החלטה בתיק פשר 2043/01

מונח בפני ערעור מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ (להלן: "המערערת") על החלטתו של המנהל המיוחד של גן אורנים בע"מ - בפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" ו"גן אורנים", בהתאמה) מיום 31.3.05. אשר במרכז הערעור עומדת הטענה כי המנהל המיוחד טעה בקובעו כי חובה של גן אורנים למרכז הירידים מסתכם בסך של 541,155$ כולל מע"מ בלבד. לטענת המערערת, זכאית היא לתשלום חוב בסך של 824,000$ בצירוף מע"מ ואף תוספת של 112,075 ש"ח  בגין ריבית.

במהלך הדיון אשר נערך בפני ביום 7/6/06, הביעו הצדדים את נכונותם לפתור את המחלוקות ללא צורך במתן החלטה, אולם לאחר שהמועד שנקצב חלף זה מכבר, ולאחר שניתנה ארכה נוספת למציאת הסדר, אשר אף מועד סיומה חלף מבלי שהונחה בפני הסכמה, לא נותר לי אלא ליתן את החלטתי וכך אעשה.

1.         למקרא הערעור והתגובות לו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון אשר נערך בפני, עולה כי בין הצדדים נטושה מחלוקת בשתי סוגיות עיקריות:

א.         השאלה האם הסכום של 100,000$ שולם למערערת במעמד חתימת ההסכם בין הצדדים.

ב.         השאלה האם הסכום בסך 350,000$ (אותו אישר המנהל המיוחד) הביא לסילוקן של כל חובותיה והתחייבויותיה של גן אורנים עד ליום 19/6/01, לרבות דמי השכירות בגין התקופה מיום 1/1/01 ועד ליום 19/6/01 .

להלן העובדות הרלוונטיות בקצירת האומר;

2.         בתאריך 19/6/01 נחתם חוזה בין הצדדים (להלן: "החוזה") בו גובשו הסדרי התשלום של גן אורנים בגין דמי שכירות ושימוש בשטח הזיכיון שהוקצה לה על ידי המערערת. בניסיון להגיע להסדר עם הנושים, הגישה גן אורנים ביום 6/12/01 בקשה למתן צו להקפאת הליכים. ביום 13/1/02 אושר הסדר הנושים לרבות החוזה אשר נחתם בין גן אורנים לבין המערערת.

3.         צו הפירוק לגן אורנים ניתן ביום 25/2/02, ואילו המועד האחרון להגשת תביעות חוב נקבע ליום 24/12/02. את תביעת החוב מטעמה הגישה המערערת רק ביום 16/1/05, קרי באיחור של למעלה משנתיים, וזאת לאחר שהמנהל המיוחד הורה לה לעשות כן .

4.         המנהל המיוחד קבע בהחלטתו בתביעת החוב אשר הגישה המערערת, כי המערערת זכאית לתשלום חוב בסך של 350,000$ בגין חובות עבר, וזאת בהתאם לאמור בחוזה, אולם לטענתו 100,000$ מסכום זה כבר שולמו במעמד חתימת החוזה. בנוסף קבע המנהל המיוחד כי המערערת זכאית לחייב את גן אורנים בדמי שכירות אך ורק מיום 20/6/01 ועד ליום 31/12/01.

אשר לסוגיה הראשונה, תשלום 100,000$ במועד חתימת ההסכם;

5.         המערערת מפנה אל סעיף 3 לחוזה שכותרתו "ויתור על טענות עבר ופירעון חובות מהעבר

הקובע כי:

"לסילוק מלא וסופי של כל חובותיו של בעל הזיכיון (גן אורנים- ו.א) בגין העבר ישלם בעל הזיכיון לחברה (המערערת- ו.א) סך בשקלים השווה ל 350,000$. סכום זה ישולם כדלקמן: שיק בנקאי בסכום בשקלים השווה ל- 100,000$ ישולם במעמד חתימת ההסכם והיתרה בסך 250,000$ תשלום ב-24 תשלומים שווים בסך 10,416$ כל תשלום, אשר ישולמו ביום העסקים הראשון בתחילת כל חודש, החל מהחודש הראשון לחתימת ההסכם, לפי שערו היציג של דולר ארה"ב הידוע בעת התשלום..."

(הדגשה שלי- ו.א).

כראיה על אי תשלום הסכום שבמחלוקת במועד חתימת החוזה, מפנה המערערת אף אל הנספח לחוזה אשר נערך בכתב יד במועד חתימת החוזה ואשר קובע כי:

" למרות האמור בסעיף 3.2 להסכם מוסכם על הצדדים ישלם בעל הזיכיון את התשלום של 100,000$ בשני תשלומים שווים בסך 50,000$ כל אחד אשר ישולמו ב- 15/7/01 וב-15/8/01."

(הדגשה שלי- ו.א).

            אשר על כן, טוענת המערערת כי קביעתו של המנהל המיוחד בדבר סך חובותיה של גן אורנים הינה קביעה מוטעית.

6.         בתגובתו מפנה המנהל המיוחד אל הפסקה השלישית של סעיף 3.2 לחוזה הקובע כי: