החלטה בתיק פשר 2309/04

מונחת בפני בקשתה של דנזין פתרונות שינוע בע"מ (להלן: "המבקשת"), אשר עיקרה טענה כי מספר כלי שינוע אשר נמכרו על-ידה לחברת מיטב השדה בע"מ (להלן: "הכלים" ו"החברה", בהתאמה), נמכרו בכפוף לתניית שימור בעלות; אי לכך, לשיטת המבקשת, זכותה ליטול את הכלים לחזקתה, וזאת חרף העובדה כי מיטב השדה נקלעה להליכי פירוק. מפרקה של החברה וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה. לאחר שהונחו בפני טענות הצדדים והמסמכים הנלווים להם, ניתנת החלטתי זו.

1.         לטענת המבקשת (עליה אין חולק), נקשרו בינה לבין החברה יחסים מסחריים מתמשכים, שהחלו לפני כ-4 שנים. במסגרת זו, נמכרו לחברה כלים שונים, ביניהם הכלים נשוא הבקשה הנוכחית; אין מחלוקת כי חלק הארי של המחיר עבור הכלים דנן לא שולם, טרם קרסה החברה ונקלעה להליכי פירוק.

לטענת החברה, הוכנסו תניות שימור בעלות בתעודות משלוח וחשבוניות שנופקו עבור הרכישות, ולאור ההכרה בתוקפן של תניות שימור בעלות בהלכת רע"א 1690/00 מ.ש קידוחי הצפון בע"מ נ' גוילי (להלן: הלכת קידוחי הצפון), מן הדין ליתן תוקף להסכמה הנטענת בין הצדדים.

2.         המפרק הזמני מתנגד לבקשה, וטוען כי המבקשת מנסה להסתמך על תניה לקונית, שאינה מייצגת הסכמה אמיתית בין הצדדים, ובלא שנלווה לה כל אלמנט המעיד על שימור בעלות אמיתי.

לכך משיבה המבקשת, כי היות וצורפה תעודת משלוח אותנטית, עובר נטל ההוכחה למפרק, אולם הוא לא הרימו, באשר התצהיר אשר צורף לתגובה כלל אינו עוסק באומד-הדעת שבין הצדדים; לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי נציגיה נכחו לפחות פעמיים בשבוע, והסתמכו על העובדה כי העסקה נשוא הבקשה הנוכחית נחתמה לאחר מתן הלכת קידוחי הצפון.

כמו כן, מעלים הצדדים זה כנגד זה טענות נוספות, אשר אינן קשורות למחלוקת אודות שימור הבעלות, ואין כל סיבה להכריען אגב-אורחה במסגרת זו; כבר בשלב זה אעיר, כי אם מבקש המפרק הזמני סעדים כנגד המבקשת בגין חשד לפריצת מחסני החברה, הרי שהדרך לעשות זאת הינה הגשת בקשה עצמאית ומנומקת, ולא במסגרת תגובה לבקשה הנסבה על שימור בעלות.

3.         כונס הנכסים הרשמי, בכתב-טענות מנומק ומפורט שהגיש לבית המשפט, מצטרף למעשה לעמדת המפרק, וטוען כי לא הוכח אף לא אחד מסממני שימור הבעלות, ולמעשה אין בידי המבקשת דבר, מלבד הערות בתעודות המשלוח. כונס הנכסים הרשמי מצרף אסמכתאות משפטיות לכך, כי שימור בעלות יש להוכיח בראיות, להבדיל מטענות בעלמא.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להדחות, ואלו נימוקי.

4.         שימור בעלות, או התניה על ברירת המחדל של חוק המכר, הינו תיאור מצב, המשלב בתוכו תערובת של רכיבים עובדתיים ומשפטיים גם יחד; במילים אחרות, עניין לנו בתשתית עובדתית , אשר נועדה להביא ולתמוך בתוצאה משפטית; הספק משמר בפועל את הזכות הבעלות בידיו, וכתוצאה מכך, הוא רשאי להחזיר לידיו את הנכס מקום בו לא שולמה תמורתו,  חרף הקלעות הקונה להליכי חדלות פרעון.

מושכלה יסודית העולה מכך, הוא כי על הטוען לשימור בעלות מוטל הנטל להוכיחה , וזאת ברמה גבוהה די הצורך אשר תעמוד במאזן ההסתברות האזרחי , כדבריו של  מ"מ הנשיא לוין בהלכת קידוחי הצפון: על הטוען מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי אכן מדובר בשימור בעלות, ולהביא לכך תימוכין מספיקים. שאלה זו הינה שאלה עובדתית בעיקרה, אשר תוצאתה מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. כל זאת, כאשר בסופו של יום, יזכה התובע אם ישתכנע בית המשפט כי באותן נסיבות, המסקנה כי נערך בין הצדדים שימור בעלות אמיתי, בעל אחיזה במציאות (להבדיל מטענות בעלמא), הינו תוצאה מסתברת יותר מן המסקנה המנוגדת, קרי - ממצב בו לא נשמר הקניין בפועל בידי המוכר, ואין בפני בית המשפט אלא טיעון בעלמא .

בעקבות קביעות אלו של בית המשפט העליון, הזדמן אף לי להעיר במסגרת פש"ר 1331/03, בש"א 1387/03, בקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסה מיזוג אוויר בע"מ ואח' (להלן: עניין און):

" אין זה צודק, ראוי או אפשרי, כי יקבע כלל גורף כי עצם איזכור המילים "שימור בעלות" יהיה כשימוש ב"מילת קסם" שאין אחריה ולא כלום. הלכה כזו היתה עומדת, בין היתר, בניגוד מוחלט לדין הכללי, הקובע כי חוזים יש לבדוק לפי מהותם האמיתית, ולא לפי חזותם הפורמלית. מושכלה דומה ניתן להסיק אף מפסק דינו של כב' מ"מ הנשיא עצמו; לא זו בלבד, שנקבע כי כל מקרה יבדק לגופו, אלא שכב' מ"מ הנשיא טרח ואיזכר, מפורשות, כי מן הדין ש בית המשפט ישתכנע כי מדובר אכן בתניית שימור בעלות"

 (ההדגשות אינן במקור - ו.א).

ואכן, לו די היה בכך כי כל מוכר "יזרוק לאוויר" בכל דרך שהיא, את צמד המילים "שימור בעלות", מה צורך היה בבדיקה עובדתית לגופו של עניין, או בשיקול דעתו של בית המשפט? התשובה היא, כי תפקידו וחובתו של בית המשפט הינה להתרשם ולברר, בנסיבות כל מקרה לגופו, האם מייצגת אמירה כתובה כזו נאמנה את המציאות העובדתית, או שמא אין זו אלא כותרת בעלמא, שאין מאחוריה מאומה, ואין היא מייצגת את המצב בשטח או הסכמה אמיתית של הצדדים.

5.         הראיה היחידה אשר מביאה המבקשת, הינה שורה של תעודות משלוח וחשבוניות, בהן מופיעה על-פי הנטען שורה הקובעת שימור בעלות. אלא, שעיון באותם מסמכים מלמד על בעייתיות לא קטנה; להבדיל מחוזה השכירות לגבי נכס אחר (אשר הוסכם כי יוחזר למבקשת בהחלטת ביניים שניתנה במסגרת בקשה זו), אשר הינו ברור ומפורט, הרי שהחשבוניות ותעודות המשלוח מעלות תהיות לא קטנות.