החלטה בתיק פשר 2309/04

עניין לנו בשאלה האם המנגנון המגן על נשים הרות מפני פיטוריהן על ידי מעבידים, וקבוע בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954, חל אף כאשר עסקינן בחברה אשר נקלעה להליך חדלות פירעון.

במקרה שבפני, עותר המנהל המיוחד לחברת מיטב השדה בע"מ (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החברה", בהתאמה), להורות כי פיטוריה של הגברת טלי בוחבוט (להלן: "העובדת")  נעשו כדין, וכי אין בהחלטת משרד התמ"ת מיום 8/6/2005 במסגרתה נתקבלה תלונת העובדת בעניין פיטוריה ללא היתר, כדי לחייב את המנהל המיוחד.

העובדות הצריכות לעניין;

1.         צו הפירוק הזמני ניתן ביום 9/12/2004. במסגרת צו זה, מונה מנהל מיוחד לתפקידו (בתוארו אז, כמפרק זמני) . ביום 15/12/2004 הוגשה בקשתו של המנהל המיוחד, בה נתבקש אישור בית המשפט להוצאת מכתבי הפסקת עבודה לעובדי החברה.

2.         בהמשך לקבלת אישור זה, המציא המנהל המיוחד מכתבי פיטורין לכל עובדי החברה, לרבות העובדת .

3.         ביום 1/5/2005, למעלה מארבעה חודשים לאחר מתן הודעות הפסקת העבודה, הגישה העובדת למשרד התמ"ת תלונה בדבר פיטוריה שלא כדין. לאור תלונה זו, ולאחר ביצוע חקירה במשרדי התמ"ת, ניתנה ביום 8/6/2005 החלטת משרד התמ"ת הקובעת כי פיטוריה של העובדת בטלים לאור הפרת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. בעקבות החלטה זו פנתה העובדת אל המנהל המיוחד, בדרישה לתשלום כספים מקופת הפירוק בסך כולל של 40,632 ש"ח, להם היא זכאית לטענתה מכוח החלטת משרד התמ"ת (זאת, מעבר לכספים אשר אושרו לה במסגרת תביעת החוב שהגישה). מכאן הבקשה שלפני.

4.         לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים לה, סבורה אני כי דינה של הבקשה להתקבל. במה דברים אמורים?

            סוגית פיטוריה של עובדת הרה במסגרת הליך חדלות פירעון, נידונה בעבר, בהרחבה, במסגרת החלטתי בעניין גיליאן גולן סחר נ' רו"ח משה לאון ואח', פש"ר 1615/03 בש"א 4480/04. אותה החלטה קבעה כי המנגנון הקבוע בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, נכון ויפה כאשר עסקינן בחברה סולבנטית, אולם  אין אלה פני הדברים כאשר עסקינן בחברה שנקלעה להליך של חדלות פירעון בכלל, ופירוק במובנו "הקלאסי" בפרט. או אז, גובר הדין הספציפי והמיוחד של חדלות הפירעון, על פני הדין החל על כל המעסיקים והעובדות כמכלול.

אין לי אלא להביא מן האמור בהחלטתי בעניין גיליאן גולן ככתבה וכלשונה:

"נקל לראות, כי במצב שכזה (של פירוק חברה-ו.א) , מתאיין למעשה הרציונל העומד מאחורי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. זאת, באשר במצב כזה מפוטרים לאלתר ובאופן גורף כל עובדי החברה (למעט אולי קומץ המועסק לזמן קצוב וקצר בכדי לחסל באופן יעיל את ענייני החברה) - אי לכך, לא קיים כל חשש, כי פיטורי עובדת הרה נעשו בשל הריונה.

למעשה, במצב כזה "מתהפכים היוצרות": אם וכאשר מפוטרים כל עובדי החברה על-פי דין (ואכן, דיני הפירוק מחילים דין ספציפי וחד-משמעי, לפיו דין צו פירוק כהודעת פיטורין לכל עובדי החברה, זולת בנסיבות מיוחדות בהן בחר בעל התפקיד לנקוט בדרך אחרת), אזי אין כל טעם להפלות לטובה עובדת פלונית, אך ורק משום שהיא (במקרה) הרה בעת הקריסה."

ועוד צויין שם:

"משמעות הדבר, כי המשך העסקה עד תום תקופת ההריון, או אף לתקופת הביניים עד לאישור הממונה... אינה אלא העדפת נושים, ועיוות בלתי-רצוי של חלוקת משאביה המוגבלים של החברה.... תוצאה לפיה תשאר עובדת מועסקת "על הנייר", תביא לכך שהחברה בפירוק תצבור (בלא כל סיבה אמיתית) חוב חדש, אשר לא זו בלבד שיבוא על חשבון הדיבידנד המוגבל בלאו-הכי לנושים, אלא שבשל היותו חוב מאוחר לצו הפירוק, יחשב כהוצאות פירוק (!), ותחול חובה על המפרק לשלמו לפני כל תשלום לנושים (כולל נושים בדין קדימה, כגון עובדים אחרים) על חשבון חובות העבר. עיננו הרואות; לתוצאה כזו אין כל הצדקה. "

(ההדגשות אינן במקור- ו.א)

5.         הנה כי כן, תוצאתו של פירוק "קלאסי" בו נסגרת החברה ומפוטרים לאלתר כל עובדיה, הינה כי המפרק רשאי ואף חייב לפטר ביחד עימם גם עובדות הרות. לא מצאתי בהחלטת הממונה על עבודת נשים התייחסות לנסיבות מיוחדות אלו, אשר יש בהן כאמור, כדי לדחות טענותיו של משרד התמ"ת , ולקבל את בקשת המנהל המיוחד.

6.         יוער כי החלטתי זו ניתנת בסמכות, חרף החלטתו הקודמת (והבלתי מדויקת בנסיבות המקרה דנא) של הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת. אין מניעה כי בעל התפקיד ובית המשפט יוכלו להציץ מעבר לפרגוד החלטת הממונה (וזאת באותה מידה, וכפי שהדבר נעשה לעתים, אף לגבי פסקי דין של ערכאות אזרחיות ושל בתי דין לעבודה ).

אף לסוגיה דיונית זו, בדבר היעדר מניעה טכנית או מעשה בית דין,  התייחסתי בהחלטתי בעניין גיליאן גולן (וראה פסקה 9 להחלטתי שם).

אוסיף רק זאת; החלטת הממונה, יש בה כדי להוביל להוצאת כספים מקופת הפירוק שלא על פי דיני חדלות הפירעון . אין חולק כי הסמכות בסוגיות כגון אלו, נתונה לבית המשפט של פירוק.

סוף דבר;