החלטה בתיק פשר 1687/04

בקשה זו, המוגשת מטעם מפרק חברת אקורד הנדסה בע"מ (להלן: "המפרק"), ועל דעתו של ב"כ הכנ"ר, מונחת בפני בהמשך להסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת דיון אשר נערך בפני ביום 3/7/2006 בעניינה של בש"א 3976/06.

באותה בקשה עתר המשיב דכאן, מר עלי אבו סיאם (להלן: "המשיב 1"), לבטל פסק דין ופסיקתא בהם אושרה עסקת מכירה של מקרקעין בלוד, מהחברה (באמצעות המפרק) למשיבה 2.

המשיב 1 הציג באותה בקשה שלל טענות באשר להתנהלות הדברים אשר הובילה למתן פסק הדין והפסיקתא, ובהן טענות מרמה וזיוף לגבי מכלול ההליכים בפרשה זו, שתחילתם בבקשת המפרק לביטול הסכם המכר, וסופם במתן הפסיקתא כאמור. המשיב טען כי הוא עצמו כלל לא היה מעורב בהליכים הנ"ל, וכי מי שנחזו לפעול כבאי כוחו במסגרת אותם הליכים פעלו ללא ייפוי כוח מטעמו, ועל כן דינם של פסק הדין והפסיקתא להתבטל.

במסגרת הדיון בבש"א 3976/06 הגיעו הצדדים להסכמה כאמור, לה אף ניתן תוקף של החלטה. הסכמה זו מופיעה בפרוטוקול הדיון כהאי לישנא:

עו"ד עמרני: אני מקבל את הצעת בית המשפט לפיה בתוך 45 יום - ימי הפגרה במניין - תוגש תביעה כנגד המשיבה בפני ערכאה המוסמכת. הכספים אשר התקבלו אצל המפרק מאת המשיבה יוחזקו בנאמנות בידי המפרק. לענין צו המניעה אשר ניתן במסגרת בשא 3977/06; צו זה יוארך  למשך 60 יום מהיום, ימי הפגרה במניין, וזאת על מנת לאפשר מיד עם הגשת התביעה הגשת בקשה מתאימה לערכאה שתדון בתיק. עד להכרעה אחרת של הערכאה שתדון בתביעה לא תתבצענה כל דיספוזיציות במקרקעין נשוא המחלוקת והמצב ישאר כפי שהוא היום, החלטתי זו מחייבת את כל הצדדים המעורבים בבקשה הזו.

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

אכן, השארת הדיון בפרשה זו במסגרת בית המשפט של חדלות פירעון הייתה פוגעת בזכותם של הצדדים לקבל יומם בבית המשפט. מדובר בפרשה סבוכה מבחינה עובדתית, אשר לצורך הכרעה בה, נדרשת העדת עדים, חקירת מצהירים ובהם עורך דין ונוטריון, חקירות גרפולוגיות, ואף חוות דעת של מבחן פוליגרף.

עם זאת, עינינו הרואות, עניינה של הסכמת הצדדים אשר קיבלה את אישור בית המשפט בהגשת תביעה כנגד המשיבה, ולא כנגד המפרק והכנ"ר . למעשה, למיצוי הבירור העובדתי בדבר שלל טענות המרמה והזיוף, אין כל נגיעה ישירה להליכי הפירוק. רק לאחר בירור הסכסוך, יתברר מי למעשה הצד שכנגד אל מול המפרק בטענתו לביטול הסכם המכר במקרקעין, וטענה זו תשמע בפני בית המשפט של פירוק לאחר הכרעת הערכאה המוסמכת בתביעה כאמור.

אין לי אלא לאמץ את חוות דעתו של ב"כ הכנ"ר כפי שהושמעה במסגרת הדיון בבש"א 3977/06:

"חשוב לי להדגיש את הזיקה בסכסוך בין המפרק, המבקש ובית המשפט. הסכסוך הוא בדבר זהות הבעלים האמיתיים של הקרקע בלוד אינו רלבנטי לתיק הפירוק ולבית משפט זה. זיקה זו תיווצר אם וכאשר יקבע בית משפט מוסמך שבוצעו פה מעשי זיוף ומירמה ושהצד האמיתי הוא הבעלים האמיתיים או אז יוכל לשקול המפרק צעדיו האם הוא עומד על בקשתו לבטל את עיסקת המכר כפי שהוא קיבל אותה כמפרק או לא."

למעשה, מהותו של הדיון בבית המשפט המוסמך מתמקדת בשאלת המרמה והזיוף, באופן זה שבסופו של ההליך תקבע זהות "האמיתית" של העומד מול המפרק בעניין הזכויות במקרקעין, ואילו העניין האחרון יידון בהמשך לקביעה זו, בערכאה הרלוונטית לכך, היא הערכאה דנא.

זאת ואף זאת; אם לא די בכך שהמשיב 1 חרג מהסכמה אשר קיבלה תוקף של הסכמה בין הצדדים, הרי שבחריגה זו אף נטל המשיב 1 חירות לעצמו, ולא פנה אל בית המשפט לקבלת היתר בעניין הגשת תביעה כנגד בעל תפקיד.  יפים לעניין זה דברי כבוד השופט לויט בעניין רביב נ' עמק חפר, פש"ר 40/97:

"מאחר ושאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד בית המשפט ומסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות בתביעה אישית כנגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו, ברור כי כל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר בפני בית המשפט שמינה את המנהל המיוחד, או שבית המשפט הממנה יתיר לנושה להגיש תביעה מתאימה בבית משפט אחר"

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

אשר על כן, סבורה אני כי צודק המפרק בטענתו לפיה צירופם של המפרק והכנ"ר כמשיבים בתביעה אותה הגיש המשיב 1, וצירוף סוגיית ביטול עסקת המכר לכתב התביעה, הינם בבחינת חריגה מההסכמה אליה הגיעו הצדדים, שאף נעשתה מבלי שניתן לכך היתר בית המשפט של פירוק, ולפיכך דינה של הבקשה להתקבל.

בנסיבות העניין, ישא המשיב בהוצאות המנהל המיוחד והכנ"ר, לכל אחד, בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.