החלטה בתיק פשר 2206/05

מונחת בפני בקשתם של הקטינים בכשי דניאל ובכשי ליאל, באמצעות אימם (להלן: "המבקשים"), כי אורה למנהל המיוחד על נכסי החייב בכשי רונן, אביהם של הקטינים (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החייב", בהתאמה), להעביר לידם, מקופת חדלות הפרעון, את סכום המזונות שנפסק להם בהסכם גירושין שקיבל תוקף החלטה שיפוטית בבית המשפט למשפחה. לטענת המבקשים, בקופה מצויים סכומים מתאימים בשל מימוש נכסים של החייב, ואילו משכורתה של אמם אינה מספיקה בכדי לקיימים (אך גבוהה די הצורך, מאידך גיסא, בכדי שהמוסד לביטוח לאומי יסרב לשלם את המזונות). לחלופין, מתבקש היתר לנקיטת הליכים עצמאיים של הוצאה לפועל כנגד החייב, אשר לטענת המבקשים משתמט מתשלומים ומעלים את נכסיו - ואף התפאר בכך באוזני אם המבקשים (כך לשיטת הבקשה והתצהיר שצורף לה).

כונס הנכסים הרשמי תומך בסעד האחרון שהתבקש - מתן היתר לנקיטת הליכי הוצאה לפועל. באת כוחו של הכונס הרשמי דבקה בעמדתה זו, חרף תהיה שהועלתה בהחלטת ביניים מיום 13.8.06, ואשר הפנתה למעשה למנגנון הקבוע בסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל ולאמור בפש"ר 1831/00 בעניין אביטל סקס. לטענתה, יש מקום להחריג את המקרה ולאפשר בכל-זאת נקיטה בהליכי הוצאה לפועל. זאת, הן משום שהחייב טרם הוכרז פושט רגל, והן משום שסכום התשלום החודשי: 500 ש"ח אשר תלויה ועומדת בקשה להפחיתם ל-150 ש"ח בחודש, אין די בהם לתשלום מזונות סבירים. מוסיפה באת-כוחו המלומדת של הכונס הרשמי וטוענת, כי מניה וביה, לא יגרם נזק בגין ההחרגה, באשר ראש ההוצאה לפועל לא יוכל לפסוק כנגד החייב סכום גבוה יותר מיכולתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         דומה, כי הבקשה מערבבת, במידה רבה, מין בשאינו מינו; מן הראוי להבדיל הבדל היטב בין חוב עבר בגין מזונות , אשר ישולם מנכסי החייב המצויים בקופה לצד תביעות החוב האחרות, בהתאם לקדימות שנקבעה לו בדין (סעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל), לבין חוב מזונות שוטף שעניינו סכומים שמועד תשלומם חל לאחר מתן צו הכינוס . אין צורך להכביר מילים על העובדה, כי לא ניתן לערב בין שני הסוגים דנן, קל וחומר באופן החורג מהקדימות הנתונה לדמי מזונות מניה וביה על-פי דין, ובאורח שיקפח את יתרת נושי החייב - אשר אף הם נותרו "מול שוקת שבורה" בשל קריסתו הכלכלית.
זאת ועוד; במידה וחוב המזונות לא שולם במלואו, הרי שאף הפטרו של החייב אינו מפטיר מן החובה לשלמו, ומיכולת המבקשת לנקוט, אף בשלב מאוחר זה, בהליכים לגבייתו.

2.         בכל האמור בחוב המזונות השוטף, הרי שזה נשלט, באורח חד-משמעי, בידי המנגנון שבסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

אכן, אין ספק כי מכח מנגנון זה (שעצם מהותו איזון בין החובה לשלם לקטינים לבין צרכי הנושים), משתלמים תכופות סכומים הנופלים בהרבה מאלו שנקבעו בהסכמי גירושין, או אף בידי ערכאה כבית המשפט למשפחה, שמול עיניו עמד אך הסכסוך בין החייב לבין רעייתו לשעבר וילדיהם.

אין ספק, כי בנסיבות המקרה דנן, התשלום החודשי המוטל על החייב הינו נמוך ביותר, ואין בו בכדי להוות "מזור" אמיתי - לא לילדי החייב ואף לא לנושיו האחרים. אלא מאי? חרף האמור לעיל, עמדת כונס הנכסים הרשמי הינה תמוהה ונוגדת את הדין.

במה דברים אמורים?

א.         בכל הנוגע לנימוק ה"טכני", בדבר מועד ההכרזה, הרי שאין בו ממש, וטוב היתה עושה באת-כוחו המלומדת של הכונס הרשמי לו נמנעה מלהעלותו מלכתחילה. סוגיית המזונות הנפסקים מתוך התשלום החודשי תלוייה, מעצם מהותה בקיומו של מוסד התשלום החודשי , המהווה את "הדרישה הקולקטיבית השוטפת" של ציבור הנושים מהחייב, הנקבעת בהתאם להכנסתו ויכולתו.

אין צורך להכביר מילים על כך, כי מוסד התשלום החודשי אינו מתחיל דווקא עם הכרזת החייב כפושט רגל, אלא דווקא עם מתן צו הכינוס (המהווה "נקודת מעבר" של החייב אל תחום ההליך הקולקטיבי של דין חדלות הפרעון), ו חקירת החייב על-ידי נציגי כונס הנכסים הרשמי , כפי שארע אף במקרה הנוכחי. לכן, לא מצאתי כל טעם או הצדקה בטענה זו, ומן הראוי לדחותה.

ב.         בכל הנוגע לנימוק המהותי:

נקודת הבסיס לגביה לא מתכחשת אף באת-כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, הינה כי תשלום חודשי הנגבה מהחייב, בין אם במסגרת הליכי פשיטת רגל, ובין אם במסגרת הליכי הוצאה לפועל (לאחר חקירת יכולת), הינו לעולם תוצאת המסקנות שמסיק הגוף החוקר לגבי יכולתו הכלכלית באותה עת , ולעולם לא יפסק ביודעין סכום גבוה מכך, אשר בו לו יוכל החייב לעמוד. דין זה אינו משתנה, בין אם מועבר התשלום החודשי לנושים, לילדי החייב, או מחולק ביניהם.
לכן, יגעתי ולא מצאתי, במה תועיל העברת גביית חוב המזונות להוצאה לפועל דווקא, חלף גבייתו במסגרת הליכי פשיטת הרגל. אם אכן צדק כונס הנכסים הרשמי במסקנה אליה הגיע בחקירתו, כי החייב אינו יכול לשלם מעל לסך של 500 ש"ח לחודש (או אף פחות מכך), הרי שזו הינה יכולתו המקסימלית, בין אם בהוצאה לפועל ובין אם במסגרת ההליך של פשיטת הרגל.

דומה, כי "התועלת" היחידה שבהעתרות לבקשה זו, תהיה כפל וסרבול הליכים, וחלוקת התשלום והחקירה של החייב בין שתי ערכאות, באורח העשוי אף להביא לכדי הכרעות שיפוטיות סותרות. כל זאת, באורח שספק אם יועיל למבקשים, וזאת בלשון המעטה.