק יקבלו, בהכריעו לפי ההלכה הפסוקה דהיום. לעומת זאת, אין כל מקום לפתוח תביעות-חוב שנדונו והוכרעו בעבר, או להתיר תיקונן למפרע, זמן רב לאחר סיום הדיון בהן - דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם דיני הוכחת החוב החלים בחדלות פרעון.

5.                  בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

היום, י"ב באב, תשס"ח (13 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: