החלטה בתיק פשר 1748/02

מונחת בפני מחלוקת אשר התעוררה בין הנאמן להסדר הנושים של משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר (1965) בע"מ (להלן: "הנאמן" ו"משב", בהתאמה), לבין חברת עמילין שירותי מכס בע"מ (להלן: "המבקשת").

עסקינן למעשה במחלוקת בדבר הזכאות לקזז הוצאות משפט, אשר עיקרה כדלקמן:

עסקיה של משב לא צלחו, והיא נקלעה להקפאת הליכים. במסגרת זו, נוצר סכסוך בין הנאמן אשר מונה לנכסיה לבין המבקשת, במסגרתו טענה המבקשת לזכות עכבון העומדת לה על טובין המיועדים למשב, וביקשה למנוע ממשב מלהשתמש בטובין כל עוד לא ישולם חוב עבר אשר משב חבה לה.

בסופו של יום, ניתן פסק דין הדוחה את עמדתה של המבקשת, ומאפשר למשב להשתמש בטובין; פסק דין זה הפך חלוט, ואין הוא עומד לדיון במסגרת החלטתי זו. במסגרת פסק הדין דנן, הוטלו על המבקשת הוצאות משפט בתוספת שכר-טרחת עורך-דין, בסך 25,000 ש"ח + מע"מ.

עיקרו של הסכסוך המונח בפני כעת, נעוץ בטענתה של המבקשת כי היא זכאית לקזז את הסכום דנן מהחוב המגיע לה, אשר כיום אין חולק כי הינו בגדר נשיה בלתי מובטחת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, מצאתי כי דינה להדחות.

הצדדים אינם חלוקים בכך, כי הסעיף המכתיב את צורת הקיזוז ואת עצם היכולת לערוך קיזוז, הינו סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אשר הוחל אף על מקרי חדלות פרעון של חברה. מעבר לדרוש יוער, כי החלטתי בפש"ר 1664/00, כפי שהיא מצוטטת על-ידי הנאמן, שונתה באורח חלקי בבית המשפט העליון, אלא שבנסיבות המקרה אין הדבר מסייע למשיבה, באשר אף בית המשפט העליון קבע כי מקום בו הבשילה הקפאת ההליכים לכדי הסדר נושים, יהיה "המועד הקובע" לקיזוז בחדלות-פרעון (לפי סעיף 74 הנ"ל) מועד מתן צו הקפאת ההליכים.

אין ספק, כי המבקשת צודקת בטענתה, כי העילה הראשונית לסכסוך במסגרתו הוטלו ההוצאות, נעוץ בחוב עבר; אלא מאי? נקל לראות, כי רוב גדול בקרב ההליכים שמנהלים נאמנים ומפרקים כנגד צדדים שליליים, מקורם "ההיסטורי" הינו בחוב עבר, או במעשים ומחדלים שארעו טרם המועד הקובע של צו חדלות הפרעון. אלא מאי? אין בכך בכדי לשנות את העובדה, כי הוצאות משפט, במידה והן מוטלות, הינן חיוב הנובע, במישרין, מהתדיינות והכרעה משפטית בין בעל התפקיד לצד ג', אשר נערכו לאחר המועד הקובע , קרי בעת שהחברה מצויה כבר בהקפאת הליכים (או פירוק), ונתונה לפיקוחו של בית המשפט.

אשר על כן, הוצאות משפט המוטלות במסגרת הליכים אלו, אינן מעידות על חוב שחב הצד שכנגד לחברה בטרם הקפאת ההליכים, אלא הינן תוצאה ישירה של ההתדיינות, הטרחה וההוצאות שנגרמו לבעל התפקיד ולחברה שבניהולו , בעת ניהול הליך חדלות הפרעון עצמו, כשם שלעיתים עניין לנו בתגובה של בית המשפט להתנהגות פסולה שגילה אותו צד שכנגד, אם וכאשר הקשה שלא כדין על בעל התפקיד, או על הליכי חדלות הפרעון של החברה (ואין אני קובעת דבר בעניין זה בנסיבות המקרה דנן).

כך או כך, עניין לנו בחבות של מתדיין כלפי החברה חדלת הפרעון, אשר נוצרה לאחר המועד הקובע , בשל התדיינות או התנהגות אשר ארעו אף הן, לאחר אותו מועד. התוצאה הינה, אם כן, כי לא ניתן לקזז חבות שכזו מול סכומים הנתבעים בגין חובות עבר.

זאת ואף זאת; ישנו טעם רב בטענת הנאמן, כי פסיקה הפוכה היתה יוצרת מצב בלתי ראוי, בו כמעט כל מתדיין שהיה פותח בהליך סרק מול נאמן בהקפאת הליכים או מפרק, מקשה על ניהול ההליכים או פועל באורח פסול, יכול היה להמנע מתשלום הוצאות משפט, וזאת באמצעות "קיזוז" שלהן מול חוב קיים או נטען. אין צורך להכביר מילים על כך, כי מצב כזה היה פוגם קשות ביכולת להרתיע נושים וצדדי ג' מנקיטת הליכי סרק או התנגדויות סרק, וזאת בלא כל הצדקה משפטית או עניינית.

אכן, צודקת המבקשת בטענתה, כי לא הוכח כי בנסיבות המקרה, היו טענותיה וההליכים המשפטיים בהם נקטה בגדר הליכי סרק, אלא שאין צורך להכביר מילים על כך, כי לו הייתי מקבלת את עמדתה, הרי שהיה נוצר תקדים בלתי רצוי, אשר עשוי היה לעודד הליכי סרק בעתיד.

אי לכך, הבקשה נדחית.

בנסיבות המקרה, נוכח סכומה הקטן יחסית של המחלוקת, והעובדה כי על המבקשת הוטלו מניה וביה הוצאות נכבדות בהליך הקודם, לא מצאתי מקום ליתן צו נוסף להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.