החלטה בתיק פשר 2084/02

1.         בפני בקשה של נושה מובטח למימוש ערובה על נכנס מקרקעין שבבעלות החייב (המשיב ) הנמצא בהליכי פשיטת רגל וזאת בהתאם לסעיף 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

החייב ורעיתו (המשיבה 3) הינם בעלי הזכויות הרשומים בדירה ברח' סמילנסקי 10 פתח תקוה הידועה כחלקה 10 /234 בגוש 6382 (להלן:"הדירה").

ביום 2.6.05 מונתה עו"ד קרן גת ככונסת נכסים למכירת זכויותיהם של החייב ורעייתו (המשיבים 3 ו-4) בדירה וביום 7.7.05 נחתם הסכם למכירת הדירה לרוכשים תמורת הסך 145,000 דולר.

הסכם מכר זה אושר על ידי בית המשפט ביום 25.9.05.

לפי החלטת בית המשפט מיום 18.6.06 מתמורת המכירה שולמו תחילה החזזרי ההוצאות ושכ"ט כונסת הנכסים בגין מימוש הנכס.

הואיל והמשיבה 3 שאינה נמצאת בהליכי פשיטת רגל מובטח וחובה כלפי הנושה המובטח מובטח אף הוא במסגרת ההלוואה שנתן הנושה המובטח למשיבים 3 ו-4, באמצעות משכנתא הרשומה על הזכויות בדירה, והיות וחלקה של המשיבה 3 בדירה שהינו מחצית מסכום המכר נמוך מחובה של המשיבה 3 לנושה המובטח, נותרה יתרה המצויה בנאמנות אצל כונסת הנכסים בסך של כ- 298,420 ש"ח והנושה המובטח טוען כי יש להעביר את הכספים לכיסוי יתרת החוב המגיע לו מקופת הכינוס.

2.         הרקע למתן הלוואה של הנושה המובטח למשיבים 3 ו-4 הינו יחסי חברות מזה כ- 60 שנה של רעיית החייב ורעיית הנושה המובטח ולאחר הנשואים של שני הזוגות.

בתחילה ניתנה הלוואה ע"ס 50,000 דולר ללא בטחונות ולאחר מכן 100,000 דולר ואז הציעו החייבים לנושה שיעבוד זכויותיהם בדירה וכן תשלום ריבית. הנושה המובטח סרב לקבל ריבית על ההלוואה. הנושה המובטח הילווה למשיבים 3 ו-4 סך של כ- 150,000 דולר אשר שולמו בין 13.3.02 לבין 13.5.02. ביום 9.5.02 חתמו השיבים 3 ו4 והנושה המובטח על הסכם הלוואה ובמסגרת הסכם זה שועבדו זכויות המשיבים 3 ו-4 במשכנתא מדרגה ראשונה לטובת הנושה המובטח כאשר המשיבים 3 ו- 4 התחייבו להשיב לנושה המובטח את ההלוואה עד ליום 31.12.02 אולם זאת לא עשו.

המשיבים 3 ו-4 הציעו למכור את דירתם ולהשיב לנושה המובטח את כספי ההלוואה מתוך התמורה שתתקבל בגין מכירת הדירה.

3.         לאחר חודשים של נסיונות למכור את הדירה ביום 4.1.04 במסגרת מו"מ עם רוכשים פוטנציאליים ותוך שהנושה המובטח הוציא תמצית רישום מלשכת רישום המקרקעין הסתבר לו כי ביום 2.1.03 נרשמה הערת אזהרה בדבר מינוי כונס נכסים על הדירה. בעקבות כך פנה הנושה המובטח בבקשה לבית המשפט לממש את הבטוחה וציין כי לפי סעיף 6 להסכם ההלוואה אשר בין המשיבים 3 ו-4 לנושה המובטח, עצם הגשת בקשה למינוי כונס נכסים או בקשה להכריז על מי מהמשיבים 3 ו-4 כפושט רגל, יהווה הפרת הסכם ההלוואה והיא תועמד לפרעון מיידי תוך שלנושה המובטח הזכות לממש את המשכנתא הרשומה לטובתו.

4.         המשיב 2 שהינו המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי וכן המשיב 5, שהינו הנושה הבלתי מובטח, סבורים כי הנושה המובטח ידע על הסתבכותו הכלכלית של החייב ולמרות זאת הילווה למשיבים סך של 150,000 דולר כנגד מישכון הזכויות בדירה וטוענים כי יש לבטל את הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, או כפי שמוסיף המשיב 5 להורות על ביטול העדפה של הנושה המובטח לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.

על מנת שטענת המנהל המיוחד תתקבל יש למצוא כי הנושה המובטח ידע ו/או היה עליו לדעת כי מצבו הכלכלי של החייב הינו בכי רע וכי הוא חדל פרעון ואז לפי הוראות סעיף 72(2) לפקודת פשיטת הרגל, אין הנושה המובטח יכול לתבוע את חובו מכח צו כינוס.

סעיף 72 קובע כדלהלן:

"על אף האמור בסעיף 71 -

(1)   ...

(2)   אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו על המעשה".

על בית המשפט לקבוע האם הנושה המובטח ידע על מעשה פשיטת הרגל של החייב אם לאו.

5.         בפני בית המשפט העידו הנושה המובטח, החייב ורעייתו. יש לציין כי עדותם של כל אלה נשמעה אמינה ביותר.

הנושה המובטח שאינו דובר עברית בעדותו ציין כי מפי המשיבים 3 ו-4 ידע כי החוב היחיד שיש להם הינו כלפי בנק וכי  מדובר בבקשת עזרה על מנת להוות הלוואת גישור עד אשר עמלות המגיעות למשיב 4 בגין עסקאות שביצע בחו"ל יתקבלו ותוחזר ההלוואה.