החלטה בתיק פשר 1690/03

מונח בפני ערעורו של בנק דיסקונט (להלן: " הבנק") על החלטת עו"ד אברהם קורן, מפרקה של חברת מאפיית מרגלית בע"מ (להלן: " המפרק" ו-" החברה", בהתאמה), בה נדחתה תביעת החוב שהגיש הבנק כנגד החברה.

1.                   עיון בבקשה ובתגובות לה, מגלה כי ביום 13.5.2004 הגיש הבנק תביעת חוב מטעמו, על פיה הוא טוען לחוב של החברה כלפיו בסך 21,789,526.57ש"ח, תוך ציון 7 בטוחות הנמצאות בידיו על פיהן הוא נושה מובטח בחברה. ביום 10.3.2004, ועובר להגשת תביעת החוב, פנה המפרק לבנק בדרישה להבהרות בנוגע לאופן חישוב חובו הנטען של הבנק, וכן בנוגע לבטוחות שבידיו. המפרק פנה פעם נוספת לבנק ביום 10.10.2004, אך פניות אלו נותרו ללא מענה. רק לאחר פניה נוספת של המפרק מיום 3.5.2005 השיב הבנק ביום 8.5.2005 לפניית המפרק, זאת בלאקוניות, ותוך שהוא דוחה את עצם העלאת תהיות המפרק ודרישתו להבהרות, ובלא להתייחס אליהן לגופן. ביום 29.8.2006 פנה המפרק לבנק פעם נוספת בבקשה להבהרות שונות בנוגע לתביעת החוב, ומשאף פניה זו לא נענתה דחה במכתבו מיום 8.12.2006 את תביעת החוב, מן הטעם שהבנק הנושה לא הגיש למפרק את הבהרותיו לתהיות ושאלות אשר עלו ממנה.

2.                   לאחר כל זאת, העביר הבנק את הטיפול בתביעת החוב ביום 4.1.2007 לעו"ד שפלר, אשר פנה למפרק על מנת לפזר את אי הבהירות בנוגע לתביעת החוב, וביום 4.2.2007 הועברו הבהרות הבנק למפרק. על פי הנטען קיים המפרק התייעצות עם כונס הנכסים הרשמי, לאחריה הודיע לבנק כי עליו להגיש ערעור על הכרעתו.

3.                   הבנק מעלה טענת סף בערעורו, בדבר סמכותו של המפרק להכריע בתביעת החוב, וזאת לאור העובדה כי הכרעה זו ניתנה בחלוף המועד הקבוע בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל. לגופו של עניין, טוען הבנק כי היה על המפרק לציין מפורשות בפניותיו לבנק, כי אי מתן תשובות על ידי הבנק יביא לדחיית תביעת החוב; כי היה על המפרק לציין באופן ברור אילו מסמכים מתבקשים מהבנק על מנת להכריע בתביעת החוב, ולנסח שאלותיו באופן ברור ולא מעורפל; כי דרישתו של המפרק למסמכים נוספים הייתה על מנת לבצע מסע דיג פסול לצורך נקיטת הליכים נוספים בתיק הפש"ר; כי על טענות המפרק כנגד התנהלות הבנק להידון בפני הערכאה המוסמכת ולא בפני בית המשפט של פירוק; כי היה על המפרק לפנות פעם נוספת לבנק ולברר את העיכוב בהעברת ההבהרות; כי היה על המפרק להכריע בחלקיה של תביעת החוב אותם ניתן היה לאשר על פי הנתונים אשר הועברו לו, וכי היה עליו להימנע מלדחות את תביעת החוב במלואה; כי היה על המפרק לבטל הכרעתו לאחר קבלת מכתבו של עו"ד שפלר.

הבנק מוסיף וטוען, כי היה על המפרק לפעול כאמור לעיל, נוכח העובדה כי הבנק מסר הבהרותיו, לאור זאת שהכרעתו ניתנה במעמד צד אחד, ולאור הפגיעה בקניינו של הבנק.

4.                   מן האמור בתגובת המפרק, עולה כי פניותיו הראשונות לבנק, הנושה הגדול של החברה, נעשו על מנת להגיע להידברות והבנות. על אף שמכתבו הראשון של המפרק לבנק לא נענה, נקבעה פגישה בינו ובין מחלקת אשראים מיוחדים בבנק, אשר בסיומה התחייב הבנק להעביר למפרק את המסמכים הנדרשים להבהרת תביעת החוב. המפרק טוען, כי הבנק לא שעה לפניותיו הנוספות ליתן הסברים והבהרות, ומשכך דחה המפרק את תביעת החוב בדין. לאחר שהועבר הטיפול בתביעת החוב לעו"ד שפלר, ניאות המפרק, בהתייעצות עם הכנ"ר ולפנים משורת הדין, ליתן לבנק הארכת מועד להעביר הבהרותיו. מתגובתו של עו"ד שפלר לא עלו כל נסיבות חדשות המצדיקות את ביטול הכרעת המפרק הדוחה את תביעת החוב, ובוודאי שלא את קבלתה, ומשכך נדחתה התביעה.

5.                   מן האמור בתגובת המפרק בנוגע לגופן של ההבהרות אותן דרש המפרק מהבנק, עולה כי עובר לקריסתה נתנה החברה הלוואה בסך למעלה משבעה עשר מיליון שקלים לצד ג'. אותו צד ג' העביר לחברה 161 שיקים מעותדים, על סך של למעלה משלושים מיליון שקלים, לפירעון ההלוואה. שיקים אלו נועדו להחזיר לבנק הלוואה אותה לקחה החברה, ואשר עמדה באותו זמן על סך של כעשרים ואחד מיליון שקלים. על פי הנטען, הבנק ממשיך לפרוע שיקים אלו מדי חודש בחודשו, במועדם.

המפרק מעלה טענות נוספות בדבר בטוחות אחרות בהן מחזיק הבנק, ואשר על פיהן הוא נושה מובטח. כך, לדוגמה, בנוגע למשכנתא מדרגה ראשונה לזכות הבנק, על נכס אשר שוויו נאמד בלמעלה משני מיליון דולר, ואשר נמצא בבעלותה של חברה אחרת שהיא עצמה בבעלותם של בעלי המניות של החברה. מסיבה זו, טוען המפרק, אין באפשרותו לפעול למימוש נכס זה לעת עתה. לבנק אף שיעבוד קבוע על ציוד מכונות של החברה, אשר שוויים מוערך בלמעלה מארבעה עשר מיליון שקלים.

המפרק טוען, כי הבנק מנסה לאחוז המקל בשני קצותיו, על ידי הגשת תביעת חוב על מלוא סכום חובה של החברה כלפיו, תוך שהוא אוחז בבטוחות אשר שוויין עולה על גובה החוב, ובלא ליתן הסבר או פירוט מספיק בנוגע להיפרעותו מן החוב על פיהן. בכך יש כדי לרמוס את זכויותיהם של יתר הנושים. פניותיו של המפרק לבנק על מנת להבהיר את מצבת החוב העדכנית, כמו גם את אופן היפרעותו השוטפת על ידי השיקים או מימוש הנכס, לא נענו, ומשכך דחה בדין את תביעת החוב.

6.                   הבנק טען בתשובתו, כי היפרעותו מן השיקים שהועברו לו על ידי החברה הינה מותנית, ופרושה על פני כתשע  שנים, וכי ייתכן והשיקים לא יכובדו. עם זאת, מסכים הבנק כי לא יותר לו להיפרע פעמיים, הן מהשיקים והן מקופת הפירוק על פי תביעת החוב. כן טוען הבנק, כי לאור הסדר שקיים עם החברה, ואשר בו היא עומדת, אין הוא פועל למימוש הנכס.

7.                   הכנ"ר מצדד בעמדת המפרק, לאור העובדה כי הבנק לא פעל על מנת להבהיר את מצבת נשייתו המדויקת, לא סיפק את הנתונים אותם דרש המפרק, ולמעשה אוחז בבטוחות העולות על גובה החוב כלפיו. יצוין, כי הבנק הגיש ביום 21.2.2007 את תשובתו לתגובת הכנ"ר, וזאת בניגוד לסדרי הדין, בלא לקבל את רשות בית המשפט, וממילא בלא לקבלה. לאור זאת, לא מצאתי להתייחס לאמור בה בבואי להכריע בערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי שלהלן.

8.                   לעניין טענת הסף של הבנק, כי משלא הכריע המפרק בתביעת החוב בתוך המועד הקבוע בסעיף 93 לפקודת פשיטת הרגל, יש לקבל את תביעת החוב, ולמצער אין זה בסמכותו עוד להכריע בה, אין לי אלא לחזור ולצטט את האמור בפש"ר 9317/06, כפי שהובא על ידי המפרק בסעיף 20 לתגובתו. די אם אציין כי אין בחריגה במועד ההכרעה בתביעת החוב על מנת לשלול את הסמכות לעשות כן לאחר מכן, או כדי להצדיק קבלה אוטומטית שלה.

כמו כן מצאתי לדחות את טענות הבנק כי דחיית תביעת החוב על ידי המפרק נעשתה "במעמד צד אחד". לבנק ניתנו הזדמנויות רבות על מנת להבהיר ולפרט את אשר נדרש, אך הוא נמנע מלעשות כן, תוך שהוא מתחמק בלאקוניות מלענות לגופם של דברים.

9.                   עניין לנו בנושה מובטח, אשר הגיש תביעת חוב במסגרת הליכי פירוק החברה. הבנק אוחז במספר בטוחות, ביניהן שיקים אותם הוא פורע מדי חודש בחודשו, משכנתא על נכס מקרקעין שנמצא בבעלות צד ג', ושיעבוד על מכונות החברה. עיון בתביעת החוב שהגיש הבנק מגלה, כי פירוט הבטוחות שם אינו עומד בדרישות הדין על פי תקנה 84 לתקנות פשיטת הרגל, ואף פעילותו החודשית של הבנק למימוש השיקים אשר ניתנו בידיו אינה עולה בקנה אחד עם דרישות תקנה 85. משהגיש הבנק את תביעת החוב למפרק, חלה על המפרק חובה לבדוק את תביעת החוב ולהכריע בה. לשם כך פעל המפרק על מנת לקבל הבהרות ופירוט מן הבנק בנוגע לבטוחותיו ואופן היפרעותו מהן, אך הבנק ביכר שלא להגיב עניינית לפניות אלו. על כך, בכל הכבוד, אין לבנק להלין אלא על עצמו. ניתן אף לקבוע, כי פעולתו של המפרק בענייננו היטיבה עם הבנק, שכן לפנים משורת הדין ניתנו לבנק מספר הזדמנויות להגיש את הבהרותיו, אך הוא לא עשה כן.

10.               מן המפורסמות היא, כי על בעל תפקיד במסגרת הליכי חדלות פירעון, לפעול לרווחת כלל הנושים. משהתיר הדין לנושה מובטח לפעול מחוץ להליכי הפירוק על מנת לממש בטוחותיו, ניתן לנושה המובטח יתרון מובנה על פני כל נושה אחר, וביכולתו לפעול לגביית מלוא חובו, ולמצער לגביית מלוא שווי בטוחותיו, בלא להיזקק לעמדת בעל התפקיד. על מנת למנוע מצב בו הנושים האחרים יפגעו בשל פעולות של הנושה המובטח בבטוחות אשר שוויין עולה על שווי החוב כלפיו, באה הלכת גרבש לעולם. באתי לכדי מסקנה כי בענייננו חדל הבנק באופן חמור מלפעול על פי חובת תום הלב והאחריות בה הוא נושא כלפי הנושים האחרים בהליכי חדלות הפירעון.

ובמה דברים אמורים? כאמור לעיל, בידי הבנק בטוחות העולות על גובה החוב כלפיו, וזאת אף בהתייחס לשיקים בהם הוא אוחז. על זאת יש להוסיף את המשכנתא על נכס, וכן את השיעבוד על המכונות. דרישותיו של המפרק למתן הבהרות נועדו על מנת לקבוע את גובה נשייתו האמיתית של הבנק, ואף את יכולתו להיפרע מלוא חובו מהבטוחות אשר בידיו. הבנק העדיף שלא לפרט בפני המפרק את פרטי בטוחותיו, וזאת בלא כל סיבה הגיונית נראית לעין. הוא אף לא טען במסגרת בקשה זו כי הימנעותו מלעשות כן מבוססת בדין או בפסיקה. כל אשר בפי הבנק הינן טענות פרוצדוראליות וכלליות בדבר היעדר סמכות ופגיעה בקניינו. כאמור לעיל, אין לקבל טענות אלו.

11.               כן מצאתי טעם ממשי לפגם, בעובדה כי הבנק אוחז כיום בבטוחות העולות לאין שיעור על גובה החוב הנטען כלפיו. בכך יש כדי לרמוס את זכויותיהם של נושים אחרים, ולסכל אפשרות כי אף הם יזכו לדיבידנד במסגרת הליכי הפירוק. פרשנות סבירה ונכונה של חובת תום הלב האינהרנטית, הקיימת בין נושה מובטח ובין יתר הנושים בהליכי הפירוק, כפי שנקבעה בהלכת גרבש דלעיל, צריכה הייתה להביא את הבנק לפרט באופן מדויק וברור מה שיעור החוב הנוכחי של החברה כלפיו, ובאיזה אופן הוא נפרע מחוב זה על ידי הבטוחות הנמצאות בידיו. זאת, במיוחד כאשר רק על פי השיקים בהם אוחז הבנק, הרי הוא מחזיק בבטוחות אשר שוויין למעלה מעשרה מיליון שקלים מהחוב הנטען.

על כך יש להוסיף את העובדה כי חובה של החברה לבנק הולך ומצטמצם מדי חודש על ידי פירעון השיקים. פועל יוצא מכך, הוא כי אין לראות את עמידתו של המפרק על קבלת הסברים מפורטים מן הבנק כבלתי סבירה או קטנונית, שכן היה בה, למצער, כדי להעמיד את מצבת הנשיה בחברה על דיוקה.