החלטה בתיק פשר 1707/04

מונחת בפני בקשתו של המנהל המיוחד של חברת צמנטכל בע"מ (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החברה", בהתאמה) לחייב את רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "המשיבה") לשלם לחברה סכומים המגיעים לה, כך לטענתו, בשל עבודות שביצעה בפרוייקט נתב"ג 2000. לטענת המנהל המיוחד, מדובר בסכומים שלא היו שנויים במחלוקת כנה, ולשיטתו נמנעת המשיבה משלמם בחוסר תום-לב, חרף העובדה כי החברה השלימה כ-95% מהעבודות ערב פירוקה, והיתה נכונה להשלים במהירות אף את יתרת העבודות. לשיטת המנהל המיוחד, ביטלה המשיבה את החוזה שלא כדין, על-רקע סירובו לאשר העדפות נושים  לטובת ספקי המשנה של הפרוייקט.

המשיבה מתנגדת לבקשה, ומאריכה בטענות אשר עניינן אי התאמת המחלוקת להידון במסגרת המהירה והמקוצרת של בקשה למתן הוראות. לגופו של עניין, טענת המשיבה היא כי החוזה בוטל על-ידה כדין בשל איחורים והפרות חוזה מצד החברה. כמו כן, החברה היא החייבת לה כספים לאחר גמר ההתחשבנות, וזאת הן בשל הפעלת סעיפי פיצוי מוסכם בגין איחור, והן בשל נזקים וסיבות אחרות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להן, מצאתי כי עניין לנו במחלוקת הנסבה על עניינים משפטיים בעיקרם, וכן על פרשנות והסקת מסקנות ממסמכים אשר אמיתותם והאמור בהם (להבדיל מן המסקנה הראויה העולה מהם) אינם שנויים במחלוקת אמיתית. אי לכך, מצאתי לנכון להפעיל את סמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים; וכך אני עושה.

1.         ביום 22.5.03, נחתם בין החברה למשיבה הסכם, בעיקרו ביצוע עבודות הרחבה במסגרת פרוייקט "נתב"ג 2000". במסגרת פרוייקט זה, נהגה המשיבה לשלם לחברה, מעת-לעת, לפי חשבונות מאושרים ובהתאם להתקדמות העבודה. כמקובל בפרוייקטים מסדר גודל כזה, העסיקה החברה מספר לא מבוטל של ספקים וקבלני משנה, אשר רובם זכו לתשלום בשיטה המכונה "Back to Back" - קרי, החברה היתה משלמת להם את המגיע להם, וזאת מתוך כספי התשלומים אשר שולמו לה על-ידי המשיבה. לעומת זאת, בעניינם של שני ספקים נעשתה המחאת זכות, דבר אשר זיכה אותם בקבלת תשלום ישירות מהמשיבה, וזאת על-חשבון הכספים המגיעים לחברה.

2.         לטענתו של המנהל המיוחד, הרי שב-27.6.04, בשלב בו נקלעה החברה להליכי חדלות פרעון והוא מונה לתפקידו (אז - כמפרק זמני), הושלמו כ-95% מהעבודות, ויתרת העבודה שנותרה היתה מזערית, כך שניתן היה לסיימה במהירות ובעלות נמוכה. מסקנתו זו של המנהל המיוחד מעוגנת במכתבים שנערכו על-ידי המשיבה , במהלך הפגישות ביניהן (דבר שיפורט בהרחבה בהמשך). עולה מאותם מכתבים, לכאורה, כי לחברה נותרה יתרת זכות (קרי: כספים שהמשיבה חבה בתשלומם) בסך של מעל 780,000 ש"ח.

המנהל המיוחד (המפרק הזמני, כתארו אז) פנה אל המשיבה ימים ספורים לאחר מינויו, וביקש לשאת ולתת עימה על השלמת העבודות. הפגישה הראשונה בין הצדדים נועדה ליום 8.7.2004, אולם ביוזמת המשיבה ומטעמים שונים, נדחתה פעמיים, והתקיימה בסופו של דבר ביום 21.7.04. בעקבות פגישה זו, ניתנו למפרק המכתבים דנן, אשר התחשיבים בהם נערכו על-ידי חברת הניהול של הפרוייקט. עם זאת, ראוי לציין כבר בשלב זה, כי המכתבים הכילו הסתייגות, לפיהן אין באמור בהם משום "ראיה", באשר התחשיב נדרש לאישורה של המשיבה עצמה בטרם יהפוך מחייב.

לטענת המפרק, הסכימה המשיבה כי החברה תמשיך בעבודות (וזאת גם עקב הערכתה, שבאה אף היא לידי ביטוי בתכתובת) כי שכירת קבלן אחר תחתיה עשויה להיות הליך ארוך ויקר עוד יותר. אלא שלטענת המבקש, התנתה החברה את המשך העבודות בתשלום מלוא חובות העבר לספקים וקבלני המשנה , וזאת ככל הנראה באמצעות תשלום שתבצע המשיבה על חשבון הכספים המגיעים לחברה . לטענת המנהל המיוחד, נאמר לו שעסקינן בעניין של "מדיניות"; לתמיכת טענתו זו, הוא מצרף מסמך שהגיע לידיו, ובו הזמינה המשיבה את קבלני המשנה להגיש לה "הוכחות חוב" (!) לשם ביצוע תשלומים אלו. במכתב זה, כתבה המשיבה לקבלני-המשנה (או למצער, לאלו מהם שניסו לתבוע את המגיע להם במישרין מן המשיבה) כי:

" רשות שדות התעופה מוכנה לשקול בחיוב שימוש בתנאי התקשרות עם חברת צמנטכל  לשם תשלום חוב לחברתכם בגין עבודות אותן ביצעתם...  רצון טוב זה מטעם הרשות, אין בו כדי להודות בחבות כלשהי של הרשות לשלם לחברה (לקבלן המשנה - ו.א) סכום כסף כל שהוא. הרשות התקשרה עם חברת צמנטכל לביצוע העבודות ואין כל יריבות ו/או מחוייבות חוזית ישרה מול קבלני המשנה.

כדי לאפשר לרשות לשקול עמדתה הינך נדרש להציג בפני הרשות את חוזה העבודה עם חברת צמנטכל, היקף ההתקשות, פרוט העבודה שבוצעה עד כה במרכז האנרגיה, והתשלומים שהתקבלו ע"ח העבודה מצמנטכל".

ובהמשך:

" מטרת מסמך זה, כמו גם " הוכחת החוב" הינה לאפשר לרשות שדות התעופה לשקול עמדתה מול המפרק של חברת צמנטכל כמו גם רצון הרשות להקטין נזקם של קבלני המשנה, נזק שנגרם להם ע"י הקבלן הראשי"

(ההדגשות שלי- ו.א).

3.         מוסיף המבקש וטוען, כי נציגיו הודיעו למשיבה על אתר, כי הם מוכנים להשלים את העבודה במהירות רבה, ולכל המאוחר עד ליום 15.8.04, מועד חנוכתו של פרוייקט נתב"ג 2000. המבקש עמד מאחורי אומד-דעת זה, אולם סירב לתשלום חובות העבר, ולמצער - סירב לעשות זאת באורח גורף, ובלא לבקש ולקבל תחילה אישור מבית המשפט . לטענת המפרק, נכשלו מגעים שניהל לאחר הפגישה עם קבלני המשנה, וזאת לטענתו בשל נסיונם "לנפח" את חובם - שמא בשל "הליך הוכחות החוב" שהציעה להם המשיבה.

ביום 5.8.04 שלח המבקש מכתב רשמי למשיבה ובו שב והביע את רצונו ומחוייבותו להמשיך בעבודות ולסיימן תוך שבועיים, וזאת בעד תשלום התמורה ההולמת בגינן בלבד . מאידך גיסא, דרש את התשלום המגיע לחברה בגין עבודות שבוצעו בעבר, וטען כי אין לשלם ממנו חובות לקבלני המשנה, למעט שני אלו לטובתם בוצעה מבעוד מועד המחאת הזכות. כמו כן, ביקש מן הרשות שלא לערב בין חובות העבר לבין המשך העבודות.

4.         שלושה ימים לאחר מכן, ביום 8.8.04, התקבל מכתב מן המשיבה, אשר עיקריו כדלקמן:

א.         ביטול החוזה, וזאת עקב הפסקת פעילות החברה כתוצאה מהליכי הפירוק.

ב.         לאור כשלון החברה לתקן את ההפרה למרות דרישות בכתב, לוקחת המשיבה על עצמה להשלים את החלקים הנותרים של העבודה.