החלטה בתיק פשר 1920/04

בבקשה זו עותרים המבקשים כי בית המשפט יקבע שההסדר אליו הגיע החייב עם נושיו אינו חל על חובו כלפיהם, וכן כי בית המשפט יתיר להם להמשיך את ההליכים בהם פתחו כנגד החייב והחברה בבית הדין לעבודה.

1.         החייב בנימין בסן (להלן: " החייב") הצטרף בשנת 2004 לחברת מגן תאורה והנדסה בע"מ (להלן: " החברה") כשותף, בה עבדו ארבעת המבקשים בבקשה דנן (להלן: " המבקשים"). המבקשים טוענים כי למרות העובדה שתלושי משכורתם הונפקו על ידי החברה, הרי שהמשכורת עצמה שולמה בשיקים אישיים של החייב. לאחר שגילו המבקשים כי קיימים אי סדרים בתשלום זכויות העבודה שלהם, פנו בכתב ביום 31.8.2005 אל החייב בבקשה לתקנם, והלה הפסיק עבודתם של כלל עובדי החברה באופן מיידי, במכתבו מיום 4.9.2005 (נספח ד' לבקשה). משך מספר חודשים ניהל ב"כ המבקשים משא ומתן עם החייב אודות תשלומים המגיעים למבקשים בעקבות עבודתם, ואף הוחלפו טיוטות הסכם פשרה, לפיו המבקשים יעתרו לפירוק החברה, והחייב ישא בהוצאות ההליך ויעמוד בתשלום סכומים אשר לא ישולמו לעובדים על ידי הביטוח הלאומי. מגעים אלו התנהלו בין ב"כ המבקשים ובין המשיב בעצמו, עד ליום 29.8.2006, אז פנה ב"כ המבקשים לבא כוחו של החייב. בתשובתו של ב"כ החייב מאותו יום עולה כי הלה לא היה מודע כלל למגעים המתנהלים בין המבקשים והחייב. משפניות נוספות של המבקשים לב"כ החייב לא זכו לתגובה, הגישו המבקשים ביום 3.1.2007 כתב תביעה כנגד החייב והחברה בביה"ד לעבודה. רק משהוגש כתב הגנה בתביעה זו, ביום 15.3.2007, למדו המבקשים כי החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל כבר משנת 2004, וכי במהלך שנת 2006 הגיע להסדר עם נושיו.

2.         החייב הגיש תגובתו לבקשה, בה הוא טוען כי יש לדחותה. עיון בתגובה מגלה, כי החייב הגיש ביום 31.8.2004 בקשה להסדר נושים על פי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, כי ביום 11.10.2004 ניתן צו לעיכוב ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וביום 12.3.2006 אישר בית המשפט את ההסדר. החייב טוען, כי בין חברת לייטק תאורה בע"מ (להלן: " לייטק") שהייתה בבעלותו, ובין החברה התקיים שיתוף פעולה מסחרי, לפיו ייצרה החברה גופי תאורה עבור לייטק, וחצרי החברה אף שימשו את לייטק לאחסון המוצרים והכנתם טרם שיווקם. עקב הידרדרות פתאומית במצבו הרפואי של בעל החברה (מר יעקב מילס ז"ל) בראשית שנת 2005, נבצר ממנו להמשיך ולנהל את החברה, והחייב, מתוך יחסי הידידות עם מר מילס, ומטוב ליבו גרידא, ניאות במקרים בודדים לשלם לעובדים את משכורתם מכיסו, וזאת נוכח המצב ה"רגיש" אליו נקלעה החברה. בכך לא היה כדי להקים יחסי עובד-מעביד בין החייב ובין המבקשים, ולכל היותר יש לראות בשיקים האישיים שמסר כהלוואת בעלים.

החייב מציין כי מכתבו למבקשים (נספח ד' לבקשה), על פיו עליהם לחדול מלהגיע לחצרי החברה, נשלח על גבי נייר חברת לייטק. החייב טוען כי אין לפרש מכתב זה כפיטורי המבקשים, אלא כהודעה אודות סיום שיתוף הפעולה בין החברה ובין לייטק, וכי הסיבה לשליחתו הינה הצורך לפנות את שטחי המפעל אותו חלקו שתי החברות.

כן טוען החייב כי היה על המבקשים להגיש תביעת חוב על פי המועדים הקבועים בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, ומשנמנעו מלעשות כן אין להם להלין אלא על עצמם.

3.         המבקשים השיבו לטענת החייב, כי היה עליהם להגיש תביעת חוב במסגרת ההסדר על פי המועדים הקבועים בסעיף 71 לפקודה, בטענה כי במועד הגשת בקשת החייב להסדר טרם נתגבש חובו כלפיהם, וכי חוב זה אף לא התגבש במסגרת המועדים הקבועים בסעיף.

4.         עמדת הכנ"ר היא כי חובו של החייב כלפי המבקשים נוצר לאחר מועד תחילת ההליכים אשר ננקטו על ידו להסדר, ועל כן אינו בר תביעה במסגרת הליכים אלו. אשר על כן טוען הכנ"ר כי אין מניעה מלהיעתר למבוקש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי שלהלן:

5.         אין עוררין כי החייב הגיש את בקשתו להסדר ביום 31.8.2004, וכי החייב והמבקשים באו בדברים משך תקופה ארוכה לאחר מכן, במסגרתם הוחלפו טיוטות אודות הסדר בינו ובין המבקשים אודות הכספים שהמבקשים טוענים כי החייב חב להם. לאור זאת באתי לכדי מסקנה כי החייב לא הצליח לשלול את טענת העובדים כי חובו כלפיהם התגבש לאחר מועד הגשת בקשתו להסדר ותחילת הליכי חדלות הפירעון בעניינו. משכך, הרי שיש לקבל את טענות המבקשים והכנ"ר, כי אין לראות בחובו הנטען של החייב כלפיהם כבר תביעה במסגרת הליכי ההסדר, ודי היה בכך כדי לקבל את הבקשה ולהורות כך.

6.         בין הצדדים נטושה מחלוקת האם התקיימו בין החייב והמבקשים יחסי עובד מעביד, אשר הסמכות המקצועית והייחודית להכריע בכך נתונה לבית הדין לעבודה. אף החייב מציין מפורשות, בסעיף 26 לתגובתו, כי מקומה הראוי של התובענה להידון בבית הדין לעבודה. המבקשים אכן הגישו תביעתם לערכאה זו, אך ההליכים שם עוכבו מכוח צו עיכוב ההליכים במסגרת הליכי הפש"ר של החייב. משקבעתי, כאמור לעיל, כי חובו של החייב כלפי המבקשים נוצר לאחר שהחלו הליכי הפש"ר בעניינו, הרי שאין כיום מניעה מלהמשיך בירור הליכים אלו, וכך אני מורה.

7.         לאור האמור לעיל, אני מורה על המשך ההליכים שנקטו המבקשים כנגד החייב בביה"ד לעבודה, וכי ככל שייקבע שם כי לחייב חוב כלפי המבקשים בגין עבודתם בתקופות הנקובות בבקשה זו, הסדר הנושים בעניינו של החייב אינו חל על חוב זה.

8.         טרם אניח עטי, אציין עוד; סד המועדים הקשיח הקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל אכן חורג מגדר קביעה פרוצדוראלית גרידא, ולמעשה מהווה חסם מהותי בהליכי פשיטת רגל כנגד הטרדת החייב ומערכות בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי על ידי נושים אשר איחרו להגיש תביעות חוב. הפסיקה דנה בעניין זה בפסקי דין רבים, ואין צורך לחזור על כל ההלכות שם, ואשר יש וניתן לראותן כמושכלות יסוד בהליכים דנן. עם זאת, נקבעו בפסיקה מספר חריגים ברורים, אשר אחד מהם הינו ביצוע פעולות אקטיבית על ידי החייב להטעיית נושיו, ואשר עניינן יצירת מצג כאילו החייב הינו סולבנטי וכלל אינו נמצא בהליכי חדלות פירעון.

אף לו היה החוב בר תביעה במסגרת הליכי ההסדר שהתחילו לבקשת החייב, מצאתי טעם לפגם כי החייב בעצמו ניהל משא ומתן עם המבקשים משך תקופה ארוכה, לאחר שהגיש את בקשתו להסדר, ולאחר שניתן צו לעיכוב כל ההליכים המשפטיים בעניינו. תמהתי כיצד לא מצא החייב לנכון להודיע למבקשים כי הוא נמצא בהליכי חדלות פירעון, מיוזמתו, והמשיך לנהל עימם את המשא ומתן, בידעו כל העת כי המבקשים לא יוכלו לפנות כנגדו לערכאות. מהתנהלות זו של החייב עולה אבק ריחו של חוסר תום לב, אשר די היה בו כדי לדחות את טענותיו של החייב אודות האיחור בהגשת תביעת החוב.

9.         לאור העובדה כי טענות החייב בהתנגדותו נדחו כולן, ישא החייב בהוצאות כל אחד מהמבקשים ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח (ובסך הכל 20,000 ש"ח) בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל, ואני קובעת כי הסדר הנושים של החייב אינו חל עליו.

היום י"ד בטבת, תשס"ח (23 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.                                                                      

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: