החלטה בתיק פשר 1672/01

מונחת בפני בקשתם של כונסי הנכסים (להלן: "המבקשים") של חברת אברהם כהן ושות', חברה קבלנית בע"מ- בפירוק (להלן: "החברה"), בה עותרים הם לעיין מחדש בהחלטתי מיום 14/6/2006 בבש"א 5758/06, ולבטלה.

באותה החלטה נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב (להלן: "המנהל המיוחד") אשר מונה במסגרת הליכי פירוקה של החברה. זאת, בהעדר טעם מיוחד בטענות המבקשים אשר יסביר מדוע הוגשה תביעת החוב מטעמם באיחור, ומדוע יש להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

1.         המבקשים מעלים עתה טענה בדבר גילוין של שתי ראיות חדשות אשר לא היו מונחות לנגד עיניו של בית המשפט בבואו ליתן החלטה. ראיות אשר די בהן, לטענת המבקשים, כדי לבקש מבית המשפט של פירוק לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, ולעיין מחדש בהחלטתו:

א.         המבקשים טוענים כי עובדת פרסום דבר מתן צו הפירוק בילקוט הפרסומים, בתאריך 21/1/2003, יום אחד לאחר הגשת תביעת החוב מטעמם, לא הונחה לפני בית המשפט בבואו ליתן החלטה בדבר ערעורם על דחיית תביעת החוב בגין איחור בהגשתה.

ב.         המבקשים מצרפים מכתב המוכיח לטענתם כי הם למעשה הנושים היחידים של החברה אשר על נשייתם אין מחלוקת. במכתב זה, שנשלח לבא כוח המבקשים מטעם בא כוחם של חברת אלכסנדר בע"מ וה"ה יהודית אורן ואלכסנדר אורן (להלן ביחד: "אורן") ביום 26/6/2006, כשבועיים לאחר מתן ההחלטה נשוא הבקשה , מציין בא כוחם של אורן כי אין לחברה נושים שאינם מובטחים.  לטענת המבקשים ניתן ללמוד ממכתב זה כי אין לחברה נושים רגילים נוספים המהווים צד להליך הפירוק, ואשר להם אינטרס הסתמכות הנוגע למועד הגשת תביעות החוב.

עד כאן טענות המבקשים, ולהלן החלטתי;

2.         ראשית אומר כי מבלי לקבוע מסמרות בדבר , ספק אם המבקשים רשאים לבקש עיון מחדש בהחלטתי אשר ניתנה בהתייחס לחברה בפירוק. וזאת מדוע? המבקשים סומכים ידיהם על הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל בדבר עיון מחדש בהחלטות אשר ניתנות במסגרת הליכי פשיטת רגל של חייב . עם זאת, המבקשים אינם נותנים כל טעם מדוע חלה הוראה זו אף כאשר עסקינן בפירוק חברה . ודוק; סעיף 353 לפקודת החברות פשיטת הרגל קובע תחולתן של הוראות מסוימות המצויות בפקודת פשיטת הרגל אף במסגרת פירוק חברה מחמת חדלות פרעון. עם זאת סעיף זה אינו מפנה אל ההוראות הכלליות בפקודת פשיטת הרגל, ועל כן  ספק כאמור, אם הוראת סעיף 181 חלה בעניינו.

            זאת ואף זאת, וכפי שיורחב בהמשך; במרבית המקרים בהם נוטה בית המשפט של חדלות פירעון לעיין מחדש בהחלטותיו, מדובר בהחלטות אשר נושאות אפיון מיוחד בהיותן מתמשכות ותלויות נסיבות. כך למשל, ההחלטה לחיוב חייב בתשלומים חודשיים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. ואולם, ההחלטות אשר ניתנות כאשר עסקינן בפירוק חברה, להבדיל מהליכי פשיטת רגל של חייב, לא נושאות בדרך כלל של בית המשפט אופי מתמשך כאמור, ועניינן לרוב הכרעה חד פעמית לכאן או לכאן. בכך יש כדי ליתן טעם נוסף מדוע אין להחיל את הוראת סעיף 181 על החלטות אשר ניתנות לפי פקודת החברות.

3.         יחד עם זאת, סבורה אני כי גם אם קיימת לבית המשפט של פירוק סמכות לעיין מחדש בהחלטתו אשר ניתנה במסגרת הליך פירוק חברה, הרי שבהפעלת סמכות זו במקרה דנא מתברר כי דין בקשתם של המבקשים להידחות אף לגופו של עניין. ובמה דברים אמורים?

המסגרת הנורמטיבית;

4.         סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו."

            סעיף זה, אשר יוצר למעשה "פטור" מעיקרון סופיות הדיון, מהווה מקרה ייחודי מתוך קבוצה מצומצמת של חריגים , בהם מוקנית לבית המשפט הסמכות לעיין מחדש בהחלטותיו. בהחלטתי בעניין הנאמנת לנכסי פושט הרגל שלמה שחמורוב נ' שושנה שחמורוב, פש"ר 2086/01, בש"א 13235/01, עמדתי בהרחבה על ההצדקה המהותית לקיומו של סעיף זה בהליכי פשיטת רגל אשר הינם "הליכים מתמשכים"  מטבעם.  באותה החלטה ציינתי כי:

"במסגרת 'יחסים נמשכים' אלו, ניתנות החלטות רבות אשר מעצם טיבן הן החלטות תלויות נסיבות. מכיוון שהליך פשיטת הרגל נמשך על פני תקופה ארוכה, הרי נסיבות אלו משתנות לא פעם, ומצדיקות עיון מחדש בהחלטה. "

(ההדגשה במקור- ו.א)

            לאור דברים אלו, שומה על בית המשפט לבחון היטב את מהותה של ההחלטה בגינה מתבקש עיון חוזר . זאת מחמת שלא כל החלטה אשר ניתנת במסגרת הליך חדלות הפירעון, הינה החלטה הקשורה לאותה מערכת של יחסים נמשכים. החשש המצריך בחינה מדוקדקת זו, הוא כי ייעשה שימוש בסמכות העיון החוזר, הקבועה בסעיף 181, כדי לעקוף החלטות "חד פעמיות" במהותן . בפרשת שחמורוב התייחסתי אף לסוגיה זו, וציינתי כי אחת השאלות אותן ישקול בית המשפט בבואו לעיין מחדש בהחלטתו היא :

"האם ההחלטה אותה מבקשים לשוב ולפתוח לדיון הינה מסוג ההחלטות אשר טיבן להיות "מתמשכות" ודורשות עיון מחדש מדי פעם בפעם, כאשר הוסבר בראשית החלטתי, או שמא הינה דומה להכרעה חד-פעמית בסכסוך אזרחי רגיל, אשר אינו מטיל אלא חיוב קבוע ובלתי משתנה על הצד המפסיד."

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

5.         אין חולק כי ערעורם של המבקשים על החלטתו של המנהל המיוחד, אינו אלא בקשה אשר תוצאתה חיוב כספי חד פעמי בו תשא קופת הפירוק. בכך דומה ההחלטה זו להכרעה בסכסוך אזרחי רגיל, שאינה מאופיינת בטבע המתמשך של החלטות הנוגעות להליכי חדלות פירעון . מדובר בהחלטה שהיא בגדר פסק דין, ואינה מהווה החלטת ביניים או צו מתמשך במסגרת ההליכים.