החלטה בתיק פשר 1700/05

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין חברת אסיה יזמות והשקעות קד"מ בע"מ (להלן: "המבקשת") לבין נאמני חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן: "הנאמנים" ו"קלאב-מרקט", בהתאמה); עיקר המחלוקת נעוצה בשאלה, האם רשאית המבקשת למנוע את חילוטה של ערבות בנקאית שהפקידה לטובת קלאבמרקט, וזאת כחלק מחוזה של שיתוף פעולה מסחרי ושכירת חנות.

המבקשת מעלה, בכתב הטענות שהגישה, שורה ארוכה של טענות עובדתיות ומשפטיות, שעיקרן כי לפי שיטתה, נהגה כלפי קלאב-מרקט בחוסר תום-לב, הציגה את המיזם נשוא החוזה כרווחי ביותר, כאשר בפועל היה המצב הפוך, וחטאה בשורה ארוכה של הפרות חוזיות. הנאמנים, לצד טיעוניהם בדבר האוטונומיות של הערבות הבנקאית וניתוקה מעסקת היסוד, מכחישים את טענות המבקשת אף לגופן, וטוענים כי היא זו שנהגה שלא כדין - בין היתר, כאשר נטשה את החנות שלא לפי תנאי החוזה, ונטלה עמה לכאורה ציוד השייך לחברה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זאת;

1.         טרם אגש להכרעת המחלוקת לגופה אעיר, כי טוב היה לטענות שהעלתה המבקשת בכתב התשובה , אלמלא נטענו.

ראשית, הלכה ידועה היא, כי בעלי תפקיד בחדלות פרעון, אשר אינם אלא "ידו הארוכה" של בית המשפט, אינם חבים בדרך-כלל בצירוף תצהיר לכתבי הטענות שהם מגישים (לעניין זה, ראה בין היתר את פסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 5709/99, זיוה לוין נ' שילר). אי לכך, לא היה כל מקום כי בא-כח המבקש יטען כי מטעם זה מלבד ראוי למחוק את התגובה ולקבל את עמדתו.

שנית, וחשוב אף יותר - בנסיבות המקרה, ספק גדול אם קיים צורך להכריע במחלוקת עובדתית כלשהו, באמצעות חקירה על תצהיריו של אחד הצדדים. המחלוקת הרלוונטית לבירור המחלוקת הנוגעת לערבות הבנקאית (להבדיל מעסקת היסוד, כפי שיובהר בהמשך החלטתי זו), הינה מחלוקת משפטית פשוטה, אשר לשם בירורה די לעיין בנוסח כתב הערבות, וכן ב סוג הטענות שמעלים הצדדים זה כנגד זה. אי לכך, אף אם היה צורך להתעלם מטיעונים עובדתיים אשר לו גובו בתצהיר (ולא כזה הוא המקרה דנן), הרי שלא היה בדבר בכדי להועיל למבקשת.

אי לכך, דין טיעונים אלו להדחות בשתי ידיים; דומה, כי בא-כוחה המלומד של המבקשת היה מטיב לעשות, לו ניצל את מסגרת כתב-התשובה בכדי להתמודד עם הטיעונים המשפטיים כבדי-המשקל שהעלו הנאמנים, וזאת תחת להתעלם מהם במפגיע, תוך שהוא מבקש מבית המשפט לפוסלם במחי-יד, באשר לשיטתו הם "נובעים וקשורים לטיעונים העובדתיים".

2.         כעת, מן הראוי לעבור ולדון במחלוקת לגופה.

הצדדים אינם חלוקים על תוקפו ואמיתותו של כתב-הערבות שצורף לבקשה, ואף לא על המסקנה המתבקשת מקריאתו - כי עניין לנו, באורח מובהק, בערבות בנקאית אוטונומית . לא זאת, אלא אף זאת; בניגוד לטענת המבקשת, לא התרשמתי כלל ועיקר כי מדובר בערבות בנקאית "מוחלשת", קרי - ערבות במסגרתה ניצלו הצדדים את חופש החוזים בכדי להופכה לשונה מ"ברירת המחדל" של ערבות בנקאית אוטונומית (כך למשל: הגבלה ברורה או הצבת תנאים מוקדמים למימוש בתוך כתב הערבות עצמו , להבדיל מבעסקת היסוד).

נהפוך הוא: הערבות הינה קצרה, ברורה ופשוטה, ומלבד ביטוי עמום "הבטחת תשלום" (אשר דומה כי הוא יכול לכלול בתוכו כמעט כל סכסוך חוזי במסגרתו יטען המוטב כי מוציא הערבות חב לו כספים), הוא מכיל את הביטוי המוכר והחד-משמעי "בלא שיהא עליכם לבסס או לנמק את דרישתכם".

אין צורך להכביר מילים, ולחזור על אשר נאמר בפסקי דין רבים, הן של בית המשפט העליון והן של בית משפט זה, כי מותרה של ערבות אוטונומית מערבות רגילה, היא ניתוקה ועצמאותה כלפי עסקת היסוד . משמעותו המרכזית של אותו "עקרון עצמאות" הינו, כי בכדי לחלט את הערבות, אין המוטב חייב להתדיין בערכאות משפטיות ולהוכיח הפרה וחובות כספיים לפי עסקת היסוד, אלא די לו בהתקיימות התנאים בכתב הערבות עצמו.

בעניין זה, נאמר לא אחת כי העובדה שצד שכנגד מעלה טענות קשות כנגד מוטב הערבות, וטוען בתוקף כי אין הוא חב לו דבר (אלא נהפוך הוא), אין בה בכדי למנוע את חילוט הערבות.(לעניין זה, ראה בין היתר את האמור בבר"ע 239/80 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל); כמו כן אין די בעצם הטענה כי הצד השני פועל בחוסר תום-לב, בכדי לגבור על עקרון העצמאות ולהמנע מן החילוט.

3.         אכן, אף לעקרון העצמאות של הערבות קיימים שני חריגים, והם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות, שעניינו "התנהגות חמורה במיוחד" של המוטב, אף שהיא אינה עולה בהכרח לכלל מרמה. אלא מאי? בדרך-כלל, אין די בסכסוך חוזי, חריף ככל שיהיה, בכדי להקים את חריג הנסיבות המיוחדות. אלו שמורים למקרים מיוחדים, כגון מצבים בהם ניכר על-פניו כי מבקש החילוט פועל בחוסר תום-לב קיצוני או שלא כדין.

מן הראוי להוסיף ולהדגיש; עקרון יסוד של דיני הערבות הבנקאית, הינן מתן פטור חד-משמעי למוטב, מהתדיינויות הקשורות לעסקת היסוד , טרם שהוא מחלט את הערבות. ובמילים אחרות: מוציא הערבות יוכל עדיין להגיש תביעה לפי עסקת היסוד, אלא שאותה התדיינות תערך כאשר כספי הערבות מצויים בכיסו של המוטב. אין להעתר בשום אופן לנסיון להשתמש בפרשנות מרחיבה של חריג הנסיבות המיוחדות, בכדי לעקוף כלל זה, ולגרור את המוטב להתדיין (בין אם בפני בית המשפט של חדלות פרעון או ערכאה אחרת) בנושאים הקשורים במובהק לעסקת היסוד, וזאת כתנאי מוקדם לחילוט הערבות. דין כזה יהפוך את עצם מהות מוסד הערבות הבנקאית ל"אות מתה", ואין להשלים עימו.

עוד אעיר; עצם העובדה כי אחד הצדדים הפך לחדל-פרעון, אין בה בכדי לסכל או להפקיע את הערבות הבנקאית; כשם שמצב בו הופך החייב לחדל-פרעון אינו פוטר אותו מן החילוט (לעניין זה, ראה בין היתר רע"א 1765/00 מושקוביץ נ' תשורה, וכן פש"ר 1201/01, פרינטלייף נ' דרבן), כך גם העובדה כי המוטב הפך לחדל פרעון אין די בה בכדי להקים חריג לעקרון העצמאות. אין ספק, כי חדלות פרעונו של המוטב יכול להקשות על מוציא הערבות להפרע ממנו בתביעה אזרחית לאחר מכן, ותרופתו עשויה להיות אך הגשת תביעת חוב, אלא שעניין לנו בסיכון עסקי, אשר כל צד הנקשר בחוזה הכולל ערבות אוטונומית חייב לקחתו בחשבון.

4.         בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי הוכח, אף לא לכאורה, אחד החריגים לעקרון העצמאות.
נקל לראות, כי בין הצדדים נטוש סכסוך חוזי, הדורש בירור עובדתי מהותי, בכל האמור ביחסים שנקשרו ביניהם בעקבות עסקת היסוד. זאת, כאשר כל צד מעלה טענות קשות כנגד הצד האחר. אלא מאי? טענות אלו, אין די בהם בכדי להפקיע את תוקפה של הערבות האוטונומית. זאת, באשר עצם מהותה של ערבות זו הינה לאפשר למוטב לקבל את הכספים אשר הוא טוען כי הם מגיעים לו, וזאת טרם לאותו בירור חוזי, אשר אין ספק כי הוא עשוי להתארך ולהמשך זמן רב.