החלטה בתיק פשר 1870/05

מונחת בפני בקשת המנהל המיוחד לחברת מדפון מסחר בע"מ (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החברה", בהתאמה), בה עותר הוא להורות על בטלותו של הסכם מכר אשר נחתם בשם החברה לאחר כניסתו לתוקף של צו הפירוק, בעניינו של הנכס היחיד השייך לחברה, הוא הדירה המצויה ברחוב סוקולוב 35 בהרצליה, וידועה כחלקת משנה 153/6 בגוש 6533 (להלן: "הדירה").

העובדות הצריכות לעניין בקצירת האומר;

בקשת הפירוק הוגשה ביום 5/9/2005 על ידי ד"ר ריצ'רד קונר (להלן: "קונר"), בהיותו משתתף בחברה המחזיק במחצית ממניותיה. ביום 25/1/2006, ולאחר שבעל מחצית המניות הנותרות, מר דב טוכמן (להלן: "טוכמן") הסיר את התנגדותו למתן צו הפירוק, ניתן הצו, ובהמשך לכך מונה לחברה שבפירוק בעל תפקיד ניטראלי, הוא המנהל המיוחד, מגיש בקשה זו.

עיון בבקשה מלמד כי ביום 25/8/2005, כשבועיים בטרם הוגשה בקשת הפירוק על ידי קונר , נחתם זיכרון דברים בקשר למכירת הדירה על ידי החברה לצד שלישי, מר ג'סטין מנחם אבני (להלן: "אבני"). בחתימת הצדדים על זיכרון הדברים יוצגה החברה על ידי טוכמן.

עוד עולה כי לאחר מועד תחילת הפירוק , ביום 31/10/2005, נחתם הסכם מכר בין החברה באמצעות מנהלה לשעבר, מר טוכמן, לבין אבני, לפיו נמכרת הדירה לאבני תמורת סך של 97,000 דולר (ארה"ב). על פי הסכם המכר נקבע כי מתוך סכום התמורה ישולם סך של 84,000 דולר לחשבון החברה, ואילו היתרה בסך 13,000 דולר תועבר לידיו הנאמנות של עו"ד מרדכי גרינפלד, אשר ייצג את הצדדים בעסקה, לצורך ביצוע תשלומים על פי עסקת המכר.

לטענת המנהל המיוחד, דינו של הסכם המכר להתבטל , באשר נחתם לאחר תחילת הפירוק. לבקשתו זו אף מצרף המנהל המיוחד חוות דעת שמאית ממנה עולה כי שווי הדירה מוערך בכ- 132,000 דולר (ארה"ב).

מנגד, טוענים טוכמן ואבני כי זיכרון הדברים אשר נחתם בטרם כניסת צו הפירוק לתוקפו הינו הסכם מחייב, ובהמשך לכך מבקשים להורות על קיום ההסכם בין החברה לבין אבני.

המסגרת הנורמטיבית;

1.         סעיף 268 לפקודת החברות, עניינו עסקאות בנכסי החברה אשר נעשו לאחר תחילת הפירוק, וזו לשונו:

" 268. תחילת הפירוק מבטלת כל עסקה או העברה.

כל עסקה בנכסי החברה וכל העברת מניות או שינוי במעמדם של חברי החברה, שנעשו לאחר תחילת הפירוק - בטלים, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת."

2.         אין חולק כי עסקת המכר בדירה נעשתה לאחר תחילת הפירוק , ואולם על מנת להכריז כי עסקה זו בטלה לאור הוראת סעיף 268, יש לבחון האם זיכרון הדברים, אשר נחתם עובר להגשת בקשת הפירוק , מהווה הסכם מחייב אשר יש בו כדי להכשיל את בקשת המנהל המיוחד. סבורה אני כי התשובה לשאלה זו שלילית. ובמה דברים אמורים?

            בחינת זיכרון הדברים אשר נחתם בין החברה לבין אבני, מלמדת כי הצדדים לזיכרון הדברים בחרו שלא להטיל חיובים לפיו. זאת, לאור האמור בסעיף 3 לזיכרון הדברים, בו נקבע כדלקמן:

"מוסכם כי ביטול או שינוי הסכם זה ע"י אחד הצדדים מאחת הסיות שמופיעות בסעיף 2 עד לחתימת הסכם מכירה\קניה בפועל ותשלום בפועל, לא יהווה עילה לדרישת פיצוי כלשהו".

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

            על מעמדו של זיכרון דברים כהסכם מחייב, יצאה זה מכבר הלכה מלפני בית המשפט העליון בע"א 158/77 - חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק).

            באותה החלטה קבע כבוד השופט ברק (בתוארו אז) כדלקמן:

" אם נאמר בזכרון הדברים במפורש כי הוא לא מטיל על הצדדים כל חיוב בטרם יעשה החוזה הפורמלי, הרי בכך הביעו הצדדים דעתם הברורה כי זכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים, ויש להמתין לכריתתו של החוזה הפורמלי."