החלטה בתיק פשר 2227/02

עניין לנו במחלוקת בין כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל, כונס הנכסים הקבוע, והמנהל המיוחד לחברת י. ברוש תעשיות (91) בע"מ (בכינוס נכסים ופירוק). המחלוקת היא באשר לזכאות לקבלת דמי השכירות בגין היחידות G   ו C בנכס מקרקעין ביבנה, הידוע כגוש 5740 חלקה 3 (בחלק) מגרשים 102 א', ב' ו ג' (להלן: "הנכס"), עבור החודשים ינואר - יולי 2003, תקופה הקודמת למינויו של כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל.

ביום 29.10.02 מונה עו"ד ישראל שפלר ככונס נכסים זמני לחברה, וביום 10.4.03 מונה ככונס נכסים קבוע. ביום 22.12.03 ניתן צו פירוק לחברה. בין לבין, ביום 12.8.03 מונה עו"ד ארז אהרוני ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל מטעם הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), על זכויות החברה בנכס המקרקעין נשוא דיוננו. לתפקיד זה מונה כונס הנכסים מכוח 2 אגרות חוב, ללא הגבלה בסכום, אשר נרשמו כדין ברשם החברות;

האחת מיום 10.9.97, הכוללת שעבוד מדרגה ראשונה על הקרקע ודמי השכירות. השנייה , מיום 28.12.97, לפיה שעבדה החברה את כל זכויותיה, מכל מין וסוג שהוא, בנכס. ודוק; סעיף 3(ה) לאגרת החוב הראשונה וסעיף 1 לאגרת החוב השנייה כוללים הוראה מפורשת כי השעבוד חל על הזכויות בגין כל חוזה שכירות לפיו הושכרה ו/או תושכר הקרקע.

לטענת מגיש הבקשה, כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל (להלן: "המבקש"), בטרם החל את פעולות המימוש בנכס, עמד חובה של החברה לבנק ע"ס של כ 17,000,000 ש"ח. המדובר במבנה תעשיה המחולק ליחידות משנה, והמיועד לשימוש מסחרי ותעשייה. חלק מיחידות המשנה נמכרו לצדדים שלישיים עובר למינויו של כונס הנכסים בהוצאה לפועל, והוחרגו מהשעבוד לבנק. עם מינוי ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל, נותרו במסגרת השעבוד, זכויות ב 7 יחידות משנה (יחידות A עד G). כל היחידות מומשו על ידי כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל, בתמורה המסתכמת בסך של כ 9.5 מיליון ש"ח.

כאמור, המחלוקת המונחת בפני עניינה בשאלת הזכאות לקבלת דמי השכירות עבור היחידות G  ו-   C בנכס, בתקופה הקודמת למינויו של המבקש, עבור החודשים ינואר - יולי 2003. מקריאת הבקשה עולה כי בין לבין, דמי השכירות בגין אותן יחידות ועבור אותם חודשים, נגבו זה מכבר על ידי המנהל המיוחד, והוא מחזיק בהם עד למתן החלטתי במסגרת בקשה זו. דברים אלה עולים גם עם החלטת הביניים מיום 12.4.05, בה קבעתי כי כספי השכירות שיתקבלו, יופקדו בחשבון נפרד אצל המנהל המיוחד.

לטענת המבקש, מששעבדה החברה לטובת הבנק, בשעבוד קבוע ראשון בדרגה, את כל זכויותיה בנכס המשועבד, לרבות דמי השכירות, הר שהבנק זכאי לקבל את דמי השכירות בעבור התקופה שקדמה למינויו בפועל של המבקש, שכן מועד מינויו אינו מוריד ואינו מעלה לעניין הזכאות.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה. לטענתו, כונס הנכסים לא נקט בפעולת גבייה כנגד אותם דמי שכירות במשך שנתיים, בטענה כי עומס עבודה מנע ממנו לעשות כן. אולם, עומס עבודה זה לא מנע ממנו לגבות מאותם שוכרים ממש, דמי שכירות נוספים בגין חודשים אחרים, הסמוכים לאותם חודשים אשר בגינם לא נגבו דמי השכירות. זאת ועוד; לטענת המנהל המיוחד, במכתב תשובה מיום 9.12.04 לב"כ מנהל החברה לשעבר, עו"ד וינברג, אשר תמהה לטענתו מדוע לא גובים את כל החובות מהדיירים, ענה עו"ד אסף אילוז ממשרדו של המבקש בסעיף 3.3 למכתבו כי;

"כפי שידוע למרשיך, מינויו של עו"ד אהרוני כאמור אינו מתייחס לתקופת השכירות המצוינת במכתבך האמור, ולפיכך, אין זה מחובתנו לפעול לגביית דמי השכירות בגין תקופה זו".        

לטענת המנהל המיוחד, הרי שרק בעקבות חקירות שערך, מהן התברר כי דמי השכירות נשוא הבקשה לא נגבו, נזכר עתה המבקש לפעול לקבלת אותם הכספים.

גם כונס הנכסים הקבוע מתנגד לבקשה. לטענתו, כל סכום שהתקבל בגין מימוש ו/או שימוש בנכסי החברה בכלל, ובנכס המקרקעין נשוא הבקשה בפרט, החל מיום 29.10.02, המועד בו מונה ככונס נכסים זמני, ועד ליום 12.8.03, מועד מינויו של המבקש בתיק ההוצאה לפועל, יש להעבירו לקופת הכינוס.

בהחלטתי מיום 30.10.05 הוריתי למבקש לעיין בהחלטתי בפש"ר 2178/04 בש"א 1077/05. כמו כן הוריתי לו להבהיר, האם ניתנה הודעה כתובה ורשמית לחברה, המודיע על מימוש השעבוד, והזכות לקבלת דמי השכירות, עובר למינויו בפועל, ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל.

כאמור, החלטתי ב פש"ר 2178/04 בעניין בנק הפועלים בע"מ נגד עו"ד חנית נוב, הסתמכה על החלטת כבוד הנשיא ברק ב ע"א 4294/97 אובזילר ואח' נגד בנק דיסקונט. בהלכת אובזילר נקבע כי מימוש משכון שהוא זכות, יכול ויעשה לפי סעיף 20 לחוק המשכון, קרי: על-ידי כניסת הנושה המובטח לנעלי החייב (אל מול הצד הכפוף לזכות), ואין הוא חייב בעניין זה בצו בית משפט למימוש השעבוד.  במקרה דנן, אין מחלוקת כי השעבוד לטובת הבנק מכוח אגרות החוב, כלל הוראה מפורשת, על כי הוא חל על הזכויות בגין כל חוזה שכירות לפיו הושכרה ו/או תושכר הקרקע; דהיינו, הייתה התייחסות ספציפית לזכות בדמי השכירות. השאלה שנותרה, אם כן, עניינה במועד ממנו זכאי הבנק, הנושה המובטח בתיק ההוצאה לפועל, לקבל את אותם כספים לידיו. בהחלטתי ב פש"ר 2178/04 קבעתי כי;

"...בעניין זה דומה כי כב' הנשיא ברק אמר דברים מפורשים בהלכת אובזילר, לפיו אין צורך בצו בית משפט כדי לממש שעבוד על זכות. מתי, אם-כן, מתגבש שעבוד שכזה? העובדה כי אין הנושה המובטח חייב בצו בית משפט, אין פירושה כי אין הוא חייב לעשות דבר בכדי להעביר את הזכות המשועבדת לעצמו ולגבות את ערכה.

כלפי הצד הכפוף לזכות, אכן, נכנס הבנק לנעליו של החייב בעל הזכות, ופועל כפי שהיה החייב פועל. אלא שבכל האמור לעיל, אין תשובה בדבר חובתו של הבנק כלפי החייב עצמו, קרי: הגוף ממנו מפקיע הבנק את הנכס. בלא לקבוע מסמרות בדבר, דומה כי הדבר שהבנק חב בו, לכל הפחות, הינו הודעה כתובה ורשמית לחייב, המודיעה על מימוש השעבוד (ועל קרות הארוע המזכה את הבנק בזכות לממש)." (ההדגשות במקור - ו.א.)

בתשובתו להחלטתי מיום 30.10.05, השיב המבקש כי ביום 27.11.02 נמסרה הודעה כתובה ורשמית כאמור לחברה החייבת, עת פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למינויו ככונס נכסים. בסעיף ב.3 לבקשה, שעותק ממנה נמסר לחברה, ציין המבקש בהאי לישנא על כוונתו;

"לגבות דמי שכירות וכל תשלום המגיע בגין החזקת הנכס המשועבד מן המחזיק בו ו/או להשכיר את הנכס".

אשר על כן, משהומצאה לחברה ביום 27.11.02 עותק מהבקשה למינוי כונס נכסים בהוצאה לפועל, ומשנאמר בה במפורש אודות הכוונה לפעול לגביית דמי השכירות, הרי שלאור הלכת אובזילר, שאוזכרה בהחלטתי כאמור בפש"ר 2178/04, יש לראות בבקשה הכינוס כהודעה כתובה ורשמית לחייב, המודיעה על מימוש השעבוד (ועל קרות האירוע המזכה את הבנק בזכות לממש). לפיכך, הרי שלפי פרשנותה ההגיונית של הלכת אובזילר, אין הבנק נזקק לעצם המינוי בפועל של כונס הנכסים בתיק ההוצאה לפועל, שחל מאוחר יותר, והשעבוד תופס את דמי השכירות, החל מיום 27.11.02 ואילך.

זה המקום לציין במאמר מוסגר, שעצם מינויו של עו"ד שפלר לכונס נכסים זמני על נכסי החברה ביום 29.10.02, יש באירוע זה לכאורה כדי להוות טעם לכשעצמו לגיבוש השעבודים הקבועים לטובת הבנק המבקש. אלא, שבנסיבות העניין, ומכיוון שהמחלוקת היא אשר לכספים בגין החודשים ינואר - יולי 2003, לא אדרש לדון בכך. 

אשר לטענות המנהל המיוחד בדבר התנהלותו של כונס הנכסים; ראשית, בתשובתו טוען המבקש כי אותו מכתב תשובה מיום 9.12.04 נערך ע"י עו"ד אשר לא טיפל בתיק . זאת ועוד; באותו מכתב צוין כי אין באמור בו משום מיצוי טענות הכונס או ויתור או הסכמה כלשהי וכי הוא שומר לעצמו כל זכות המוקנה. מסכימה אני עם המנהל המיוחד, התנהלותו של כונס הנכסים בגביית דמי השכירות נשוא הבקשה, יש בה כדי לעורר תמיהות לא מעטות, וכי הטענה כי עורך הדין שכתב את אותו מכתב לא טיפל בתיק, נראית כתירוץ, שמוטב היה לולא נאמר.ברם,  יחד עם זאת, וגם אם יש פגם באופן התנהלותו של כונס הנכסים, הרי שאופן המימוש שנעשה כאמור ע"י המנהל המיוחד, אינו יכול לשנות את סדר הקדימויות בסולם הנשייה.