החלטה בתיק פשר 1623/05

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין הנאמנת על נכסי החייב שמעון סטרוד (להלן: "הנאמנת" ו"החייב", בהתאמה), לבין כונס הנכסים שמונה לצורך מימוש משכנתא הרובצת על בית המגורים של החייב ורעייתו.

1.         אין מחלוקת, כי החלטה שיפוטית קודמת איפשרה לנאמנת לממש את הנכס (שלא באמצעות הכונס), בתנאי שתעשה זאת עד ליום 1.1.07, ולא - יוחזר המימוש לידי הכונס. בהתנגדותו לאישור הסכם המכר, מסתמך הכונס על העובדה כי ההסכם נחתם באיחור של שבעה ימים, ודי בכך לשיטתו בכדי למנוע את אישור המכר ולהעביר את המימוש לידיו.

כמו כן, קובל הכונס על שורה של סעיפים ותנאים בהסכם המכר, אשר בא לעולם עקב פשרה בין הנאמנת לבין אשת החייב. בין היתר, קובל הכונס על העובדה כי הפשרה דנן מותירה בידי אשת החייב 60% מדמי המכר, דבר לשיטתו פוגע בנושים הבלתי מובטחים של החייב.

כמו כן, קובל הכונס על שיטת המכר, על תנאים שאינם ברורים בהסכם ועשויים לגרום סיכון לנושי החייב, על העובדה כי השמאות שנערכה לנכס אינה עדכנית, וכן על פגמים נוספים, כולל חיובים שהושתו לכאורה עליו ככונס, חרף העובדה כי לא נתבקשה תגובתו.

2.         הנאמנת, וכן כונס הנכסים הרשמי, מבקשים כי המכר יאושר חרף התנגדות הכונס, וטוענים כי ההסכם הינו ראוי בנסיבות במקרה. כמו כן, קובלת הנאמנת כנגד התנהגות הכונס, בין היתר על כך כי, לטענתה, השתהה מאד בהעברת נתונים - כולל היקף החוב המובטח.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין עמדת הכונס להדחות.

3.         הנקודה המרכזית אותה ראוי להדגיש, הינה כי בנסיבות המקרה, אין חולק כי ערך החוב המובטח נופל מערך הנכס - קרי, בנסיבות המקרה, תתכן חלוקת דיבידנד לנושים הרגילים, במידה והנכס ימכר במהירות מספקת. כמו כן, אין חולק על קדימותו המהותית של הנושה המובטח, וכי התמורה שתתקבל מן המכר - בין אם יערך על-ידי הכונס או על-ידי הנאמנת, תועבר אל הנושה המובטח כדי פרעון מלוא חובו.

4.         חלק גדול, ושמא גדול מדי מטענות הכונס מכוון "לשים עצמו פה" לנושים המובטחים ואף עבור רוכשי הנכס, אשר לשיטת הכונס עשויים להפגע מהשיטה בה פעלה הנאמנת.
בעניין זה מן הראוי לקבוע, במלוא הכבוד הראוי, כי הנושה המובטח והכונס הפועל מטעמו, אינם רשאים ואף אינם מוסמכים להעלות טענות בשמם של צדדים אחרים, אשר מעולם לא הקנו להם יפוי-כח כלשהו.

זאת ועוד; אף לגופם של דברים, ספק גדול אם צודק הכונס בטענותיו. מן הראוי לזכור, כי המכר עצמו, באורח אובייקטיבי, אינו מכר פשוט, אלא בא לעולם על-רקע סכסוך עם אשת החייב, אשר יכול היה לכשעצמו לעכב את המכר. זאת ועוד; כלל לא ברור, האם חלק (למצער) מאותן בעיות ומורכבויות לא היו חוזרות על עצמן, אף אם היה הכונס עצמו עורך את חוזה המכר.

אין ספק, כי כל הסכם, בעיקר אם הוא נערך בנסיבות כאלו, צופן בחובו סיכונים. עם זאת, בנסיבות המקרה אעיר, כי ספק בעיני אם הנושים הרגילים היו יוצאים נשכרים מאיון החוזה והחזרת הצדדים חודשים לאחור - דבר שהיה גורם לתפיחה משמעותית בחוב המובטח ופוגע בסיכוי כי הנושים הרגילים יזכו לדיבידנד כלשהו. אי לכך, ספק גדול בעיני האם קבלת עמדת הכונס, דווקא, תועיל לנושים הרגילים.

5.         בנסיבות המקרה, אף אם יכולה היתה הנאמנת לפעול באורח מיטבי יותר באי-אלו דברים, הרי דומה כי פעלה בדרך סבירה, תוך שטובת הנושים (ואף שמירת זכויותיו של הנושה המובטח) לנגד עיניה. כנגד החסרון היחסי שצופנים חלק מסעיפי ההסכם, עומדים יתרונות אחרים - ובראשם ההמנעות מהזקקות ל"מכירי מימוש מהיר" וחיסול מהיר של המחלוקות בהסכמה, תחת הזדקקות להליכי הוצאה לפועל ולפינוי בכח - עניין אשר מן המפורסמות הוא כי יכול להסתבך ולגזול זמן רב.

6.         אי לכך, ספק גדול בעיני אם ראוי היה כי הכונס ינסה למצוא "פגמים נסתרים" בכל סעיף וסעיף בהסכם, כאשר אין זה וודאי כלל ועיקר, כי שיטתו שלו היתה משיאה תוצאות טובות יותר.

בנסיבות המקרה, כאשר ערך הנכס עולה על החוב המובטח, הרי שהאינטרס של הנושה המובטח מסתכם בתשלום חלקו בתמורה, ומשהתקבל הסכם אשר מבטיח זאת (ולאור העולה מדברי הנאמנת, עולה כי כך הוא בנסיבות המקרה), אין הכונס רשאי לבוא בטענות נוספות, קל וחומר שלא לנסות ולהתפס לאיחור בן ימים ספורים בכדי "להפוך את הקערה על פיה".

בלא לפסוק בהערה שמעלה כונס הנכסים הרשמי, אשר לשיטתו עניין לנו במחלוקת גרידא אודות זהות מממש הנכס ושכר-הטרחה שלצידו, הרי שטוב היה עושה הכונס לו היה משתף פעולה עם הנאמנת ומסייע לקידום המכר, תחת להערים מכשולים שלא ממן העניין.

7.         לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל, ודין התנגדות הכונס להדחות.

בנסיבות המקרה, ובכדי לקדם שיתוף פעולה עתידי בין הצדדים להשלמה מהירה של המכר, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.