החלטה בתיק פשר 2301/99

עסקינן בערעורם של מר צור אבולניק, ורן השכרת רכב בע"מ (להלן: "המערערים"\"המבקשים"), על הכרעת המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב בתיק פשיטת הרגל של יהודה פז פרנקל (להלן: "החייב"). המערערים הם שיזמו את הליכי פשיטת הרגל אשר במסגרתם ניתן צו הכינוס לנכסי החייב.

צו הכינוס נכנס לתוקפו ביום 13/12/2000. אשר על כן, ולאור הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, נקבע המועד האחרון להגשת תביעות החוב על ידי נושים ליום 13/6/2001. דא עקא, תביעות החוב מטעם המערערים הוגשו ביום 17/6/2001, ארבעה ימים בלבד לאחר המועד האחרון להגשת תביעות חוב.

החייב הוכרז פושט רגל ביום 4/9/2002.

המנהל המיוחד מונה לתפקידו ביום 7/12/2004, ולבקשתו הגישו המערערים ביום 26/12/2004 בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב.

ביום 18/7/2005, במסגרת פרטוקול דיון בבקשה להארכת מועד, הודיע המנהל המיוחד כי החליט לדחות את הבקשה להארכת מועד, ובתוך כך החליט כי תביעת החוב עצמה נדחית.

עד כאן העובדות בקצירת האומר, ולהלן החלטתי;

אכן, קיים טעם להגשתן של תביעות חוב בתוך סד המועדים אשר נקבע בחוק.  ס' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי:

"נושה רשאי להגיש תביעות חוב שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעות חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו החלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע."

ההלכה בעניין זה ברורה, ואין חולק כי הגשת תביעות חוב במועד נתפסת בעין המחוקק כעניין עקרוני ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר לפי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים אחרים זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעת החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" מאוחר.

בכל האמור ב"טעמים מיוחדים שיירשמו", חלה גישה נוקשה להארכת. פרשנות ס' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל הובהרה במסגרת החלטתי בפש"ר 237/79 לבידי זהב נ' שדה כדלקמן:

" משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל , ובעיקר, אל חובות שאינם שנויים במחלוקת מהבחינה המהותית, ואשר לא הייתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד".

יחד עם זאת, סבורה אני כי במקרה דנן יש לקבל את ערעורם של המבקשים. תביעת החוב הוגשה על ידי המערערים באיחור מזערי של ארבעה ימים בלבד! יש לזכור כי הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב ננקטו על ידי המערערים עצמם , ובמסגרתם מונה נאמן שאף הגיש בקשה להעמדתו של החייב לדין בשל ביצוע עבירות בפש"ר. בקשה זו נתקבלה בהחלטתי מיום 1/3/2000. זאת ואף זאת; המערערים השקיעו מאמצים בתיק זה יותר מכל נושה אחר, ולעניין זה ראוי לזכור כי יתר הנושים זכו למימושים בתיק זה ולפירעון ולו חלקי מחובותיהם, בזכות השקעתם של המערערים. כמו כן, מעיון בבקשה עולה כי האיחור הנטען לא פגע ביתר הנושים בהליך פשיטת הרגל. ודוק; תביעות החוב של יתר הנושים בתיק זה הוגשו אף הן באיחור, ולעיתים אף באיחור ניכר, ובכל זאת דן המנהל המיוחד בתביעות החוב הללו לגופן.

טוען המנהל המיוחד, כי הערעור דנן הוגש באיחור וזאת לאור הוראת תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, הקובע כי נושה רשאי לערער על דחיית בקשה להארכת מועד תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לנושה. יחד עם זאת, מתגובת המנהל המיוחד לא ברור האם תביעת החוב נדחתה אך ורק בשל האיחור בהגשתה או שמא לגופו של עניין. בנסיבות אלה, בהן החלטתו של המנהל המיוחד דוחה למעשה גם את תביעת החוב עצמה, רשאים הנושים להגיש ערעור על החלטתו בתוך 45 יום. זאת לאור הקבוע בתקנה 96 (א) לתקנות.

התייחסות למקרה של איחור קצר במועדים מופיעה גם בהחלטתי בתיק פש"ר 2402/99 בש"א 2595/02 יונה בן יונה נ' עו"ד יניב אינסל (בתפקידו כנאמן לנכסי החייב שלמה אברהמי) ואח'. מדובר היה, בין היתר, באיחורו של הנושה בהגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אולם הדברים האמורים שם יפים גם למקרה דנא, בו עסקינן באיחור קצר בן ארבעה ימים, בהגשת תביעת החוב עצמה על ידי המבקשים. באותה החלטה ציינתי כהאי לישנא:

" מכאן עולה, כי הערעור הוגש במועד המתאים לאחר המצאת החלטת הנאמן, ואין כל עילה לדחותו על הסף. מעבר לדרוש יוער, כי גם אם היתה חלה תקנה 76(ד), ספק גדול אם היה מקום לנקוט בסנקציה החריפה של דחייה על הסף בלא בירור הטענות לגופן, וזאת בשל אחור בן ימים ספורים בלבד. מן הראוי לזכור, בעניין זה, כי גישתה החדשה של ההלכה הפסוקה הינה למעט ככל הניתן בהכרעה בזכויות מהותיות מנימוקים פרוצדורליים, ובדרך כלל לא יעשה כן, מקום שניתן לרפא את מחדלו של בעל הדין בהטלת הוצאות הולמות. בנסיבות המקרה דנן, כאשר עסקינן בערעור על נאמן, שהינו ידו הארוכה של בית המשפט, מן הראוי היה כי לא יתפס למחדל מסוג זה בכדי לנסות לחסום את דרכו של המערער אל הערכאות." (ההדגשה במקור- ו.א)

לאור כל האמר לעיל, סבורה אני כי לאחר המאמצים שהשקיעו המערערים בתיק זה, מעבר לכל נושה אחר, ולאור האיחור הקצר של ארבעה ימים בלבד, מבלי שהמנהל המיוחד בחן את תביעת החוב לגופה, אין זה ראוי שתביעת החוב תידחה מבלי שתיבחן לגופה על ידי המנהל המיוחד. אשר על כן, תביעת החוב תוחזר אל המנהל המיוחד לצורך בדיקתה ומתן החלטה לגופם של דברים. 

בנסיבות העניין לא אתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.