החלטה בתיק פשר 1881/03

עסקינן בבקשת כונס הנכסים למבקשות 1 ו 2, כי אורה למשיבה, עיריית בני ברק, ליתן לכונס אישור להעברת זכויות הבעלות בנכס שברחוב שלמה המלך 11 בבני ברק, בלשכת רישום המקרקעין, ע"ש ה"ה שמואל איצקוביץ ובנימין זאב אשל (להלן: "הקונים").

1.         ביום 8.11.03 רשמה חברת ש.ע. ירדני בע"מ על הנכס משכנתא מדרגא ראשונה ללא הגבלת סכום, לטובת הבנק לפיתוח. מכירתו של הנכס נעשית כעת, במסגרת הליכי הכינוס, לצורך פירעון החוב לבנק.

2.         בקשה זו מוגשת נוכח סירובה של העירייה ליתן את האישור להעברת זכויות הבעלות לקונים, עקב חוב בגין היטל השבחה המוטל על הנכס, המוערך בכ 200,000 ש"ח.

בתשובתו, טוען הכונס כי טענה של העירייה בדבר חוב בגין היטל השבחה מועלית זו הפעם הראשונה במסגרת בקשה זו. למרות זאת, סבורה אני כי יש לדון בה, וזאת אעשה;

3.         לטענת העירייה, באזורי התעשייה של בני ברק קיים חוב היטל השבחה הנובע מאישור תוספת שטחי שירות לבנייני תעשייה מעבר לתב"ע המקורית. כיוון שמדובר בתוספת אשר לא תמיד ממומשת, הסכימה הועדה המקומית, לפנים משורת הדין, ובמקרים מסוימים עפ"י נסיבותיהם, שלא לגבות מהמוכר את היטל ההשבחה בגין תוספות אלו, בכפוף לכך שהקונה יחתום על הצהרה והתחייבות לפיה אם יממש תוספות ישלם את היטל ההשבחה. מדובר איפוא בהטבה של העירייה בדחייתה את מועד התשלום וגלגולו על הקונה בהסכמה.

4.         אלא מאי? הקונים דהיום במסגרת הליכי הכינוס, אינם מוכנים לחתום על מסמך ההתחייבות  האמור. מכאן התנגדותה של העירייה לאשר את העברת הבעלות, עד לתשלום היטל ההשבחה.

            לטענת הכונס, טענה זו של העירייה אודות חוב בגין היטל השבחה, צריכה היתה להיות מועלית במסגרת הגשת תביעת חוב רגילה מטעמה. אמנם, ביום 11.9.03 קיבל הכונס 3 תביעות חוב מהמשיבה, אולם באף אחת מהן לא נתבע חוב בגין היטל השבחה. משכך, טוען הכונס כי אין לקבל עתת את דרישת העירייה לתשלום היטל ההשבחה.

            לצורך ביסוס טענותיו, מפנה הכונס להחלטתי ב פש"ר 1765/02 בש"א 22683/03, בש"א 7218/04 ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח נ' אפקון תעשיות בע"מ, בפרשת פויכטוונגר תעשיות בע"מ . באותה החלטה קבעתי כי;

"...אולם, ככל שלא הוגשה תביעת חוב, אין בעל התפקיד רשאי לשלם כלל ועיקר לאותה רשות על חשבון חובות העבר שלה, וכל תשלום כזה יהיה בגדר העדפת נושים פסולה..."

            ובהמשך;

" התוצאה היא לכן שהיטל ההשבחה הוא חוב שנוצר לפני תחילת הפירוק ומאחר שכך, לא היו המשיבים רשאים להתנות את מתן התעודות המבוקשות בפרעונו. תשלום החוב בגין היטל ההשבחה יעשה בדרך הרגילה של פרעון חובות בפירוק, וכך תמנע העדפת נושה אחד על פני הנושים האחרים.

המשמעות פשוטה, ואינה משתמעת לשתי פנים ; הרשות אינה יכולה להשתמש בסעיף 324 לפקודת העיריות ובסעיפים דומים בכדי לעקוף את הדינים הספציפיים והקוגנטיים של חדלות הפרעון, ועליה להתכבד ולהגיש תביעת חוב."

5.         שקלתי את טענות הצדדים, וביניהן אף את תגובת הכנ"ר, שבחר לתמוך בבקשה. יחד עם זאת, ולמרות עמדת ב"כ כונס הנכסים הרשמי, הגעתי למסקנה לפיה,בנסיבות המקרה דנן, יש לשלם לעיריית בני ברק את היטל ההשבחה. זאת מן הטעמים יפורטו להלן;

6.         אומנם, באותה החלטה שהובאה לעיל בתשובת הכונס, קבעתי כי תשלום בגין חוב היטל השבחה שהתגבש לפני תחילת הפירוק צריך להיעשות בדרך הרגילה של פירעון חובות בפירוק, היינו באמצעות הגשת תביעת חוב. אלא, שבמסגרת אותה החלטה ממש, קבעתי כי יש להבחין בין חובות עבר, שדינם להיות מטופלים במנגנון של הוכחות חוב , לבין הוצאות במסגרת הליכי חדלות פירעון, דוגמת הליכי פירוק, כינוס והקפאת הליכים, הוצאות אשר הינן התחייבויות שנוטל על עצמו בעל התפקיד לאחר מינויו.

            באותה החלטה, עניין היה לנו בחוב בגין היטל השבחה שמועד גיבושו היה עובר להקפאת ההליכים, ומשכך הוחלט כי הדרך לתשלום אותו החוב צריכה להתבצע על ידי הגשת תביעת חוב כדין, על מנת למנוע העדפת נושים פסולה.

7.         ברם, בנסיבות המקרה דנן, עניין לנו בחוב אשר מועד גיבושו נדחה על ידי העירייה. דחייה זו התבצעה במסגרת מדיניות המיטיבה עם רוכשי הנכס, לפיה כל עוד מתחייבים הם כי לא יממשו את תוספת שטחי השירות לבנייני תעשייה מעבר לתב"ע המקורית, לא תיגבה העירייה את היטל ההשבחה בגין תוספות אלה. כאמור, הליכי המכר נעשים במסגרת הליכי הכינוס. הקונים מסרבים לחתום על אותה התחייבות לפיה ימנעו הם ממימוש תוספת שטחי השירות. סירובם של הקונים לחתום על הצהרת ההתחייבות גיבשה את החוב בגין היטל ההשבחה.

8.         מכאן עולה שמועד גיבוש היטל ההשבחה נוצר עת סירבו הקונים לחתום על טופס ההתחייבות כאמור, במסגרת מימוש הנכס בהליכי הכינוס. עניין לנו, אם כן בהוצאות כינוס!  מקרה שכזה זכה להתייחסותי במסגרת פש"ר 384/93 בש"א 13134/00 בעניין עיט ציוד צבאי ליצוא בע"מ, החלטה שאף הוזכרה בפסק הדין שצורף לתשובת הכונס. באותה החלטה מדובר היה בחברה המצויה הן בהליכי כינוס והן בהליכי פירוק. בין הנכסים שמומשו לטובת הנושה המובטח, נמצאו נכסי מקרקעין. באותה החלטה התייחסתי לחוב בגין היטל השבחה, שם קבעתי כי;

"היטל השבחה, אם ניתן לקרוא לו כך, הוא מעין חוב 'פנימי' המתעורר ובא לעולם אך ורק עם ניסיון לממש את הקרקע ורק בהקשר מימוש הקרקע."

            ובהמשך;