החלטה בתיק פשר 1796/05

המועצה האזורית חבל מודיעין (להלן: " המבקשת") עותרת כי אורה על הארכת המועד להגשת תביעת חוב נוספת מטעמה לנאמן להסדר הנושים של ישיבת בני עקיבא נחל יצחק נחלים (להלן: " הנאמן" ו-" הישיבה", בהתאמה). הנאמן אישר, ביום 6.9.2006 את תביעת חוב שהגישה המשיבה, בסך של 341,975 ש"ח. עניינה של בקשה זו היא בתביעת חוב נוספת, או תיקון לתביעת החוב, אותה הגישה המבקשת, אותה דחה נאמן מן הטעם שהוגשה באיחור.

מן האמור בבקשה, עולה כי ביום 3.2.2004 ניתן פסק דין חלקי בתביעה אשר הגישה חברת אניס כנגד המבקשת והישיבה, כנתבעות, על פיו חויבו הנתבעות בתשלום סכום כסף לאניס. ביום 23.3.2006 הגיעו המבקשת, הישיבה ואניס להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה בבית משפט השלום בראשון לציון, לפיה המבקשת תשלם את הסכום לחברת אניס, וזאת בלא להודות בחבותה לעשות זאת כלפי הישיבה, ותוך שמירת זכותה של המבקשת להגיש בגין תשלום זה תביעת חוב מתוקנת לנאמן בתוך 30 יום.

• המבקשת טוענת, כי בדיקת החשבונות אשר נדרשה לביצוע התשלום התארכה, בשל הצורך לבחון מסמכים בני עשור ויותר, וכתוצאה מכך הוגשה תביעת החוב רק ביום 10.7.2006, קרי למעלה מחודשיים ומחצה לאחר המועד אשר נקבע לכך. תביעת החוב שהוגשה לנאמן על ידי ב"כ הקודמת של המבקשת נדחתה על ידו מן הטעם שהוגשה באיחור, ועתה טוענת המבקשת כי באת כוחה דאז לא עדכנה אותה אודות דחייה זו, ועל כן לא הוגשה בקשה מתאימה עד למועד הגשת בקשה זו. המבקשת טוענת, כי אין מחלוקת אודות חוב הישיבה כלפי המבקשת, כי האיחור בו הוגשה תביעת החוב אינו ניכר, וכי סיבת האיחור הינה התארכות בדיקת החשבונות לתשלום ומו"מ להפחתת הסכום. כן מציינת המבקשת, כי הסכימה לביצוע התשלום על ידה על מנת שצד ג' לא ייפגע ממצבה של הישיבה, וכי המדובר בכספי ציבור. כל אלו, כך המבקשת, עולים כדי טעמים מיוחדים להארכת המועד.

הנאמן, בתגובתו, מתנגד לבקשה. לטענתו, זכותה של המשיבה להגיש תביעת חוב מתוקנת או הנוספת, ניתנה לה לפנים משורת הדין, ולאחר שחלף המועד להגשת תביעות חוב של נושים במסגרת הסדר הנושים של הישיבה.

כמו כן טוען הנאמן כי למרות שהמבקשת ידעה כי משך בדיקת החשבונות יתארך, לא פנתה לנאמן בבקשה מתאימה להארכת המועד טרם זה חלף. כן מציין הנאמן, כי הסכם הפשרה על פיו שילמה המבקשת נחתם כשבועיים ימים לפני שהמבקשת הגישה את תביעת החוב אשר נדחתה, ובכך גרמה המבקשת לעיכוב נוסף בהגשת תביעת החוב בלא טעם ראוי לכך.

עוד מציין הנאמן, כי ביום 29.4.2007 העביר למבקשת העתק ממכתבו לב"כ הקודמת של המבקשת, לפיו נדחתה תביעת החוב בשל איחור בהגשתה, וכי המבקשת השתהתה כחודשיים נוספים טרם הגישה הבקשה דנן.

• הנאמן טוען, כמו כן, כי אף בהתעלם מאיחורים ועיכובים בלתי מוסברים אלו, אין בטענותיה של  המבקשת כדי להוות טעמים מיוחדים להארכת המועד, ומוסיף וטוען כי היה על המבקשת לפעול ראשית להגשת בקשה להארכת מועד לנאמן, ולא לעשות דין לעצמה ולפנות ישירות לבית המשפט. כן מציין הנאמן, כי לקבלת בקשתה של המבקשת, אשר עשוי ותביא לקבלת תביעת החוב הנוספת אשר הגישה, תהא השפעה בלתי מבוטלת על אחוז הדיבידנד אשר נקבע לתשלום לנושי הישיבה במסגרת אישור הסדר הנושים.

הכנ"ר, בתגובתו, תומך בעמדת הנאמן.

עיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, וזו החלטתי:

• 1.         בבקשה זו רותמת המבקשת את העגלה לפני הסוסים, שכן היה עליה לפנות ראשית לנאמן בבקשה מתאימה להארכת מועד, וככל שבקשתה זו הייתה נדחית על ידו, היה עליה להגיש ערעור על כך. בקשה זו חותרת למעשה תחת סדרי הדין הקבועים לערעור על החלטות של בעל תפקיד, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

• 2.         לגופו של עניין, ובהתעלם מכשל זה של המבקשת; אין עוררין כי המבקשת ידעה הן אודות חיובה בתשלום, ביחד עם הישיבה, וזאת ממועד מתן פסק הדין החלקי ביום 3.2.2004, והן אודות מועדי הגשת תביעות החוב בתיק זה. ולראיה העובדה כי הגישה תביעת חוב במועדה, אשר אושרה על ידי הנאמן. בסעיפים 10.ה - 10.ו לבקשתה, מציינת המבקשת כי לשם חריגה מהוראות סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע מועדים להגשת תביעות חוב, נדרשים טעמים מיוחדים, ואף מציינת כי נסיבות המקרה הולמות את דרישות הטעמים המיוחדים, כפי שנקבעו בפסיקה. עם זאת, טוענת המבקשת בתשובתה (סעיפים ג.5 - ג.7), כי משחלף המועד האחרון להגשת תביעות חוב, כפי שנקבע בסעיף 71(ב), משהוסכם על ידי הנאמן כי תינתן הארכה מיוחדת למבקשת להגיש תביעת חובה בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין בית משפט השלום בראשון לציון, ומשניתן להסכמה זו תוקף של החלטה, אזי המדובר במועד אשר נקבע בהחלטה שיפוטית. על כן כלל לא נדרש ממנה להראות כי איחורה בהגשת תביעת החוב הנוספת נגרמה מטעמים מיוחדים, וכל אשר נדרש הוא טעמים סבירים. אף לו הייתי נכונה לקבל שינוי זה בטענותיה של המשיבה, אשר נעשה רק בכתב תשובתה, ובלא שניתנה לנאמן הזדמנות להגיב לה, אני דוחה טענה זו מכל וכל. במה דברים אמורים? משחלף המועד להגשת תביעות חוב במסגרת הסדר הנושים, משמעות הסכמתו של הנאמן במסגרת הדיון בבית משפט השלום בראשון לציון, על פיה יקבל את תביעת החוב של המבקשת בתוך 30 יום, הינה כי נסיבות המקרה באותו מועד עלו כדי טעמים מיוחדים להארכת המועד. הגם שניתן לחלוק על הפעלת שיקול דעתו של הנאמן באופן זה, בניגוד לחוק החרות ובלא לקבל את אישור בית משפט זה לפני כן, נדרש טעם מיוחד בן בנו של טעם מיוחד על מנת להצדיק איחור בהגשת תביעת החוב, וזאת במיוחד נוכח האיחור המשמעותי שהתקיים בעניינה של המבקשת.

יש, אם כן, לבחון האם בעניינה של המבקשת התקיים טעם מיוחד שכזה.

• 3.         המערערת טוענת כי האיחור בהגשת תביעת החוב הנוספת מטעמה נגרם בשל הצורך לבחון מסמכים שונים, חלקם בני למעלה מעשור, וכי בדיקה זו נדרשה על מנת להפחית, בסופו של יום, את הסכום אשר שולם על ידה, ואשר אותו אמורה הייתה לתבוע מקופת ההסדר. טעם זה, כבד משקל ככל שעשוי להיות, אין בו כדי להועיל למבקשת. ככל שחיפשתי בין טענותיה של המבקשת, לא מצאתי כל הסבר מדוע נמנעה המבקשת מלהגיש את תביעת החוב הנוספת במועדה, ולו רק לשם הזהירות, תוך ציון העובדה כי הסכום הנקוב בה הינו תלוי הבדיקה שהתקיימה. בכך התרשלה המבקשת, במיוחד לאור זאת שהייתה מיוצגת לאורך כל ההליכים, ואף הגישה את תביעת החוב הראשונה מטעמה במועד. על כך יש להוסיף, כי ידיעתה של המבקשת אודות המועד אשר נקבע להגשת תביעת החוב הנוספת, והאפשרות אשר עמדה בפניה להגישה במועדה, כאמור לעיל, שוללות מני וביה כל אפשרות לראות באיחור ככזה אשר נגרם מטעם מיוחד, שכן אין בכך כדי לענות על דרישות הדין והפסיקה לחוסר ידיעה או לחוסר יכולת אובייקטיבית של הנושה להגיש את תביעת החוב במועדה. בענייננו, אף ספק בעיני אם ניתן לראות בנסיבות, כפי שנטענו על ידי המבקשת, כטעם סביר.

• 4.         אף העובדה כי ההסכם על פיו שילמה המבקשת לחברת אניס נחתם כשבועיים ימים לפני שהגישה את תביעת החוב הנוספת, מעידה על עיכוב בלתי מוצדק בהגשתה. על כך, בכל הכבוד, אין למבקשת להלין אלא על עצמה, וייתכן ויכול היה להיות די בשיהוי זה עצמו כדי לאיין נפקותו של כל טעם מיוחד לו הייתה טוענת המבקשת.

• 5.         זאת ועוד; בקשה זו הוגשה כמעט שנה (!) לאחר שהנאמן נתן את החלטתו בה דחה את תביעת החוב הנוספת שהגישה המבקשת, וכחודשיים לאחר שהנאמן הודיע למבקשת עצמה אודות דחיית תביעת החוב. לטענת המבקשת, באת כוחה דאז "לא עדכנה" אותה אודות הדחייה. המבקשת לא צירפה ולו ראשית ראיה לחוסר עדכון זה, ולא שוכנעתי כי נטל זה הורם על ידה. אציין; לאור ההלכות אשר צוטטו לעניין זה על ידי הנאמן, ספק בעיני אם היה כלל מקום להעלות טענה זו. אף לו הייתי מקבלת טענתה זו של המבקשת, אין בכך כדי ליתן ולו ראשית הסבר לשיהוי הנוסף שבהגשת בקשה זו, כחודשיים שלמים לאחר שהנאמן העביר למבקשת עצמה את החלטתו זו.

• 6.         כן יש לציין, כי נושי הישיבה הכריעו לטובת הסדר הנושים אשר הוצע, וזאת, בין היתר, בהסתמך על אחוזי הדיבידנד אשר הועלו בו. משעותרת עתה המבקשת כי יותר לה להגיש את תביעת החוב הנוספת מטעמה באיחור, ובמיוחד נוכח הסכום הבלתי מבוטל הנתבע, יש בכך כדי לפגוע בדיבידנד אשר יחולק ליתר הנושים. זאת, כאשר המבקשת השתהתה-התרשלה לכל אורך התנהלותה בנוגע לתביעת חוב נוספת זו.

• 7.         לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקשת תשא בהוצאות הנאמן ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"ב בכסלו, תשס"ח (2 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.