החלטה בתיק פשר 2020/02

זוהי בקשת עו"ד אורי דניאל, המנהל המיוחד לחברת ויסופט בע"מ בפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" ו-"החברה" בהתאמה), כי אורה על העברת כספים המנוהלים על ידי המשיבה 1, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") במסגרת פוליסות ביטוח וקופות גמל על שם המשיב 2, מאיר פרידלנדר (להלן: "המשיב"), ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב לצורך הסדרת חובו הפסוק של המשיב לחברה, בעקבות החלטתי במסגרת בש"א 15698/05.

1.         הבקשה הינה "גלגול שני" של מחלוקת שהתגלעה בין החברה (על ידי המנהל המיוחד) לבין המשיב, אשר שימש מנכ"ל החברה טרם היקלעותה לחדלות פירעון, בנוגע להלוואה שנטל המשיב מהחברה בעת חיותה. בהחלטתי בבש"א 15698/05 (אשר ניתנה ביום 17/4/07), לאחר שהוגשו כתבי טענות על ידי הצדדים והתקיים דיון אשר כלל חקירת המשיב על תצהירו, נקבע כי על המשיב להשיב לקופת החברה את ההלוואה שנטל בסך 30,000$. בנוסף, נקבע כי המשיב ישא בהוצאות המנהל המיוחד ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין.

המשיב לא הסדיר את חובו למרות פרק הזמן הרב שחלף מעת שניתנה החלטתי האמורה , גם לאחר שננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל. כמו כן, המשיב אינו שוהה בקביעות בארץ, וככל הנראה העתיק את מגוריו אל מחוץ לארץ.

2.         במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ובשל סירובו המתמשך של המשיב להסדיר את חובו, הוטלו עיקולים שונים, בין היתר על כספי פוליסות הביטוח וקופות הגמל המנוהלות על ידי כלל. ביום 11/3/08 ניתנה החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, לפיה ימומשו הכספים המעוקלים המוחזקים על ידי כלל ויועבר ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת הליכי גביית החוב מהמשיב. כלל, מצידה, פנתה ללשכת ההוצאה לפועל וטענה כי הואיל ומדובר בפוליסות וקופות מסוג קצבה, הרי שלפי הדין אין לממשן אלא בהוראה מפורשת של רשות שיפוטית. בעקבות עמדתה זו, ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל כי על המנהל המיוחד לפנות בבקשה לבית משפט זה, ולכן הוגשה הבקשה דנן.

המנהל המיוחד מציין בבקשתו כי המשיב עזב את הארץ ומקיים חיים שלמים ומלאים מחוץ לגבולותיה, בעוד הוא מתעלם מחיוביו בארץ ומהחלטה מפורשת של בית משפט זה, ומתחמק מהליכי הגבייה שמופעלים כנגדו.

3.         תגובת המשיב התבקשה במסגרת שלוש (!) החלטות ביניים שונות במסגרת הבקשה, וניתנה רק כשלושה חודשים לאחר שנתבקשה לראשונה , זאת למרות שההחלטות והבקשה נמסרו לו על ידי המנהל המיוחד כדין. המשיב התעלם מההחלטות באופן עקבי, ורק לאחר כשלושה חודשים הגיש בקשה להארכת מועד לתגובתו, אותה נימק במתן אפשרות לנסות ולהסדיר את המחלוקת בלא להזדקק להכרעה שיפוטית. בסופו של דבר (לאחר שניתנה הארכת מועד קצרה), ניסיונות ההידברות לא צלחו, והמשיב הגיש תגובתו ביום 14/7/08 (שלושה חודשים לאחר החלטת הביניים הראשונה בה נדרשה תגובתו!). במסגרת תגובתו טען המשיב כי הכספים המצויים בפוליסות ובקופות הינם תגמולי קצבה, השייכים לו כעובד החברה לשעבר (ובניגוד לטענות שהועלו בעניין זה על ידי המנהל המיוחד). כמו כן, ציין המשיב כי הוא אינו מתגורר עוד בארץ וכי מרכז חייו בארצות הברית, וכי רוב החוב שולם במסגרת עיקול שהטיל המנהל המיוחד על חשבון המשיב בבנק לאומי.

למרות כל האמור לעיל, הציע המשיב מתווה לסיום המחלוקת, לפיו הכספים שמוחזקים בידי כלל על שם המשיב יועברו לידי המשיב, ככל שהמשיב יפרע את כל חובותיו למנהל המיוחד בתוך 30 יום ממועד מתן החלטתי. במידה והמשיב לא יפרע את חובותיו בתוך 30 יום, יועברו כל הכספים לקופת הפירוק מבלי שיוותרו בידי המשיב זכויות כלשהן בהם.

4.         כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") הביע עמדתו כי המשיב מסכים למעשה למבוקש, וכי ניתן להיעתר לבקשתו לאפשר לו פרק זמן קצר בן 30 יום בטרם יועברו הכספים לקופת הפירוק. בנסיבות העניין, לאחר שהמשיב התחמק ממתן תגובה ומקיום החלטתי האמורה, סבר הכנ"ר כי מן הראוי להטיל הוצאות על המשיב בגין בקשה זו והתנהלותו בה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ניתנת החלטתי זו;

5.         המשיב הביע, הלכה למעשה, את הסכמתו לבקשה, תוך הצעת מתווה לפיו יינתן לו פרק זמן בן 30 יום לצורך הסדרת החוב, כאשר במידה ולא יוסדר החוב בפרק זמן זה, יועברו כספי הפוליסות והקופות לקופת הפירוק, מבלי שייוותרו למשיב זכויות או טענות כלשהן בכספים. הצעה זו מקובלת עליי ואני מאשרת אותה ונותנת לה תוקף של החלטה. יודגש כי חברת כלל נדרשת להימנע משחרור הכספים לידי המשיב, במידה ויבקש את שחרורם, במסגרת 30 הימים ואף לאחריהם, כל עוד לא יינתן לה אישור על ידי המנהל המיוחד כי החוב הוסדר. לעומת זאת, במידה ויחלפו 30 ימים מבלי שהמשיב יסדיר את חובו, רשאי המנהל המיוחד לפנות לחברת כלל ולדרוש את העברת הכספים לקופת הפירוק באופן מיידי, מבלי להידרש להגיש בקשה נוספת לבית משפט זה.

6.         לא אניח עטי מבלי להתייחס להתנהלותו של המשיב במסגרת בקשה זו וקודמתה. המשיב לא הגיש ערעור על החלטתי מיום 17/4/07 ומשכך הפכה ההחלטה לחלוטה. מקובלת עליי טענת המנהל המיוחד כי התנהלותו של המשיב לאחר מתן החלטתי, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ובמסגרת בקשה זו, מעידה כאלף עדים כי לא התכוון מעולם לקיים את החלטתי וגם עתה עושה הוא כל שביכולתו כדי להימנע מהסדרת חובו, תוך העלאת טענות דיוניות ומשפטיות מן היקב ומן הגורן. יתרה מכך; לא אוכל לעבור לסדר היום בכל הנוגע להתעלמותו של המשיב מהחלטות הביניים במסגרת הבקשה דנן, אשר בהן נדרשה תגובת המשיב שוב ושוב. אין בידי לקבל את טענת המשיב כי העתיק את מקום מגוריו לארצות הברית ומשכך אינו ער להליכים המתנהלים בארץ. טענה זו, טוב לה לולא הועלתה מלכתחילה - המשיב מיוצג על ידי עורך דין מקומי (אשר ייצג את המשיב גם במסגרת בש"א 15698/05) וחזקה עליו כי הוא מתעדכן באופן שוטף בענייניו המשפטיים בארץ.

לאור האמור לעיל, ישא המשיב בהוצאות המנהל המיוחד ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי ועד יום התשלום בפועל. 

כמו כן ישא בשכ"ט הכנ"ר בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

היום, כ"א באלול, תשס"ח (21 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: