החלטה בתיק פשר 2256/03

החברה שפירוקה מתבקש הינה חברה אשר לה שני בעלי המניות, בחלקים שווים, והם שאול וולפשטיין ואיתי בירון. המבקשת, חברת שאול וולפשטיין בע"מ הינה חברה הנמצאת בשליטתו המלאה של בעל המניות שבשמו היא קרויה, ויוצא כי למעשה מבקש הפירוק הינו בעל 50% ממניות החברה.

החברה נוסדה בשנת 2000 לצורך רכישת קרקע בקרית אריה בפתח-תקוה. מימון הקרקע נעשה ע"י הלוואה מבנק אינווסטק (ישראל) בע"מ בסך 500,000$, לה ערבה החברה המבקשת; הלוואה בסך 1,300,000$ מבנק טפחות, אשר ניתנה כנגד שעבוד הקרקע וערבויות הבעלים, וכן על הלוואת בעלים בסך 500,000$ מבעל המניות - איתי בירון.

מסיבות שונות לא יצאו לפועל תכניות הבניה על הקרקע, שווי הבטוחה ירד, ולבקשת בנק טפחות מונה כונס נכסים לקרקע. על פי שמאות שנערכה נתברר כי ערך הקרקע ירד מרכישתה בכ-1,000,000$ והוא עומד על כ-1.5 מיליון דולר, שהוא - פחות או יותר - סכום החוב לבנק טפחות. החוב לבנק אינווסטק נפרע במלואו ע"י המבקשת (כדי להמנע ממימוש בטוחות), ועתה נראה כי נותר חוב של כ-500,000$ לכל אחד מבעלי המניות. 

טוענת המבקשת, לאור זאת, לחדלות פרעון של החברה, ולאי יכולתה לפרוע את חובותיה. המבקשת סבורה כי נדרש מינוי מפרק כדי להסדיר רכישת קרקע מצרנית ממנהל מקרקעי ישראל, דבר אשר ישיא את שווי הנכס של החברה, וכדי להסדיר את הפטור מתשלום מיסים של החברה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 24.5.2004 עמד הכנ"ר על כך שהחברה, למעשה, אינה חדלת פרעון  - אין לה שעבודים או חובות לרשם החברות, וכי קיים רק חוב לבעלי המניות. בעקבות כך הוריתי לחברה להמציא תצהיר המפרט את מצב יכולת הפרעון שלה. תסקיר הכנ"ר (בעקבות אותו תצהיר) העלה כי לחברה הלוואות בסך של כ-500,000$ לכל אחד מבעלי המניות, וכן חוב לעיריית פתח תקוה, וכי לא הוצגו דוחות כספיים מבוקרים לשנים 2002 ו-2003. הכנ"ר סבור כי התצהיר אנו מגלה חדלות פרעון.

ביום 20.9.2004 (לאחר שכבר נקבע מועד לדיון) נמסרה הודעתם של איתי בירון, בעל 50% ממניות החברה, ואבי בירון, מנהל החברה, לפיה אין ביכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, וכי אין הם מתנגדים לבקשת הפירוק. כמו כן, לפי הוראת ביהמ"ש הודיעה עירית פתח תקוה כי החוב כלפיה עומד על כ-45,000 ש"ח, בשל אי תשלום חשבונות ארנונה, מים וביוב.

יאמר כבר עתה - לא השתכנעתי כי יש מקום לפרק את החברה בעילה של חדלות פרעון - חובותיה הממשיים היחידים של החברה הם לבעלי מניותיה, ואם היתה רוצה עיריית פתח תקוה להכריז על החברה כחדלת פרעון היתה עושה זאת בעצמה ומגישה בקשת פירוק משלה.

משכך ראוי היה כי בעלי השליטה בחברה ילכו ב"דרך המלך", וינקטו בהליך של פירוק מרצון, כמקובל בחברות שהגיעו לסוף דרכן, וזאת מבלי שיידרש פיקוח של בית המשפט והכונס הרשמי, ומבלי שכל העלויות הכרוכות בכך יושתו על קופת הציבור.

דא עקא, שנראה כי על אף שבעל המניות האחר, איתי בירון, אינו מתנגד לבקשת הפירוק דנא, הרי שבעלי המניות מצויים בסכסוך אשר הביא את החברה למבוי סתום המונע ממנה לקבל החלטה על פירוק מרצון.

אמנם, סכסוך בין בעלי מניות אינו מהווה, ככלל, עילה לפירוק חברה. אלא שבנסיבות המקרה דנן, נראה כי הצדדים אינם חולקים על כך שדין החברה להתפרק, וזאת, בין היתר, משיקולי מיסוי, אלא שהסכסוך ביניהם מונע מהם מלעשות זאת בדרך הפשוטה של פירוק מרצון. בנסיבות אלו, אין כל טעם לנקוט בהליכים חלופיים, אשר תוצאתם תהיה, ממילא, פירוק החברה.

עמדתי על כך במקרה אחר שנידון בפני, בעניין פש"ר 1355/04 היכל הכרך בע"מ נ' פנינת הכרך בע"מ , דינים-מחוזי ל"ד(6)333; וכך נקבע באותו מקרה:

"...משהושלמו כל הפעולות האחרות לשמן נוסדה החברה, ומשהוסכם על הצדדים כי שיקולי מיסוי מובילים למסקנה כי הדרך היעילה ביותר לחלק את הקרקע הינה בדרך של פירוק החברה - ועל כך דומה כי אין חולק - הרי שניתן אף לומר כי התכלית היחידה לקיומה של החברה כיום הינה - פירוקה!

...

ייתכן ואם היתה תועלת בהותרת החברה על כנה לאחר חלוקת המקרקעין, ניתן היה לבחור בסעד פחות פוגעני מפירוק, אך במקרה זה גם דעת המשיבים הינה כי יש להביא את החברה פירוק, אלא שלשיטתם אין כל דחיפות בפירוק החברה. משכך, מה טעם בדחיית בקשת הפירוק ובנקיטת הליכים חלופיים, שעה שממילא דין החברה להתפרק?!"

יוער גם, כי באותו מקרה התנגדה החברה לבקשת הפירוק, בעוד שבמקרה דנן מסכימים כל הצדדים למתן צו פירוק. ור' גם פש"ר (תל-אביב-יפו) 1816/00 גלריית גורדון נ' אמנות בע"מ, תקדין-מחוזי 2001(3)1634.

משכך, אין מנוס מלהורות על פירוק החברה, וכך אני מורה.

על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ולאחר שלא הוגשה כל התנגדות לבקשה, ניתן בזה צו פירוק לפיו:

1.         החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

2.         כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק.