החלטה בתיק פשר 2211/03

מונחת בפני בקשתה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (להלן: "ההסתדרות"), לחידוש הליכי הפירוק של עמותת איגוד טניס שולחן (להלן: "העמותה"). זאת בגין כשלון הליכי הבוררות שהתנהלו בין הצדדים, כחלק מהסדר אשר הקפיא את הליכיה של בקשת הפירוק שהגיש רשם העמותות כנגד העמותה בשלהי שנת 2003. רשם העמותות, וכן משרד החינוך (האחראי להעברת חלק גדול מתקציב העמותה) וכונס הנכסים הרשמי מצטרפים לבקשה, ועותרים כי יוצא כנגד העמותה צו פירוק. העמותה מתנגדת למבוקש, הן מטעמים דיוניים והן לגופו של עניין. עיינתי בכתבי הטענות, החלטתי לערוך דיון במעמד הצדדים, שלאחריו הוגשו סיכומים.

1.         בקשת הפירוק המקורית, הוגשה על ידי רשם העמותות ביום 11.12.03, ונסמכה בעיקרה על עילות מחוק העמותות לטענת הרשם:

א.                  התנהלה פעילות העמותה בניגוד לחוק.

ב.                  העמותה התנהלה בניגוד למטרותיה,

ג.                    מן הצדק והיושר לפרק את העמותה.

ההסתדרות הכללית, המייצגת מספר גדול של עמותות טניס שולחן השייכות לארגון "הפועל", הצטרפה לבקשה, והעלתה טענות קשות בדבר התנהלות העמותה, אופן השליטה בה וניהול כספיה.

על פי טענות מבקשי הפירוק, עולה לכאורה כי מיעוט קטן של עסקנים שולט בעמותה, בין היתר באמצעות אגודות קטנות החשודות כפיקטיביות, ועושה בכספיה (כולל כספים רבים ששולמו בידי אגודות "הפועל") כבשלו. בין היתר, הועלו טענות כי העמותה פועלת בניגוד לכללי המנהל התקין ודו"ח ועדת גלברד שבא להסדיר את כללי התנהלות הראויים לעמותות בתחום הספורט. במסגרת זו, הצביעו מבקשי הפירוק על כשלים ובעיות בתקנון, ובעיקר על מתן כוחות הצבעה ושליטה לרשת של קבוצות קטנות בעלות מספר שחקנים מינימלי ופעילות מצומצמת (הנחשדת כפיקטיבית בעיקרה), אשר הוקמו בידי בעלי עניין - זאת, על חשבון קבוצות גדולות, מבוססות ופעילות.

במסגרת הדיונים בבקשה, הוסכם על העברת הסכסוך למנגנון של פישור, ואם יכשל - בוררות בתנאים מוסכמים. זאת, כאשר נדבך מרכזי בהחלטת בית המשפט היה קציבת זמן למנגנון זה, אשר לא יעלה על חודשיים (יוער, כי המועד הוארך מאוחר יותר לארבעה חודשים). אלא, שבפועל התארכו ההליכים החוץ-משפטיים; בסופו של יום, על רקע מחלוקות בין הצדדים, ועל רקע התפטרות עורכי-דינה של העמותה וטענתה כי אין ביכולתה להוסיף ולממן את ההליך , נפסקה הבוררות בלא הכרעה. מכאן הבקשה אשר בפני.

2.         במסגרת הבקשה המחודשת, עלתה כנגד העמותה טענה לעילת פירוק חדשה: פירוק בגין חדלות פרעון . טענה זו נובעת מהעובדה הנטענת, והמבוססת, לכאורה, אף על טיעוני העמותה עצמה , כי אין ביכולתה לשלם את חובותיה , ו אף לא סכומים צנועים יחסית שנועדו לשלם כשכר-טרחת המשקיף שמונה לפי החלטה שהתבססה על הסכמת הצדדים . מבקשי הפירוק טוענים, כי העמותה נהגה בחוסר תום-לב, האריכה את הליכי הבוררות באמצעות הגשת בקשות סרק דיוניות, וכאשר נדחו הללו, לאחר שמבקשי הפירוק הוציאו הוצאות והגישו מסמכים ותצהירים לדיון לגופו של עניין, החליטה העמותה להכשיל את ההליך באמצעות התפטרות פרקליטיה והטיעון כי אין ביכולתה לשלם את הסכומים המוסכמים מראש בגין הליך הבוררות. לגישת מבקשי הפירוק, מצטרפים מעשים אלו להתנהגות העמותה המשיבה לכל אורך ההליך ואף לפניו. בין היתר, מלינים המבקשים:

א.         על הפרה חוזרת ונשנית של הוראות בית משפט (בגינן הוגשו אף בקשות לבזיון בית המשפט).

ב.         אי גילוי מסמכים מלא, אף זאת בניגוד להחלטות שיפוטיות חלוטות.

ג.          אי שיתוף פעולה עם המשקיף שמונה לעמותה (לראיה, הוגשו מכתבים שהגיש המצביעים לכאורה בכיוון זה), וכיוצא באלו.

העמותה, מצידה, דוחה את הטענות; נימוקה העיקרי בעניין זה, הוא כי רשם העמותות הוא שפעל שלא כדין, כאשר סרב לתת לעמותה אישור ניהול תקין, וזאת חרף הסכמה דיונית קודמת (אשר העמותה, לטענתה, התבססה עליה בהסכמתה לממן את הבוררות) ליתן לעמותה אישור ניהול תקין זמני . בהעדר האישור דנן, נחסמו בפני העמותה מרבית מקורות ההכנסה עליהם הסתמכה, והיא נקלעה למשבר כספי קשה.

העמותה טוענת כי, עניין לנו ב"מעגל שוטה" שיצר הרשם במתכוון: תחילה, הוא מונע שלא כדין את אישור הניהול התקין, ולאחר מכן הוא מנסה להסתמך על תוצאות מעשהו האסור (כך לשיטת העמותה) בכדי "לייצר" עילות לפרק את העמותה ולהתערב בתקנונה.

העמותה טוענת , כי לא הכשילה במזיד את הליכי הבוררות, אלא דווקא התעקשותה של ההסתדרות להצטרף כצד היא אשר עיכבה את ההליכים וסרבלה אותם.

בכל הנוגע למשקיף, מכחישה העמותה את הטענות בדבר אי שיתוף פעולה, וטוענת כי המשקיף נגוע בניגוד עניינים חמור.

בכל הנוגע לאי עמידה בשכר-טרחת המשקיף, העלתה העמותה מגוון טענות, אשר חלקן נראות כסותרות זו את זו: בין היתר, נטען כי הבקשה לשלם את שכר-טרחת המשקיף "לא הגיע אל העמותה" או אל בא-כוחה, ומאידך גיסא, טוענת העמותה כי הכספים מהם ניתן לשלם למשקיף מעוכבים בידי נאמן מטעם רשם העמותות - אם ישוחרר הסכום שבנאמנות (עליו הוטלו ביני לביני מספר עיקולים), מוסיפה העמותה וטוענת, יהיו כספים לתשלום ההוצאות דנן כמו גם מרבית החובות האחרים. אלא, שהרשם עצמו הוא זה המונע, כך לשיטת המשיבה, את שחרור הכספים.

בכל הנוגע לליקויים בתקנות, מסתפקת המשיבה בטיעוני נגד לקוניים, כי מדובר ב"מחלוקת משפטית" בין הצדדים אשר אמורה היתה להיות נדונה בהליך חוץ-משפטי (בעניין זה, מציעה העמותה מינוי של בורר חדש). כמו כן, העלתה העמותה בסיכומיה טענה, כי עניין לנו בהתערבות בלתי חוקית של המדינה בתקנונה של עמותה, אשר אין לו מקום, והוא גולש לתחום סמכויותיהם של גופים אחרים - ומטעם זה, יש לדחות את הבקשה על הסף.