החלטה בתיק פשר 2166/03

מונחת בפני מחלוקת בין מנהלה המיוחד של חברת חירם גת חברה להנדסה ובנין בע"מ לבין כונס הנכסים של חברת אינבסטלום הולדינגס בע"מ, אשר עוסקת בזכות העיכבון הנטען של המפרק בבניין המכונה "ספריית יפת". לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו:

1.         אין ספק, כי המחלוקת הכספית בין הצדדים בדבר קיומו או העדר קיומו של חוב, אינה מתאימה להידון במסגרת של בקשה למתן הוראות , באשר היא דורשת בירור של מחלוקות עובדתיות רחבות היקף. כמו כן, אין צורך להכביר מילים על הההלכה כי העובדה כי בעל הנכס המעוכב חולק על קיומו של חוב אין בה לכשעצמה בכדי למנוע העלאת טענת עיכבון והחזקה בנכס עד להכרעת בית המשפט, כל עוד אכן מצמיח הדין זכות עכבון בנסיבות המקרה הספציפי.

2.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה עלה בידי המפרק להוכיח קיומה הלכאורי של זכות העכבון, באופן אשר מצדיק (בכפוף לאמור בסוף החלטתי זו) את המשך ה"סטטוס קוו" אשר נשמר בין הצדדים עובר להגשת בקשה זו.

ההלכה הפסוקה, חרף הסתייגויות וביקורת שנמתחה בנושא, מכירה בקיומה העקרוני של זכות עכבון על מקרקעין. זאת, בתנאי שהנכס אכן נמסר למעכב לצורך עבודתו, להבדיל ממעכב שלא היה אלא "בר-רשות" אשר לא החזיק בידו את השליטה על הנכס. בנסיבות המקרה, עולה מן החוזה בין הצדדים כי השליטה בנכס, לרבות הצורך לדאוג לאספקת חשמל ומים וכיוצא באלו יסודות נוספים המעידים על שליטה, נמסרה במובהק לקבלן הראשי (החברה בפירוק), באופן אשר אכן מאפשר לו להעלות טענת עיכבון.

3.         מנסיבות המקרה, עולה מסקנה ברורה כי לאחר נפול המחלוקת בין הצדדים והעלאת טענת העיכבון, נהגו הצדדים הלכה למעשה לפי טיוטת ההסכם שצורפה כנספח ב' לבקשה, אשר אינה אלא נסיון למזעור נזקים בתקופת הביניים של בירור המחלוקת. דומה, כי לא ניתן להסביר בשום דרך אחרת את נוכחותם של השומרים, במה שכונה בידי הצדדים "השטחים המעוכבים", ואת העובדה כי הכונס לא סילקם מלכתחילה בתור מסיגי גבול גרידא. אכן; לו היה מדובר במקרה בו היתה מלאכת המעכב מתבצעת מראש אך ורק בשטחים המעוכבים בתוך הבניין, ספק גדול אם יכול היה להעלות טענת עיכבון על המקרקעין - אלא שלא כזה הוא המצב כאשר עסקינן בהסכמה דיונית אשר נועדה למזער את נזקי הכונס, וזאת בלא שיהיה בה בכדי לוותר על טענות העיכבון של המנהל המיוחד , כאשר אלו משתרעות, במפורש, על מלוא הנכס להבדיל מהשטחים המעוכבים גרידא.

4.         מן הראוי להעיר, כי הסדרים כאלו אינם כלל ועיקר בגדר חריג בדיני חדלות פרעון, שם משמשת טענת העיכבון כטענה שמהותה האמיתית אינה אלא נסיון לטעון לקדימות בדמי הפרעון של הנכס המעוכב . במקרים אלו, יוצאות לא פעם החלטות ביניים שיפוטיות המתירות את מימוש הנכס המעוכב או את העברתו לבעליו, וזאת בכפוף לשמירת "עיכבון רעיוני" - קרי, לזכותו של המעכב לטעון לעיכבון כאילו היה הנכס מוחזק עדיין בידיו , וכאשר הצד שכנגד מושתק מלטעון לפקיעת העיכבון בשל הוצאת הנכס מידי המעכב. נקל לראות, כי דין אשר יחבל בהסדרים אלו ויאפשר ניצולם בדיעבד לרעת המעכב, עשויים לגרום לתוצאה בלתי רצויה כי נכסים יוחזקו תקופה ארוכה בידי מעכבים למיניהם, וזאת חרף העובדה כי הם דרושים למימוש מהיר ויעיל של נכסי גוף חדל פרעון - כל זאת כאשר קיימת דרך אחרת, פשוטה ויעילה בהרבה, לשמור על זכויותיו המהותיות.

5.         בנסיבות אלו, אין מנוס אף מלדחות את טענת הכונס בכל האמור לשליטה בנכס, וכי הוא יכול היה זה מכבר שלא להתיר את כניסת השומרים מטעם המנהל המיוחד. זאת, באשר במקרה הנוכחי, לא היה בכך אלא הוצאת הנכס המעוכב מידי המעכב שלא בהסכמתו - דבר המנוגד לדין, ובוודאי שאין די בו בכדי להפקיע זכות עכבון קיימת.

6.         אף ביתר טענותיו של הכונס לא מצאתי עילה כדי להפקיע את העכבון; אמנם, יתכנו מצבים בהם מתן זכות עכבון הסכמי ערב קריסת חברה יעלה לכדי העדפת נושים בטלה, אלא שספק גדול אם דין כזה יכול לחול על הפעלת זכות עכבון , ובעיקר עיכבון על-פי דין. אמנם, בעצם הפעלת הזכות דנן יש חריגה מעקרון השיוויון בין הנושים, אלא שכל עוד מכיר הדין הקיים בעמידות זכות העיכבון בהליכי חדלות פרעון, הרי שחריגה זו הינה כדין.
זאת ועוד; הקניית זכות בחוזה לסלק את ידו של הקבלן הראשי, אין בה לכשעצמה בכדי למנוע הפעלת זכות עיכבון, במידה וזכות כזו אכן קיימת. בכדי לשלול את זכות העיכבון, היה על הצדדים להסכים על כך באופן ברור ומפורש .

7.         מכל האמור לעיל עולה כי דין המחלוקת בין הצדדים להידון בערכאה אזרחית, כולל בירור עובדות הדרושות להכרעה סופית בדבר קיומה של זכות העיכבון ומשמעותה הכספית בנסיבות המקרה . אי לכך ובמשמעות זו, דין בקשת המפרק להתקבל, וזכותו להחזיק את השומרים ולטעון לעיכבון נשמרת עד לסיום בירור המחלוקת, או עד לקביעה אחרת של הערכאה האזרחית, לפי המוקדם יותר. בשולי הדברים יוער, כי מאחר ועניין לנו בשני בעלי תפקיד החבים בחובה מוגברת של זהירות והגינות זה כלפי זה, דומה כי יטיבו שניהם לעשות אם יגיעו להסדר ביניים אשר ייתר לחלוטין את המשך החזקתם של השומרים מטעם המבקש, באשר דומה כי עצם המצאותם יוצרת עלויות וחיכוכים בין הצדדים - כל זאת, תוך הסכמה מפורשת כי זכותו של המבקש לטעון לעכבון ולקדימות הנובעת ממנו תשמר לו, כאילו הוסיף לעכב את הנכס כולו. דומה, כי הצדדים התקדמו כברת דרך ניכרת לכיוון זה בטיוטת ההסכם ביניהם, ואין כל מניעה מכך כי ישלימו את אשר החלו, וימזערו זה את נזקיו של האחר.

8.         בכפוף לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"ח בסיון, תשס"ה (5 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

תפארת